מאמר: 

על המשוררת הישראלית איריס כליף/ פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומס

הצגת איריס כליף אינה פירושה רק לדבר על משוררת—פירושה לקבל בברכה נשמה, נשימה עתיקה וטהורה העוברת דרך מילים ומגיעה ישר ללב. איריס היא ישות פיוטית, גשר בין עולמות נראים ובלתי נראים, בין קדושה וגשמיות, בין פצע ולידה מחדש. שיריה הם שברי חיים מעולמה הפנימי, מראות המשקפות את רגישותה העמוקה ואת חזונה המיסטי של העולם. 

שפתה היא אוניברסלית. בשיריה חשים את רטט ההיסטוריה של המדבר ,של  התפילה, של הנשיות, של הילדות ושל האמונה. קולה מושרש בהווה אך מהדהד מהעבר הרחוק ביותר, מלא בסמלים, חלומות, זיכרונות קדושים ורוחניות 

איריס לא כותבת רק בעט: היא כותבת בעורה, בדמעותיה, בחזיונותיה. כל אחד משיריה הוא ריקוד בין הניבט והעלום , בין הקול הפנימי להד האלוהי. ומאחורי כל מילה מרגישים את נשמתה של אישה מתוקה וחזקה, זוהרת בפגיעותה—אישה שבחרה בחיים, באהבה ובשירה כפעולות של התנגדות, ריפוי והקרבה.

אני אוהבת את סגנונה הפיוטי כי הוא לעולם אינו בנאלי, לעולם אינו צפוי: הוא חופר עמוק, שואל, מעצב מחדש. הוא משאיר עקבה, מחשבה הנותרת תלויה בתוך הקורא, כמו ניחוח מתמשך של חזון. שיריה אינם נקראים בלבד: הם נשמעים, נושמים, מורגשים. ובעיקר, הם נזכרים. הם מקלט ומראה לאלה המחפשים מילים אמיתיות—מילים שגורמות לך לרעוד ולחשוב, מילים המנחמות ומבעירות

ניתוח פילוסופי וספרותי של הסגנון הפיוטי של איריס כליף- פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומס – איטליה

השירה של איריס כליף נמצאת במרחב גבולי, בין חומר ורוח, בין העולם הארצי והשמיימי. מבטה הוא של מי שחוותה קרע והפכה אותו לחזיונות זוהרים. חוויות אישיות—כאב, בדידות, מחלה ואמונה—הופכות לעדשה שדרכה קוראים את העולם

באיריס, קיימת מתיחות מתמדת כלפי המקודש, אך זהו מקודש שאינו מופשט: הוא מגולם בגוף. הגוף, ובמיוחד הגוף הנשי, ניצב במרכז השפה הפואטית שלה – לא כאובייקט, אלא כמקדש וכמדיום לתקשורת עם האלוהי. לבוש, עירום, דמעות, נשימה, ריקוד הלב: כל יסוד גופני טבול בסמליות החורגת מהיומיומי ופותחת שערים לממדים גבוהים יותר.

אוצר המילים שלה עשיר בדימויים ארכאיים וחזקים: הירח, הרוח, המדבר, המים, השמים, הנשמה, התורה, המלאך, הלב. אלו סמלים השואבים הן מהמסורת היהודית והן מרוחניות אוניברסלית. כתיבתה בורחת מהקטגוריזציה: היא מיסטית, אך עמוקה אנושית; חלומית, אך מעוגנת היטב במציאות; נשית, אך אוניברסלית.

בשיר "יופייך מעטיר כמדבר", המדבר הופך למטאפורה ליופי טהור ובודד—מקום פנימי שבו אהבה הופכת לתפילה והקול פוגש את השמש הקדושה. ב"מלאך החיים", הדמות המלאכית מנחמת ומרפאת, חושפת את הכוח הבלתי נראה של הלידה מחדש. "אישה כנחל מדבר", אולי אחד החזקים ביותר, הופך את הדמות הנשית לנחל במדבר: שברירה אך חיונית, חיה, בלתי ניתנת לצמצום, קדושה.

השוואה לסגנונות קלאסיים ומודרניים- פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומס (איטליה)

By: Francesca Gallello Gabriel Italo Nel Gómez Italy

למרות החופש הפורמלי של הפסוק החופשי, איריס קליף שומרת על מוזיקליות עתיקה. שיריה אינם עוקבים אחר כללים מטריים נוקשים, אך יש להם מבנה פנימי העשוי מקצב, צליל ונשימה. זה מקרב אותה לסימבוליזם, למיסטיקה הפיוטית של סופרים כמו ריינר מריה רילקה, או למסורת של משוררות מיסטיות מימי הביניים. יחד עם זאת, קולה הוא בבירור עכשווי: הוא מדבר על פצעים מודרניים, בידידויות עירוניות, זהות, גוף ורוחניות בחברה של היום.

עתיק ישן

כוחה טמון בדיוק בסינתזה זו בין עתיק יומין וחדש, בין קלאסיקה ומודרניות. הרגשות המניעים את כתיבתה—אהבה, תשוקה, אמונה, אובדן, תקווה—הם נצחיים.

אך הדרך שבה היא מבטאת אותם היא מקורית לחלוטין, עדכנית, אותנטית.

איריס כליף אינה רק משוררת לקריאה—היא משוררת להקשבה עם הנשמה. מילותיה הן ליטופים וזעזועים, זעקות ותפילות. לקרוא אותה היא זכות, אך גם אחריות: של לאפשר לעצמנו באמת לגעת ביקום הפיוטי שלה, כל בית הוא מעשה של אהבה והתנגדות. כל שיר הוא סף, מזבח, אור הממשיך לזרוח גם אחרי המילה האחרונה. פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומס

פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומס  -סופרת, משוררת, מבקרת ספרותית עיתונאית ועורכת איטלקייה. היא סיימה את לימודיה בחקלאות ולאחר מכן בספרות. כתבה את הרומן הראשון שלה בגיל 9.

פרנצ’סקה כתבה ספרים ושירים רבים שתורגמו ופורסמו במדינות שונות ברחבי העולם וזכתה במספר פרסים והכרה בינלאומית.

היא המנהלת של הוצאת "ולירו"  Veliero"" ומנהלת של המגזין המקוון הבינלאומי "סאטורנו" SATURNO"",מגזין שבו היא נותנת מקום לסופרים מכל העולם.

היא נלהבת לכתוב ולקרוא ומאוד אוהבת לבשל ומנהלת בלוג בישול ששמו “טעמים, ההנאה שבבישול”. סגנונה הפיוטי מוגדר כגלאליאני על ידי גדולי התרבות הבינלאומית ומשמש כמדריך למחקרים וחקר השפה הפואטית.