איני יכולה לתאר את המחר
אחת ושתיים, גבר ואישה המתקרבים לגיל העמידה. כל אחד מהם הוא חבר של השני. על הבמה אין קירות, אך היא כוללת פריטי ריהוט שונים(ספה, כסא, כסא נוסף, הדום קטן של מדרגות, מנורת שולחן, ושולחן קלפים).כל זה נדרש עבור קטעי המחזה. אור כחול, עגמומי, משמש כתאורה למחזה. הספה והכיסאות צריכים להיות בצבעי פסטל בגוון טורקיז ופסטל. האישה עומדת שידיה פרושות הצידה כאילו שהיא מסיטה את הוילונות להציץ החוצה. היא לובשת חלוק סאטן בגוון יין. הגבר, מופיע , והאישה מכסה את פניה בידיה. זוג זרועות מורם על מנת לדפוק בדלת. הסצנה הזאת חוזרת פעמיים או שלוש לפני שהאישה נכנסת לאזור של הדלת ומבצעת את התנועה של פתיחת הדלת.
אחת: או , זה אתה.
שתיים: כן, זה אני.
אחת: חשבתי כך. יש לך כתם גלידה על החליפה. נו, אל תעמוד שם כמו איזה נער שליח שאין לו מה למסור.
שתיים: לא אמרת לי להיכנס.
אחת: תכנס תכנס !
שתיים(נכנס): תודה לך. כשבאתי בדרך, ראיתי אותך מבעד לחלון, ואז סגרת את הוילונות.
אחת: מה לא טוב בזה?
שתיים: הייתי צריך לדפוק ולדפוק לפני שפתחת את הדלת.
אחת: כן ,כמעט ושברת את הדלת.
שתיים: אני תמה אם
…אחת: אם מה?
שתיים: אם לא רצית בעצם
…אחת: מה לא רציתי בעצם?
שתיים: לראות אותי- הערב.
אחת: אני רואה אותך כל ערב. אין כמעט ערב בלעדיך ובלעדי משחק הקלפים והחדשות בטלוויזיה.
שתיים: אבל
…אחת: זה לא נהפך טוב יותר, נכון?
שתיים: מה?
אחת: הקושי שלך לדבר, אמרתי שזה לא נהפך טוב יותר.
שתיים: זה כן-זה רק זמני.
אחת: האם אתה בטוח,? זה לא זמני זמן רב מדיי? כיצד אתה מדבר עם תלמידיך בבית הספר התיכון. או שאתה לא אומר להם שום דבר ורק משרבט דברים על הלוח.
שתיים: לא, אני
…אחת: מה?
שתיים: התכוונתי לספר לך. כבר חמישה ימים שלא נפגשתי עם הכיתה.
אחת: זה לא מוזר, חשבתי כך. חשבתי שהפסקת. מה הלאה. הכל או לא כלום?
שתיים: זה תמיד
…אחת: מה?
שתיים: חייב להיות דבר מה, כל עוד
…אחת: כן, כל עוד אנחנו חיים.
שתיים: היום היום אלך.
אחת: למרפאה?
שתיים: כן. לשם.
אחת: מה תספר להם? מה הם יגידו לך?
שתיים: אני רק אדבר עם הבחורה ש
…אחת: המזכירה הרפואית?
שתיים: כן ,היא נתנה לי טופס
…כזה..אחת: בקשה או מה?
שתיים: שאלון
…אחת: למלא?
שתיים: אני-אני צריך להודיע להם אם אני
…אחת:כן?
שתיים: הייתי קודם לכן
…אחת: בטיפול פסיכיאטרי?
שתיים: בטיפול-אם אושפזתי אי פעם.
אחת: ואתה?
שתיים: אכתוב תשובה שלילית לכל שאלה.
אחת: כן?
שתיים: לא.
אחת: כן, אני יודעת ,תכתוב לא.
שתיים: אז, המזכירה הרפואית אמרה לי..
אחת: אמרה לך מה?
שתיים: שאין מקום פנוי עבורי כרגע, ברגע זה, אבל-יודיעו לי בהקדם ברגע שאחד מ
…אחת: הרופאים?
שתיים: הת- אחד התרפיסטים יוכל- להכניס אותי אליו.
אחת: האם סיפרת לה שהיית מורה והמצב הוא כה נואש בגלל שלא היית מסוגל לדבר בפני כיתתך.
שתיים: היא הייתה בסך הכל המזכירה הרפואית לא נכנסתי לפרטים. אבל שמתי את.. ה
…אחת: שאלון?
שתיים: היה שם רק אדם אחד שיכולתי לדבר אליו
…מעט… סימנתי נואשות וסימנתי דחוף.אחת:ובאור הכהה הזה יכולת לעבור על פני אחד מתלמידיך. בחליפה המוכתמת שלך בחזרה מהמכבסה.
שתיים: בדרך לפה חלפתי על פני מדשאה, מדשאה של בית, והבית היה אפל והמדשאה הייתה מלאה בעגורים לבנים. אני משער שהיו שם לפחות עשרים עגורים לבנים שטיילו על המדשאה.
אחת: כך,עד כדי כך?
שתיים: בתחילה חשבתי שאני מדמיין דברים.
אחת: ראית אכן ראית עגורים לבנים.
שתיים: אני משער שהם היו בדרכם דרומה ונחו שם.
אחת: כן, והם עצרו במדשאה של הבית האפל, אולי על מנת לבחור מנהיג חדש בגלל שהקודם, הוביל אותם בכיוון הלא נכון, קצת לא בכיוון, הא? אז הם עצרו במדשאה של הבית האפל לשנות את מסעם או רק על מנת לחוש את הקרירות של הדשא תחת רגליהם לפני שימשיכו במסעם.
שתיים: זה בסך הכל מרחק של רחוב מפה. את מעונינת אולי ללכת לראות אותם?
אחת: לא, התיאור שלך לגביהם בהחלט הספיק בעבורי. אבל אם ברצונך ללכת לראות אותם שוב ,עשה זאת. אני סבורה שהם יקבלו אותך יפה בחליפה הלבנה שלך.
שתיים: העוזרת לא הגיעה היום?
אחת: היא באה. אך לא הצליחה להיכנס הדלת הייתה נעולה.
שתיים: מדוע?
אחת: לא רציתי שהיא תתחיל להסתובב לי בבית. היא דפקה וקראה שוב ולבסוף ויתרה והלכה לה
…שתיים: הכל אותו דבר כמו אתמול בערב. הקלפים עדיין על השולחן. את עדיין לבושה בחלוק הסאטן שלך.
אחת: נשארתי כאן מאז אתמול בלילה. לא עליתי בכלל למעלה. גמרתי את כל היין וישנתי פה על הספה. הו. אין ארוחה הלילה. לא בשבילי.הלכתי למטבח ופתחתי את המקרר . אבל המראה והריח גרמו לי בחילה. אז תלך למטבח ותכין לעצמך סנדוויץ או מה שאתה רוצה בזמן שאני מחלקת את הקלפים.
שתיים: אלך להכין משהו עבור שנינו.
אחת: לא, תכין רק לעצמך. שמעת אותי? ותאכל את זה שם, במטבח. ארץ דרקונית, ארץ הכאב, זוהי ארץ שאינה ראויה למגורים. כל מי שחוצה את הארץ רחבת הידיים הזאת חוצה אותה לבדו.כאשר המתיישבים , החלוצים של הארץ הדרקונית מתבוננים סביבם הם נתקלים בחלוצים אחרים. אבל בארץ זו של כאב בלתי נסבל, כל אחד הוא לעצמו, נחוש, עיוור, לבדו במסע. הוא מתבונן היטב-איש אינו זוחל לצידו לאורכה של הדרך. על הגבעות,על ההרים. לא אחצה את הארץ חסרת הסיכויים הזאת. אעצור בגבול, מסרבת להמשיך הלאה.-פעם קראתי אודות זקנה אסקימוסית אחת שידעה שזמנה הולך ואוזל, וביקשה שיקחו אותה מהאיגלו
המשפחתי, לישימון של קרח שהיה רחוק ממקום משכן. מופרדת- מכל
…( שתיים שב עם סנדוויץ בידו) תחזיר תחזיר את זה חזרה מייד או שאסלק אותך מכאן!שתיים: האם את-
אחת: כן,אמרתי לך!
שתיים: אני לא רעב. אם לא תאכלי אז גם אני לא. אני לא רעב הלילה.
אחת: אני לא מסוגלת!
שתיים: מה?
אחת: לשחק קלפים. איני יכולה. איני מסוגלת. מצטערת, סלח לי.
שתיים: אני סבור שאת
…אחת: מה?
שתיים: רוצה שאלך
…אחת: לאן לאן תלך?
שתיים: אני יכול-ללכת לחדר שלי.
אחת: אמרת שאין שם מיזוג אוויר. או טלוויזיה. הוא כה קטן שתחוש שאתה נחנק שם.
שתיים: יש טלוויזיה בלובי של המלון.
אחת: אמרת לי שאתה לא סובל את הלובי של המלון. זה מלא שם בכל מיני זקנות גוססות שיושבות סביב הטלוויזיה כאילו שהן מקבלות משם עירוי דם ואספקת חמצן. הלובי של המלון ,רק לעבור משם, האווירה שם אופפת אותך ואתה חוזר משם מתבכיין. אתה חוזר לפה ,כמו איזה כלב נגוע, אחרי שהיית בלובי, רואים את זה בעיניך ושומעים את זה בקולך, ובהתנהגות שלך. כאשר אתה דופק ואני פותחת את הדלת , יש לך בחילה, מבט מבוהל בעיניים, כאילו שאתה מפחד שאטרוק לך את הדלת בפנים. מסכן שלי, איש קטן ויקר. אין לי יותר כוחות בשביל לגרום להציל את עצמך מהיאוש הקפוא שאתה שרוי בו. מדוע אתה נראה כל הזמן כמו איזה ילד מזדקן ואבוד? זה כה מקשה עליי לשוחח איתך בכנות באופן הזה! כל ערב אתה נראה מפוחד, עם מבט של אשמה בפניך. אני תמיד אומרת-" הו, זה אתה". ואתה תמיד משיב-" כן ,זה אני." ואז אתה מניח לאותו מבט כאוב,חולני וכבוי שבעיניך, ידיך מונחות בכיסיך. אתה מלמד בבית הספר , אבל לעולם אינך יוצא מבית הספר, אתה עדיין בשלבים הראשונים של כיתות היסוד ואולי אפילו של גן הילדים.
