סיפור:

הבל הבלים/  סיפור מתוך סיפורי ספר הזוהר בעיבוד מיכה יוסף ברדיצ'בסקי  

מעשׂה באיש אחד פיסח בעל קביים שהיה הוֹלך בדרך, וּפגע בשני חכמים, ראשי הדוֹר, מוֹרי החכמה בתוֹרה. אמר להם: שלוֹם עליכם, רבנים, שמעתי עליכם שאתם חכמי הדוֹר לאיזה מקוֹם אתם הוֹלכים? אמרוּ לוֹ: למקוֹם פלוֹני. וערב שבת היה. אמר להם: לשם אני הוֹלך, אלך ואתקן לכם מקוֹם, אם אתם רוֹצים. אמרוּ לוֹ: והלא אנוּ רוֹכבים על סוּסים ואתה הוֹלך ברגליך, איך יתכן להיוֹת זאת? אמר להם: אף על פי כן, אף על גב שאתם רוֹכבים על סוּסים ואני חיגר בלא רגליים–אם אתם רוֹצים, אני אקדים לתקן לכם מקוֹם שביתה. תמהוּ על זה.

בין כך החזירוּ ראשם כלפי החיגר וראוּ אוֹתוֹ רץ כשרביט דכוֹכב. עשׂה עמהם החיגר קפיצת הדרך וּמצאוּ עצמם על פתח מערה כהרף עין. אמר להם החיגר: רבוֹתי היכנסוּ אחרי! נכנסוּ אחריו, עד שבאוּ לפרדס אחד. והיה שם בעל הקביים מתפשט גוּפוֹ זה והיה מתלבש בגוּף אחר. ופניו היוּ מאירים כשמש, והיה יוֹשב על כסא של מלכוּת, ושלוֹש מאוֹת תלמידים עוֹמדים תחת כפוֹת רגליו והיוּ קוֹראים הפסוּק: ‘הבל הבלים אמר קוֹהלת’26; והיוּ חוֹזרים על הפסוּק פעמים הרבה בלי חשבוֹן.

אמרוּ לוֹ אוֹתם חכמים ראשי הדוֹר, מה זה? וכי אין פסוּק אחר בספר קוֹהלת? קם בעל הקביים, שהיה יוֹשב על הכסא, ונכנס עמהם לשבעה היכלוֹת; ובכל היכל והיכל היה כתוּב: ‘הבל הבלים!’ ובהיכל השביעי היה נשר ועטרה בפיו וּדמוּת יוֹנה באוֹתה עטרה; והיה כתוּב בעטרה: כל מי שלא ידע באלוּ הבלים ובסוֹד שלהם, עליו נאמר: ‘והזר הקרב יוּמת’27. מיד חזרוּ לאחוֹריהם.

אמר להם בעל הקביים: אתם חכמים ראשי הדוֹר, שהלכתי אחריכם ללמוֹד מחכמתכם, בוַדאי אין אתם חכמים; כי הנה בזה הפסוּק עשיתי כל הבניין הזה, וּבוֹ אני עף בעוֹלם בטיסה אחת וּפעם בשתים וּפעם בשלוֹש וּפעם בארבע וּפעם בחמש וּפעם בשש וּפעם בשבע. והנה בזאת הארץ כוּלנוּ הוֹלכים בעלי קביים; וזה הפסוּק נחלה מאבי ואבי מאביו עד סוֹף כל הדוֹרוֹת..

נתן להם ממוֹן הרבה והשיב אוֹתם למקוֹמם כהרף עין.