שיר:

תּוֹרַת הַהִתְפָּרְקוּת/ מארי רוזנבלום

 

זֶה לֹא שִׁיר לִצְעִירִים!
הֵם לֹא יָבִינוּ. אֵיךְ,
לְרֶגַע, אַתְּ בְּסֵדֶר וּבַשְּׁנִיָּה
בַּשְּׁנִיָּה הַבָּאָה, מִתְנַחֵל לוֹ כְּאֵב,
מַחֲלָה? כְּרוֹנִי?

אָז אַתְּ קָמָה בַּבֹּקֶר
יוֹצֵאת לְאִמּוּן
שׂוֹרֶדֶת.

תִּזָּהֲרִי, אַל תַּחְלְמִי!
אַל תִּסְתַּכְּלִי לְמַטָּה!
תִּסְתַּכְּלִי רַק יָשָׁר!
אַתְּ לֹא נִזְהֶרֶת!

וְאָז

הַיָּד מִתְפָּרֶקֶת
הַכְּאֵב הַמַּמְזֵרִי הַזֶּה
פּוֹשֵׁט בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ, בְּרַגְלַיִךְ ב...
כְּאִלּוּ הוּא בֶּן זוּגֵךְ.
וְאַתְּ מוֹשֶׁכֶת,
גּוֹנַחַת,
חַיָּה.

הֵם לֹא יָבִינוּ.

הֵם בְּטוּחִים
כִּי מֵעָפָר פּוֹרַחַת שׁוֹשַׁנָּה
אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת.

יוֹדַעַת רַק רִגְעֵי חֶסֶד
וְכַדּוּרִים מְשַׁכְּכִים.