מאמר :
על מזמור ק"ז תהילים/ דוד כהנא
עתה נתבונן בשום לב על המזמור ק“ז בספר תהלים, אשר רבים וכן שלמים, הן מחכמי ישראל והן מחכמי העמים, נמנו וגמרו כדבר ברור כי השור הזה נתחבר בימי עולי גלות בבל, וסובב והולך כלו בפרוש רק עליהם; והראשון בזת בין חכמי עמנו היה הרנ”ק אשר הראה לדעת כי כל השיר הזה מהחל ועד כלה כולל רק הקורות שקרה לראשי עולי הגולה מבבל, וברמז הולך ומספר עיקר קורתם מן העת שהתנחלו בארץ עד גבול איזה זמן מסויים, ואיך מצאו בשובם את הארץ שממה וחרבה, אחרי היותה לפנים טובה ופוריה55 ואחריו בא הח' גרעטץ לחזק את דבריו ביותר ואמר, כי אמנם החוקרים הרבים כמו ראזינמילער, דעוועטע וכדומה, הכירו אל נכון כי המזמור הזה סובב והולך על עולי גלות בבל, אבל לא צלח להם לבאר אותו היטב כי יסכימו דבריו בד בבד עם קורות הגולים אז; רק להח' רנ“ק צלח ביותר לבוא עד חקר המזמור הזה, ולבאר אותו כלו על העת הזאת, ודבריו נכונים מאד, וכן רשמה ג”כ הפשיטא, היא ההעתקה הסורית, על המזמור הזה כך; כנש אנון ליודא מן שבקיתא ואסק אינון מן בבל56.
אבל מה נשתומם לראות איך כל החוקרים האלה חרצו משפט על דבר תוכן וזמן חבור השיר הזה, בטרם שמו על לבם להבין ולדעת היטב את פשט וכונת הכתובים הבאים בסופו, אשר הם העיקר להבנת כל הענין; כי אחרי שחתם המשורר את שירו ואמר: ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה, ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט, יאמר לתמהון לב פתאם אחרי כן:
וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן
שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים
וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ
וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי
וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת
יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ
וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:
והנה לדעת הרנ“ק תכלית וכונת המזמור להזכיר בסוף איך ירדו ונשפלו ונתפרדו מחדש ע”י הממשלה הרעה של הפחות שלפני נחמיה, ומצוקת השרים והעשירים שבשָבִים עצמם, ושאר התלאות שמצאום, וכל זה הוא הנכלל בדברו, וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון, ויתכן שנעשו הפחות והעוצרים הללו בידי שמים או בידי אדם, וזהו שופך בוז על נדיבים, והזכיר עוד איך התחילו ימי הטובה והרבוי הגדול לעם, וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות57 אבל הח' גרעטץ הרגיש היטב את הלחץ והדחק שיש עוד בהבנת הכתובים האלה, ואחר שפרש את כל השיר הזה על עולי גלות בבל יאמר, כי הפסוק וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון, אי אפשר לפרש ולהבין כמו שהוא, והמלות “וימעטו וישחו” נחוץ לבאר אותם על אופן אחר, רק אין פה המקום לזה, ואחר המלות וישם כצאן משפחות, נחוץ להוסיף אביון או משפחות עניים, ואחריו בא רא"ק ותקן הכתובים כך:
מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן
וַיְשִׂימוֹ קְצִין מִשְׁפָּחוֹת
אבל כל החוקרים הרבים לא ראו נכוחה כי לא ידעו את פשט הכתובים, ועל מי כוון המשורר בדבריו, ורדפו רק קדים ורעות רוח; ובאמת כל ענין השיר הזה, סובב והולך כלו רק על העת אשר יצאו בני ישראל מארץ מצרים, וגומר את דבריו בימי ממשלת דוד המלך; וזה דרך שוא ונלוז אשר הלכו בו החוקרים הרבים, להגיד השערות רבות על זמן חבור שירי נעים זמירות ישראל, ולשלול כמעט כלם מדוד המלך, ולאחר את זמנם עד ימי המכביים, מבלי לדעת כי רבים מהם סובבים והולכים רק על הקורות שעברו בין שאול ודוד ולא יותר ורבים מהם חבר ושר דוד בעצמו, כי היה משורר גדול ועשה שירים רבים כאשר נראה במזמור הזה.
זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ
אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי
עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ:
אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי
בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי:
לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי
וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי:
בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב.
רְצֵה יְהוָה לְהַצִּילֵנִי
יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה60
כונת הדברים נעלמה כמעט מכל המפרשים אל נכון, ורק רא"ק ערב את לבו לשנות ולתקן הכתובים כפי העולה על רוחו, וקלקל בזה יותר ופרש אפל על פני אור61 ולדעת הח' עוואלד חֻבר והושר השיר הזה אחר טהרת הבית בימי יאשיהו; ולדברי הח' היטציג חבר אותו ירמיה בעצמו62, אולם לבוא עד חקר השיר הזה נחוץ לנו לשום לב על קורות הימים שעברו, כאשר קרבו ימי משה למות, מסר את ממשלתו ליהושע, וצוה אותו בשם ה' לעמוד לפני אלעזר הכהן אשר ישאל לו במשפט האורים לעת הצרך, לבל ימשול על עם ה' בחזקה, ולבל יוציא להרג עמו כאות נפשו, ועל פי דת משה היו ידי מלך ישראל אסורות, ולא יכול לערוך קרבות בעצמו, בטרם לקח רשות מה' על פי נביא וכהן63, אך שאול המלך כמעט שעלה למלוכה, הרים את לבו מאחיו, ולא רצה לשאול בדבר ה' וערך קרבות בעצמו, ובכל אשר יפנה ירשיע, ולא קיים את דבר ה‘, ושם את הנביא ותכהן לשמצה ולחרפה; וזאת הוכיחו שמואל על פניו, בעת אשר הגיד לו שאול אחר מלחמת עמלק, כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה’, אז הגיד לו שמואל הנביא:
הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים
כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה
הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב
לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים64
וכונתו כי טוב לשמוע בקול ה‘, היינו לדרוש בה’ בטרם תצא למלחמה, ולהקשיב ולקיים את כל דבריו, טוב יותר ויותר מלהקריב. לה' עולות וזבחים וחלב אילים, אבל אתה לא תחפוץ לשאול בה‘, ובכל מלחמותיך הרשעת, יען מאסת את דבר ה’ וימאסך ממלך, ובחר לו ה' איש כלבבו אשר יקים את מצות ה' בכל נפשו; ומיד משח שמואל בסתר את דוד למלך ומאשפות ירים אביון65 כי ראה שהוא מוכשר לזה, והוא ישמור ויקים את תורת ה' בכל לבו: וזאת אמר דוד פה בשירו אשר שר, בעת אשר היה נע ונד מפני שאול: קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי, ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי, וכונתו כי נלקח מן הנוה ממקום רפש וטיט ונמשח למלך; זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי, וירמוז פה בדבריו על דברי שמואל הנביא שאמר לשאול: הנה שמוע מזבח טוב, כי העקר רק לקיים את דבר ה‘; ויאמר עוד: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר; וכונתו בעת אשר נמשחתי למלך אמרתי כי מיד אוכל למלאות את דבר ה’, ובאתי מהר לשבת על כס מלוכה במגלת ספר בידי; כתוב עלי, ככתוב עלי, וכמצֻוה אנכי המלך בתורת משה, כמו שנאמר: וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו66, והנה לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי, ולא כשאול המלך אשר לא שמר תורת ה'; בשרתי צדק בקהל רב, החלותי לבשר משפטי צדק בין העם, הנה שפתי לא אכלא ואבשר עוד, אבל פתאם אפפו עלי צרות רעות מיד שאול וסיעתו עד אין מספר, ואני עני ואביון אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל תאחר.
וזאת כונת המשורר במזמור ק“ז, להגיד רק קורות ימים שעברו, ולחתום את דבריו בדברים הנוגעים לתולדות שאול ודור המלך, והולך ומספר המשורר במליצתו הנשגבה בדרך הפלגה גדולה, איך יצאו בני ישראל מארץ מצרים, ואיך נאספו ונלקטו אחת לאחת מארבע רוחות הארץ, ואיך תעו אחרי כן במדבר בישימון דרך, והיו רעבים וגם צמאים, ויצעקו אל ה' בצר להם, ומיד ונפש רעבה מלא טוב, כי נתן להם מים ואת המן, אך כאשר עצת עליון נאצו, ורצו בשר תאוה נתן להם את השלו, אשר היה לזרא באפם, ויזעקו לה' וירפאם; ואחרי כן ידמה המשורר את כל הליכותם במדבר לאנשים אשר ילכו באניה בלב ים, ואחר כמה צרות ורעות שעברו עליהם יבואו למחוז חפצם, אז יודו לה' חסדו ויספרו נפלאותיו; כן היו בני ישראל ג”כ אז, כאשר באו עיף ונלאה לא“י, אל הנחלה והמנוחה, ויספרו ג”כ את נפלאותיו כי ישם נהרות למדבר וגו' ישים מדבר לאגמי מים וכדומה67 ואחרי כן יספר איך נתישבו בני ישראל בארץ ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויברכם וירבו מאד, והצלחתם עלתה כפורחת, אבל לא לארך ימים, כי פתאם הלכו אחורנית, וימעטו וישחו, סבת הדבר מעצר רעה כי קם עליהם עוצר ומושל רע הוא שאול המלך, ובא עליהם יגון, כי הרים את לבו מאחיו, ושפך בוז על נדיבים והם נדיבי עם, כי לא רצה לדרוש בה‘, ולשמוע לדברי הנביא וכהן, וישם את שמואל והכהן לחרפה, וערך קרבות כאות נפשו, ויתעם בתהו לא דרך והוציא להרג עמו בחנם; אך בחמלת ה’ על עמו לא האריך ימים על ממשלתו, וישגב אביון מעוני, כי ה' בחר את דוד העני ורש מן הנוה למלך, וישם כצאן משפחות; ומגביל היטב לעמת וימעטו וישחו הנאמר על שאוּל: יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה, כי המלך הזה הלך בדרך ה' ונוצר תורתו מאד.
ועל פי הדברים האלה נראה ג"כ אור חדש על פני שלשת המזמורים האלה אשר נסתרו ונעלמו דבריהם מכל המפרשים הרבים, והוא:
הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן
אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם
יְהוָה לֹא קָרָאוּ:
שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד
כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק:
עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ
כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ:
הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן
אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם
אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ:
שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד
לֹא הָיָה פָחַד
כִּי אֱלֹהִים פִּזֵּר עַצְמוֹת חֹנָךְ
הֱבִישֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם:
שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם68
כמעט כל המפרשים הסכימו כי “ידעו” פרושו האם לא ידעו זאת, או יש להם לידע, כאשר פרש רש“י הלא סופם ידעו מה שעלתה בהם; “הבישתה” יאמרו רבים כי הוא עבר במקום צווי, והח' גרעטץ יאמר אף כי נסתר ונעלם מאתנו פשט מן המלות “עצת עני תבישו” בכל זאת יותר נכון הוא מן “פזר עצמות חנך”69 ולדעת רא”ק נחוץ לתקן במזמור הראשון כך:
שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד
כִּי אֱלֹהִים בִּדַּר עַצְמוֹת צַדִּיק
וְכִי הֹבִישׁ עָנִי ה' מְאָסָהוּ
ובאמת הלך רא“ק בזה שולל כדרכו ועשה מן מלת בדור “בדר” שפרושו לדעתו כמו פזר70 אבל כלם לא ראו נכוחה ולא ידעו את כונת המשורר ואל מה ירמזון מליו; לדעת רש”י סובב המזמור הראשון על נבוכדנצר, והשני על טיטוס; לדעת הרד“ק נתחבר הראשון בגלות בבל; לדעת ראזינמילער, דע וועטע, עוואלד נתחברו אחר ששבו בני ישראל מבבל71, ולדברי היטציג חבר המזמור השני ירמיה בעצמו, ויש עוד דעות שונות בזה, אולם שלשת השירים האלה חבר ושר אותם דוד בעצמו, ובמלת “פעלי און” כוון אך על שאול, ועליו אמר, אבלי עמי אכלו לחם, יען הוציא להרג עמו רק כאות נפשו; אלהים לא קראו, כי לא שאל תחלה בדבר ה' ע”י נביא וכהן; שם פחדו פחד, כונתו במלחמתו האחרונה עם הפלשתים, כמו שנאמר: וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד, וישאל שאול בה' ולא ענהו72; לא היה פחד, כונתו האם לא היה פחד, או לא היה פחד בעלמא כי שם פזר עצמות חנך, שם נפלו ומתו שאול ושלשת בניו בהר הגלבע, ועצמות שאול נפזרו כי גויתו תקעו הפלשתים בחומת בית שן ואת ראשו כרתו מעליו, וזאת כונתו במלת “פזר עצמות חנך” לרמוז על הדבר הזה73, וכן מה שאמר מיד: הבישתה כי ה' מאסם, לרמוז ג"כ על מה שאמר שמואל לשאול: יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך74, אך במזמור הראשון יזכיר רק התחלת הענין: שם פחדו פחד, והפסיק בתוך ואמר: כי אלהים בדור צדיק, וכונתו על עצמו כמו שאמר: מושׁל באדם צדיק75, עצת עני תבישו, כי רדפהו עד חרמה, אבל ה' היה מחסהו76.
