צילום: צביה ויצמן כספי
קייטנת סבתא עם רותם/ צביה ויצמן כספי
רותם בן ארבע, כמעט.
אוגוסט סיים ברוב טקס את גן טרום טרום, כולל התעודה והגלימה והשער בו עוברים לשלב הבא.
וקייטנה מחזור א׳ ומחזור ב׳.
אחותו התינוקת צמודה לאמא עדיין יונקת ולאחות הגדולה יש כבר עניינים משלה.
אז סבתא בפתח וכבר ירד המתח.
סבתא מהאולד סקול, מתכננת תוכניות שיש בהם ערך, אבל, הפקקים החניה החום מבקשים הקלה. רותם אוהב להיות בבית (כמעט כמו בשיר של אריק איינשטיין) של סבתא ואני נענית ומיד רגשות אשמה מחוות אותי אז, ״אולי קודם קצת ג׳ימבורי. ואם כבר אנחנו בשדרה אז נזיע בטרמפולינה, ואפשר גם לבקר את הדגים לפני שהנופרים נסגרים..?! סרט ועוד סרט בבית זה בסדר אבל חווית הרולנוע מעניקה ארומה אחרת.
ומחר נתלבש יפה ונצא להצגה יומית בקולנוע.
סרט על מסך ענק. ״סופר צ׳רלי״. הכל היום סופר. ״סופר מן״ ״סופר הירו״ ״סופר מריו…״
בהקרנת בכורה למוזמנים, מפנקים את הקטנים בבר מיים מוגזים בטעמים, במרשמלו, לבבות שוקולד ורצועות גומי דיבקיות. בקולנוע לב נערכו לצופים הקטנטנים והוסיפו מדרגת הגבהה למושב.
סיפור הסרט מעביר מסר מרומז על הורים העסוקים מדי בקריירה ועל ילד מיוחד שקולו לא תמיד נשמע הרי הוא צ׳רלי. הילד האמצעי במשפחה. להורים יש עניינים רבים והם גם עסוקים בטיפול בתינוק שרק נולד…אמא שלו סופרת ויש לה דד ליין להגשת כתב העת. ואבא שלו חוקר משטרתי שלא מצליח לפענח פשע מטריד, לאחותו הגדולה יש כבר עניינים משלה…
אבל לצ׳רלי יוזמה, כישורים חומכה וחן. הוא חולם להיות גיבור על וחייב להגשים את החלום ולהביא את הפושעים לכלא. אביו קצר רוח וטרוד ולצ׳רלי יש כשרון לחשוב כמו גשש בלש ועיקשות לפצח את שרשרת הגניבות הלא מפוענחת ומדירה שינה מעיני אביו. בנוסף לכך, הוריו מטילים עליו לטפל באחיו התינוק וכך שניהם יוצאים למסע לגילוי הגניבות והשחיתות.
במהלך הסרט ילדים מגיבים ברגשות למה שמתרחש על המסך. צוחקים ופוחדים ומסיטים מבט לפרקים. המוסיקה דרמטית ברגעי השיא והסאונד גבוה מדי.
הדיזנגוף סנטר סואן בימים רגילים ובאוגוסט פי כמה. המון ילדים ואנשים ומכונות משחק ופרסומות וחנויות קורצות ותורים למקדונלד ולפיצה ותורים בכל מקום אפילו במגלשת הפיל הענק.
רותם מבקש הביתה.
בדרך הוא מעכל. ואֶף יודע לפענח את דמותו שלו בסרט. הוא ילד אמצע, גם לו אחות גדולה ותינוקת, אבל ההורים שלו מקדישים לו זמן ותשומת לב לרוב, ואם לרגע לא, הוא יודע לדרוש ולהיות נוכח.
אין דבר מתוק יותר מבוקר עם ילד חולמני. רותם מחכה לאור ראשון ולציוץ הציפורים ומעיר אותי בקולו הילדי. ״סבתא, הציפורים כבר קמו…״ והמתיקות ניגרת ממנו כדבש. הוא מספר על חלום דמיוני על חללית שנחתה ממש פה בין הבניינים ומושפע מגיבורי יחידת החילוץ האהובים עליו נכון לעכשו. לפניהם היו גיבורים אחרים שהוא אימץ וזנח. היו באטמן וספיידי ומייקל ג׳ורדן ומיקי מאוס. הם עוד יחזרו למערכה שניה.
רותם הכי אוהב שייק פירות בבוקר. ומצפה לארוחת הבוקר שלו. כל כך קל לרצות ילדים בתפקיד הסבתא, אני חושבת. כאמא לא תמיד יש את הזמן לאורך הרוח הזה. בתחילה רעש הבלנדר הכניס אותו לחרדה קלה. עכשו הוא מבקש ללחוץ על הכפתור. הוא מפרק מכוניות לגו ומרכיב קרונות לרכבת דמיונית. מה עוד אפשר לעשות? אפשר למלא בריכה קטנה ולהצטנן במרפסת הוא אוהב לאסוף את כל הברווזים ולהשפריץ על סבתא. ואפשר
עוד סרט.
קולנוע הוא תחביב עדיף, הפעם ״האור הקסום של טוני״ סרט אנימציה יפיפה ומרגש על טוני שהוא ילד מיוחד הוא עוטה מסיכה וכפפות אחרת האור שלו זורח מדי ויש לכך השלכות. הוא משועמם עד שלבניין ביום חורף קר מגיעה שכנה חדשה עם הבת המקסימה שלה. צדף שמה. תנועותיו של טוני מוגבלות וכדי לשמור עליו הוריו קושרים אותו לחבל ארוך מספיק ליציאה למרחב המדרגות לבניין אבל לא להרפתקאות בחוץ. הסרט מציג את גלריית הדיירים בבניין היחודי . טוני מתאהב בילדה החדשה. צדף ויחד הם רוקמים אגדות קסומות היא בודדה כי אמא שלה פרימה בלרינה מתוסכלת והן עוברות דירות וערים והיא לא מצליחה לתקוע יתד ולקשור קשרי חברות עד שהיא פוגשת את טוני ונכבשת בקסם האור שהוא מפיץ. אור ממש לא מטאפורי. הוא נראה כמנורת לילה מהלכת. יש לו נפש עדינה עשירה והוא בונה לו מעין מבצר שהוא מרחב חלומות ואגדות יפיפייה.. צדף וטוני מצליחים לגרש את החושך המאפיל על הבניין היפה. הסרט מונפש מבובות ממש. והפעם ההקרנה באולם הקטן בסינמטק ויש מעט צופים. מה שמבטיח חוויה מתקנת. תודה לשאולי בסקינד.
רחבת הסינימטק מלאה ביונים ורותם נרגש לשתף את התובנות שלו מהסרט. יש לו חוש לדעת מי טוב ומי לא על אף שלא תמיד זה ברור מאליו. בתחילה קצת פחד מעיצוב הדמויות האוונגרדיות (בדומה לאסכולת ״דוגמא 95״ לילדים) ובהמשך אהב. ללמדנו שילדים קולטים אנשים טובים גם אם הם לא כ״כ פוטוגניים. הסרט מיוחד ומנסח שפה קולנועית עם מבטא זר בשונה לוולט דיסני הזוהר. לא הכל יפה וטוב ולא תמיד הפי אנד.
עוד יום נגמרו לי הרעיונות וגם התעייפתי. אולי נקרא על נח ומתן החקלאים שבונים גשר לחבר בין בתיהם כשהחורף ממלא את הנחל שחוצץ ביניהם. הם עוזרים האחד לשני. והשבוע נצא לפסטיבל האורות בנמל. שם מוצגים גרמי השמיים בגודל ענק על הקרקע ומשפחת פילפילים יפה ודינוזאור ענק וחיות אחרות.
ולסיום עוד סרט מ״פסטיבל סרטי הילדים לסוף החופש״. ילדים הרי רואים סרטים כל השנה. הם בכלל חיים בסרט שהם נסיכים דוהרים על סוס להציל את אהובתם לפני השקיעה או גיבורי על שמנטרלים את הרוע…! סיפור הסרט ״חיות המחמד על הרכבת״ הוא קומדיית הרפתקאות המתארת מרוץ נגד הזמן להציל את הנוסעים ברכבת שפתאום נבלמת כתוצאה מתרמית של הרעים. בסיפור טוב יש דילמה קונפליקט ופתרון. הסרט הוא מעין משל על הצורך בשיתוף פעולה של כולם כדי להצליח במשימה. מזכיר לנו במשהו את מה שעובר עלינו בימים אלה.
בינתיים השבוע הלוהט חלף. החום והלחות עדיין כאן. אולי יש אור במנהרה ותקוה שיחזרו החטופים. והחזאי סיפר שראה כבר חצבים וקצה ענן הבוקר. שיבוא עלינו ספטמבר ללא שביתה ושיהיה טוב.
