ונציה-בין אביב לקיץ 2025

צביה ויצמן כספי 

צילומים וזכויות יוצרים: צביה ויצמן כספי 

בין מלחמה קרובה לרחוקה, רוח אביבית ומסכה ונציאנית קרצו לי להמריא אל על ,להשתיק את הרעב עם ניחוח הבזיליקום הברושים והחמניות. אל הבמה המרכזית לאומנות, לריגוש ולהבטחה ליופי נשגב. אלא שגם שם, ״אירופה הקלאסית״ מתפוגגת. טובעת בגלובליות  והרוח החמה של המידל איסט גורמת לי להזיע. אני ממריאה. נוחתת. רכבות מהירות לוחשות. מחברות בין הערים השונות . 4 שעות לרומא. 4 שעות לונציה ומתחיל הקסם ופועל הכישוף. פעמוני הכנסיה של סנטה לוצ׳יה מהדהדים, המדרגות הרחבות של התחנה עוצרות  לרגע, לפתחו של היכל האופרה. עכשו הן מאכלסות נוסעים עייפים. גם אני יושבת ביניהם. מוצאת עצמי בסרט רץ וחוזרת למפגש הקודם . הנה הג׳לטו שהיה סימן דרך לדירה הנהדרת ששכרתי פה ממול ל״גשר החוקה״ Ponte della Costituzione. ופה הצטלמנו חברותי ואני ,תולות מנעול ושרות בקול ניחר ״החיים שלנו תותים״.אז אפשר היה לשיר בעברית על הגשרים של ונציה.

ונציה היא יצירת אומנות של הטבע. שנים יש סיקור על עתידה הרעוע והיא נראית לא רע לגילה, מכילה את אורחיה, תמורת מס עירוני כבד. גשריה מונחים בנחת על כלונסאות עץ. הגראנד קאנל מנצנצת במימי התכלת, שדרה ימית מרהיבה ושחפים פורשים כנף. אסתטיקה. טבע. גאונות אדריכלית.עידון. קסם. כישוף. טירוף. געגוע. אימה ותשוקה. אמנים מכל סוג יצאו מדעתם כדי להרהיב יופיה. סיפורי אגדה חטאים וזימה, הוללות ומקדשים, טקסים ופסטיבלים. בין חילוניות גמורה לדתיות אדוקה. שלובים שם יחד אלוהים והים בברית עולם פן יבולע לה.

ונציה כתבה חוקים משלה. אין בה כבישים ורמזורים ובעיות חניה. אין פקקים ,לכן רוחם טובה. יש גונדולות ושייטים חסונים בחולצת פסים לעשירים, ויש וואפורטו לרוב התיירים. כולם חולפים בחן מתחת לגשר הריאלטו בדרך לסן מרקו או ללידו. כלי השיט נעים ללא מסלולים ונתיבים ואיכשהו זה עובד. הסירות הגדולות והקטנות יוצאים במחול חינני ובתוך האי סדר נוצרת הרמוניה. 

סיור דגשים על ונציה שאתה לא מכיר.

״אני אליס. לא מארץ הפלאות״, הציגה עצמה מדריכת הסיור מFree tour. ונציה לגמרי ארץ פלאות, הערתי. נקודת המפגש בדורסודורו  היא רחבה צנועה. צריך לחצות את גשר העץ של האקדמיה.  רובע מאכלס סטודנטים. הם מצטופפים בבר יין, עם כוס המשקה בעמידה. בסמטאות פקק אנושי. אליס מציעה ללכת בימין להיצמד לקירות הבתים. הסמטאות שנועדו למעבר כרכרה ולאגדות אורבניות. מזכירות לי לרגע את המעבר הצר במטוס לעגלת המזון והבישום.

בדורסודורו אמנים וחולמים. בקמפו סנטה מרגריטה, מסעדות קטנות ובתי קפה נאים. חנויות אינדי ובוטיקים לאופנת וינטאז׳ בערב, המקום הופך לברים קטנים. ביום, דוכנים לשעה קלה, מציעים עבודות יד של אומנים מקומיים. פירות וירקות טריים וריח לימונים. אליס מספרת על הארכיטקטורה של העיר (יש מידע רב ברשת). על פסטיבל המסכות שנולד כדי לבטל מעמדות ולו לשבוע ומתעכבת לספר אגדה אורבנית על בניין די רגיל בצבע כתום דהוי. שמאה שנה כל מי שגר בו גמר לא טוב. הבניין עומד שומם שנים. לאחרונה רכשה אותו חברה אמריקאית והוא יהיה למלון בוטיק.

חזרה לסן מרקו. הכיכר יושבת על ארכיפלג מוקפת בשלוש עבריה בבניינים זהים גלריה פוטוגנית ואלגנטית משובצת עמודים וכתרים ומאות יונים המנקרים את שאריות המזון של הבישוף והדוצ׳ה. שיטוט לפנות ערב. הונציאנים מסרבים להיפרד מפסטיבל המסכות, בכל חלון ראווה הן מככבות. מומלץ להתרחק מבתי הקפה פוטוגנים בכיכר אבל קשה יותר לוותר על העונג וזה אכן עונג צרוף.

מרקו הקדוש ע״ש המבשר הוא שהביא את הבשורה על ישו לברית החדשה כמשיח בן האלוהים. הוא מונצח בדגלי ונציה כאריה מכונף ונחשב למגן העיר.

השכמה מוקדמת בטרם קם היום, אני יוצאת לכיוון הארסנל.  צועדת לאורך המזח ומולי  היופי מפעים. זוהי שעת חסד. פוגשת את רצי הבוקר. את טרוטי המבט שסיימו משמרת לילה ואת אלה היוצאים לעמל יומם. פועלים הפורקים חלב ופירות לבתי הקפה . הגונדולרים לובשים את חולצות הפסים ברוב טקס, מצפים לנוסעים הראשונים.

בסמוך ארמון הדוצ׳ה שעל חוף הלגונה ״גשר האנחות״ Ponte dei Sospiri הגשרון המקורה מימי הדוצ׳ה שימש מעבר אסירים מבית המשפט לכלא מבט אחרון ופרידה הותיר הד אנחות מובלע כמוסיקת רקע.

בונציה כ400 גשרים המחברים בין כ120 איים ובינם לתעלות. המרכז ההיסטורי בנוי על כלונסאות עץ. מפת העיר דומה לדג ענק במעמקי הים. העיר מחולקת לשישה מחוזות. בפיאצלה רומא נבנה גשר מודרני לפני כ20 שנה. שם נגמר האספלט. מתחם אוטובוסים וחניון מכוניות. מפה לאורכו ורוחבו של הדג שטים או הולכים. לא רואים פה רוכבי אופניים או בעלי מגבלות.

השכם בבוקר שטה לה סירה שאוספת את האשפה. וגם ניידת משטרה מחממת מנועים ואפילו אמבולנס ימי. בין גשר לסמטה לכיכר יש בתים ממשיים שאנשים ממשיים גרים בהם, כביסה מתבדרת ברוח. דגל הגאוה נישא בגאון מהקומה השניה ומוסיקה בוקעת מחלון נסתר שם כבר מחממים את התנורים למאפים. בדרך חזרה לחדרי במלון, איש בחליפה יוצא מביתו ומניע את  סירתו הפרטית. אחרים מלווים ילדיהם לבית הספר ולגנים. בעלי כלבים בטיול בוקר. עבורם זו שגרת יום. האם הם רואים את שאני רואה?

רובע קאנארג'ו Cannaregio גדול ופחות מתוייר. עורק ראשי לתחבורה בפיאצלה רומא (ראש הדג במפה). במאה ה11 שימש הרובע למגורי עשירי העיר. ארמונות דהויים עם עבר מפואר לאורך התעלה עוגנת סירות פרטיות.

 הגטו היהודי העתיק שוכן ברובע. במאה ה16 נדרשו יהודי ונציה להסתגר בתחום הרובע ששעריו ננעלו בלילה. בשל הצפיפות שנוצרה, נבנו בניינים לגובה עשר קומות. גורדי שחקים. בית חב״ד, חנות ספרים נהדרת, פיצה כשרה וקונדיטוריה שמתמחה באפיית עוגות מדבש ושקדים. גם פולי הקפה הגיעו אליה מוקדם וזכו להצלחה, בזכות היהודים שהשתמשו בו כסם ממריץ ללימוד התורה והקבלה. ברחבה שתוחמת את הבתים הוקם מונומנט המתעד את סיפור השואה וביום הזכרון לשואה, מקיימים טקס הדלקת 6 לפידים לזכר הקורבנות. השתתפתי בכזה בביקור הקודם.

רובע קסטלו Castello הגדול מבין הרובעים קרוב לסן מרקו בדרום.  בקסטלו כנסיית סן זכריה. מה שהזכיר לי שפעם התארחתי במלון מול כנסיית סן ג׳רמייה הלא הוא ירמיהו שלנו. אומן רחוב צייר על האספלט בגיר את מריה במשך שעות ובבוקר ירד גשם והציור נמחק. צילמתי.

הארסנל. זכרון מתוק ממרתון ונציה. שם היה קו הגמר של מירוץ ונציה. Veni Vidi Vici שם קיבלנו את המדליות ושקיות הגודיס. שם בגן הפסלים נפרשו מזרוני יוגה לעיסוי השרירים. משם הפלגנו חזרו למלון אכולי קנאה ממי שנעטפו בשכמיות הזהב. הארסנל הוא מקום בו איחסנו כלי נשק ובנו ספינות ומכונות מלחמה וכיום מוצגים בו תערוכות אומנות במסגרת הביאנלה וזכה לסובלימציה. מוזיאון הספנות שוכן במקום שווה ביקור. הביאנלה הוא מושג מתחום האומנות. המציגים כמוהם כספורטאי העל באולימפיאדה.

הפלגה קסומה לאי בראנו. בתים צבעוניים יפיפיים. נשים זקנות משקות את הגרניום. חנות בגדים צנועה מציעה חלוקים פרחוניים וסינרים רקומים. אפרול פוטוגני על רקע המיים כנסייה וגנים. בלידו בתי מידות, גנים טוסקנים ועצים עמוסי פרי המבקשים להיקטף. לקטוף או לא לקטוף?! 

במפת הדג של ונציה סן מרקו והריאלטו הם הלב הפועם של העיר. מתוך ״עיר המלאכים הנופלים״ של ג׳ון ברנדט:״צורת הדג יצירה אלוהים והאות S שבקירבה היא המקום שבו מוצא הדג את מזונו. הראש הוא פיאצלה רומא, הגשר דומה לחכת דייגים״

הבאים בשעריה נלכדים בכשפיה. ונציה היא געגוע ואימה ולהט לחיים עצמם. אמנים ומשוררים אנשי רוח וסופרים יצאו מדעתם כדי להרהיב את יופיה. זימה ואימה קדושה ודקדנס. החטא ועונשו. הונציאנים מקיימים מגוון טקסים ברווח שבין חילוניות גמורה לדתיות אדוקה. כנסיית סנטה מריה דלה סאלוט יושבת לה במלוא הדרה כמלכה על כס הכבוד במרכז לשון יבשתית בין הגראנד קאנל לתעלת ג׳ודקה. היא תוכננה ונבנתה בסימן 8 סמל האנפיניטי שמונה עמודים, שמונה שערים שמהם נה פיאות לכיפה ככתר ועוד. כהבטחה לכפרא לאחר שהעיר ההוללת ספגה מגיפות ושריפות. 

שלטון מיתרני איפשר לה להתפתח וליצור אוירה הדוניסטית ותרבות שעשועים איפיינו אותה מהיווסדה. דלה סאלוט באה למחול על העוונות. בסמוך למזבח ניצב פסל ״מלכת השמיים מגרשת את המגיפה״. עבודות של טיציאן דוד וגוליית קין והבל ועקדת יצחק. בין הגשמי לרוחני חיים פה יחד אלוהים והים בברית נישואין שומרים אמונים. אגדה אורבנית מספרת שמידי שנה מתחדש טקס ברית הנישואין בין השמיים למיים.  רבים מתכנסים ברחבה היפיפיה לטקס חידוש ההבטחה לשמור אמונים ומשליכים טבעות נישואין לים.

ביקור בונציה בנפש חפצה ובלב אוהב מותיר במבקריה חותם עמוק . היא שחקנית ראשית, פרימה בלרינה. משנה את הלך הרוח בין העונות ובמשך היום יש לה גוונים משלה והיא נוכחת בלבבות כאילו היא יישות. את ונציה אפשר לאהוב או לשנוא. אני בוחרת לאהוב אותה.אולי כי אני גם חומלת עליה ומזדהה. כמוה כאישה יפיפייה שהזדקנה והיא עוטה מלבושי פאר ומרבה תכשיטים ומיני בשמים ושכבות מייק אפ להשכיח חטאים בנסיון לפתות את באיה לקרנבל.

אפשר להסיר את המסכות. הפסטיבל נגמר.