מסה:

טרנספורמציה/ ארן פטיניקין 

זמן בריאת העולם על פי המקרא התרחש בסביבות 3,760 לפנה"ס. היסטוריונים מייחסים את תחילת התרבות (ציוויליזציה) לסביבות 3,500 לפנה"ס. קירוב תאריכים זה, מרמז שבריאת העולם בתנ"ך היא בעצם בריאת התרבות. בריאת האדם במקרא - היא גם בריאת התודעה שאנו, בני האדם, בסך הכל ביטוי אחד שלה. מעניין לציין שגם בני תרבות המאייה ממקמים את תחילת הזמן, תחילת לוח השנה שלהם, באותה תקופה לערך, לפני 5,200 שנים.

השם 'אדם' שניתן לאדם הראשון בסיפור הבריאה, מרמז שבריאת התודעה הביאה לשינוי מהותי ביחס שבין היצורים האנושיים לבין מקור מחייתם - האדמה: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב' 7). אחד הסממנים הראשונים של התרבות האנושית, הוא התפתחות החקלאות.

לעיבוד האדמה באנגלית קוראים: Cultivate, וממילה זו נגזרת המילה Culture. המילה 'תרבות' קרובה בעברית למשמעות של המילים 'תרבית', או 'ריבוי'; כלומר התרבות היא ריבוי ארכיטיפים שנוצרו בימי בראשית. המצווה הראשונה שהאדם מצווה היא: “פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א' 22). מצווה זו היא כה יסודית ומהותית שהיא מופיעה פעמיים באותו פרק; גם בפסוק 28. מאוחר יותר כאשר העולם חרב במבול ונולד מחדש עם נוח ובניו, שוב מברך האל את ברואיו פעמיים 'פרו ורבו'. המצווה להתרבות חלה על העולם, אבל גם חלה בתוך נפשו של אדם. האדם הוא השתקפות של העולם והתרבות, ובו זמנית העולם הוא השתקפות של האדם. האדם הוא נשף של הרבה 'אניים'. ללא ריבוי 'אניים' מפוצלים באישיותו של הפרט, לא היה מתאפשר הריבוי שלעצמו; הייתה רק אחדות; היה רק אחד - אלוהים.

בראשית נוצר האדם הראשון; לצידו נוצרת האישה ושמה, 'חוה', מהשורש של המילה 'חוויה'. מכאן ניתן להבין כי נוצרות שתי דמויות ראשוניות, ארכיטיפים, שבתוכן נוצקת חוויית האדמה. בכדי שחוויה אנושית תהיה שלמה, עליה לשלב את היכולת הנקבית להכיל, עם הזיכרון של הזכר. זיכרון אין משמעו אגירת אינפורמציה, הזיכרון מזכיר לנו שהחוויה אינה רק אישית; היא מבטאת מסע אנושי בן אלפי שנים של הבנת והפנמת איכות האהבה באדם. הזכר מעניק לחוויה הנשית פרספקטיבה רחבה ועמוקה המעבירה אותה מרמה סימפטומטית מקומית, למרחב אוניברסלי, בעל משמעויות אבולוציוניות. חוויה רגילה היא מאוד מסעירה ומבדרת, אך בכדי שתשתלב ב – DNA הקולקטיבי, עליה להכיל את המבט הרחב הממקם אותה במסע ההכרה לגילוי עצמה. ה-ה' בסוף המילה 'אדמה' היא האות שבוראת אדם. אדמה ואדם יש בהן גם את אותיות 'אם', כך האדמה מהווה סמל לארכיטיפ של האם הבוראת 'אמא אדמה'. דמיון הוא כוח יוצר אנושי חשוב. המילה 'אדם' מציינת גם דמיון; כלומר אדם דומה לאל, או נעשה בצלם האל. כלומר מהותו של אדם שהוא דומה לאל, ובעל היכולת לדמיין משהו שהוא מעבר למציאות הנוכחית. למשל כל כך ברור לנו שאלימות היא חלק אינטגרלי של המציאות שצריך דמיון רב לראות אפשרות של שלום - שהוא תכלית התנ"ך. כיום, במצבנו הנוכחי, דמיון בעיקר משמש להונאה עצמית והונאה חיצונית.