על הסרט הרופא מרחוב החבשים דוד שחר/ בלפור חקק

הסופר דויד שחר הוא אחד מהקולות המובהקים והייחודיים של ספרות ישראל. הסיפורים שלו משקפים לא רק את המתח התרבותי וההיסטורי, אלא גם את הדיאלוג בין עבר, הווה ועתיד, שמתחולל בירושלים, העיר שמרכיביה החברתיים והתרבותיים עשויים להיתפס כניגודים בלתי אפשריים. שחר שוזר בסיפוריו את הסיפור האישי עם סיפורה של העיר, והשפעתם ההולכת ומתרקמת של הדמויות והסביבות על אחדות היקום הירושלמי המורכב.

הדרמה הטלוויויזית - "הרופא מרחוב החבשים" נותן לבוש קולנוע לסיפור קצר המתרחש בהוויה המורכבת של ירושלים בראשית צמיחתה כעיר חדשה.

ירושלים של היישוב הישן – תמה מרכזית בסיפוריו

דויד שחר ייחודי ביכולתו להציג את הדמויות הירושלמיות של היישוב הישן באופן חיי ואנושי, תוך שמירה על כבוד העבר וההיסטוריה. הוא מתאר את ירושלים שלפני קום המדינה ויוצא מתוך תחושת נוסטלגיה לתקופה שעיצבה את העיר לאורח חיים משותף של עולים וותיקים, דתיים וחילונים, עם קווים ברורים של חיי קהילה ותרבות שמורים.

הסיפור "הרופא מרחוב החבשים" עובד לסרט קצר בידי הסופר עצמו. הצילומים משקפים בצורה אותנטית את רחוב החבשים, רחוב הנביאים ואת בי"ח "ביקור חולים" שנמצא בצומת הרחובות שטראוס- הנביאים. הוא מסמן את המפנה בהתפתחותה של ירושלים החדשה, כאשר עם כניסת המעצמות לירושלים לאחר 1840 ("הסכם הקפיטולציות" עם השולטן העות'מני), נבנים ברחוב הנביאים מספר בתי חולים, ולכן בראשיתו קראו לו "רחוב בתי החולים", או "רחוב הקונסולים".

הבמאי והמפיק של הסרט: יהודה נאמן. העורך: יהודה נאמן.

איצקו רחמימוב משחק את דמותו של הרופא ד"ר פינדלינג. ניקול משחקת את דמות בת הזוג  היפה והחושנית. את הצעיר אבנר (אבי) משחק דן מסינג.

הרופא פינדלינג גיבור הסיפור עובד ב'ביקור חולים'. אחיין שלו, אבי, מגיע כקצין בדרגת סגן לבקרו בבית החולים. לאחר מכן, הרופא גאה להציג לו את בת זוגו ניקול, ממוצא צרפתי. הרופא מבוגר בגילו יחסית לבת הזוג, וכבר במפגש הראשון רואים את המבטים בין ניקול ובין החייל הצעיר. נוצר מתח ארוטי כבר בתחילת הסיפור, והאש תתעורר במערכה השנייה.

הסיפור של ירושלים הישנה בולט דרך הדמויות בסיפוריו – חסידים, אנשי משטר, פועלים, סוחרים וילדים. כאן יש המחשה של רופא ירושלמי שגר ברחוב החבשים, ועובד בבי"ח ברחוב הסמוך "ביקור חולים".

הרופא מציע לאחיין שלו לקחת את ניקול למסיבה שהוא הולך אליה, כדי שלא תישאר בודדה כשהוא בתורנות. ההתחככות בין השניים והקירבה הגופנית מחברת ביניהם. הצעיר מתעקש לשמור על זהותו כצייר, למרות שגם הסבתא וגם הרופא פינדלינג מאיצים בו לחפש עבודה שתיתן לו פרנסה. ניקול מתרשמת מן הציורים ומביאה לו ערכה של צבעים להמשיך לצייר. היא מעריכה את דבקותו באמנות שלו, והליכתו נגד הזרם לממש עצמו.

 כל דמות מציגה את הפנים השונות של העיר: מאחדות החיים הפשוטים ועד למאבקים שבין התרבויות. הוא מתאר את הדיאלוג האינסופי בין ההיבטים השונים של היישוב, המושג הירושלמי של "תלמוד תורה", הדיוק הרב בפרטי החיים הדתיים והחסידיים, לצד מאבקים בלתי נראים של זהות ותיאבון לשינוי.

שחר מראה איך העיר הזו, השומרת על המורשת שלה, מוצאת את עצמה מנסה לשלב עולמות חדשים שלא תמיד יכולים להיכנס בקלות לתוך מערכת החיים הקיימת.

רחוב החבשים – אתיופיה בירושלים

לרחוב החבשים ותרבותם יש מקום חשוב בסיפוריו של שחר. שחר, כסופר המרגיש את העיר במלואה, נוגע בקהילה האתיופית בירושלים, שממוקמת בשולי העיר היישוב הישן. עבור שחר, ירושלים לא רק עיר יהודית – היא עיר של המון קולות, מנטליות ומסורות שהשתלבו בה במהלך השנים. הסיפור של הקהילה האתיופית, ששוכנת ברחוב החבשים, הוא לא רק סיפור של עולים ותחושת זרות – אלא סיפור של שורשים עמוקים, של געגועים לחיים שקדמו לעלייה ושל מאבקי קיום במציאות החדשה. במהלך הסרט, כאשר הרופא ואבנר הולכים ברחוב החבשים (רחוב אתיופיה), נראים נזירים חבשיים בדרכם לכנסייה החבשית ברחוב זה. הם מוסיפים לנוף המיוחד של רחוב החבשים. עדיין משלבים שם בתפילה תופי טמטם, ובכניסה לתפילה יש לחלוץ נעליים. שילוב של נצרות עם מנהגים מסורתיים מן המזרח.

דמויות מאתיופיה בסיפוריו של שחר לא מופיעות כ"זרה" או "אחרת" במובן הסטריאוטיפי. להפך, שחר מבקש להציג את התרבות האתיופית כמרכיב מהותי בהוויה הירושלמית, כפי שהיא מתפתחת בהדרגה בתוך העיר, והם הופכים לחלק בלתי נפרד מהקבוצה המקומית, שממנו ניתן ללמוד על ערכים אוניברסליים של שייכות, חיפוש אחר מקום בעולם ותחושת שורש.

העיר החדשה – ירושלים כעיר מתפתחת ומתרקמת

עם השנים, ובעיקר לאחר קום המדינה, ירושלים מתפתחת. הסיפור של ירושלים המתחדשת והמשתנה בעקבות קליטת העלייה, ההשפעות של הקיבוץ והעירוניות המודרנית, נרקם באופן דינמי ומרתק בעבודתו של דויד שחר. בירושלים החדשה שנבנית בימיו, העיר של המאה ה-20, אנו מוצאים עיר מגוונת, שעוברת שינויים פיזיים ותרבותיים אך שומרת על הזיקה שלה לעבר.

דויד שחר מצליח לתפוס את רגעי המעבר בין הישן לחדש. הדמויות בסיפוריו לא רק עוסקות במאבקים פנימיים של זהות, אלא גם בתהליכים של שיתוף פעולה ועימות עם העיר המשתנה. הוא מציג את הדיאלוג שבין ירושלים כעיר ששימרה את המסורת לבין ירושלים כעיר המשתלבת במציאות החדשה של מדינת ישראל, עיר שהיא גם מקום של חילוניות לצד דתיות, עיר שאחרים רואים בה מקום שמגיב לכל השפעה חיצונית, ומאידך, לא מוותרת על מהות עצמה.

סיכום:

ההווי הירושלמי בסיפוריו של דויד שחר עוסק באנשים ובמקומות שמעצבים את פני העיר ירושלים. דרך דמויותיו המגוונות – תושבים מהיישוב הישן, הקהילה האתיופית, ושכבות נוספות – שחר מצליח להחיות את ירושלים בצורה שמרגשת ועמוקה. העיר שחלמתה של קיומה נתפסת כמפגש של תרבויות ומסורות, שמורכב ממתחים, אך גם מאפשרת התחלה חדשה למי שמוכן להקשיב ולהבין את מהות העיר, גם במובנים השקטים ביותר שלה. הסיפור "הרופא מרחוב החבשים" הוא אחד הביטויים של דמויות ירושלמיות, שבנה וארג דויד שחר בסיפוריו שהקנו לו שם עולם בספרות העברית, וגם זכה לפרס היוקרתי של צרפת פרס "מדיסיס".

איור: רבקה תפארת חקק