על התערוכה ראחת אל ר'וח –נחת הרוח  מריה סאלח מחאמיד/ ראובן שבת

מזה מספר חודשים מוצגת במוזיאון תל אביב אחת מהתערוכוהמעניינות והטובות של השנה. עד כדי כך שביקרתי וראיתי אותה כבר פעמיים האמנית, מאריה סאלח מאחמיד היא זוכת פרס רפפורט לאמנית ישראלית מבטיחה 2023

מריה סאלח מחאמיד (נולדה ב־1990 באום אל־פחם, עובדת ומתגוררת בעין מאהל) חושפת בתערוכה גוף עבודות שנוצר במהלך חודשי המלחמה. סאלח מחאמיד, בת לאם אוקראינית ולאב ערבי מאום אל־פחם, מרבה לעסוק ביצירתה בזהות המורכבת שלה, ומשקפת תמונת מציאות פוליטית וחברתית סבוכה וטעונה. מיצבי הציור המונומנטליים שהיא יוצרת בפחם על בד מלאי דרמה ואפופי מסתורין. הם משלבים גישה אינטואטיבית וגופנית, הכוללת פעולות של תנועה, כריעה והתפלשות על המצע הציורי.

במתחם רחב הידיים המחולק לשלושה מובאות עבודותיה המיוחדות.

הרבה סוסים, ויטאליים, נעים במרחב זכרי-נקבי. דינמיים בתנועה, נאיביים במראה, מתמזגים בטבע, למרות היותו אפור ואף שחור כפחם. בצידם ציפורים, שכאילו צויירו בתקופה פריהיסטורית. בראשתית. כמו ציורי מערות שקמו כאן לתחיה מחודשת.

מראה הנשים בציורים, נמצא בהתגוננות או בדריכות טבעית.

מתח ופחד שורר ושרוי בציורים.

מאחמיד, מציירת בפחם, באופן טבעי של ידיים חשופות ורגליים יחפות. כך היא מטביעה את עקבות גופה בציור דרך נקודות המגע של הגוף עם המצע, בעוד העיניים משקיפות על ההתרחשות ממעוף הציפור. על אף הממדים הגדולים של בדי הציור שלה, עבודותיה של סאלח מחאמיד מתנהגות כמו רישום על נייר. זהו ציור חופשי ודינמי .מקורות ההשראה לעבודתה מתפרשים מן העבר הקדום ועד להווה – מציורי המערות הפרהיסטוריים, דרך אדוארד מונק ואנה מנדייטה ועד ויליאם קנטרידג׳. פני השטח של הציור אנרגטיים ומפויחים, נושאים בתוכם עולם דימויים סמלי, קדום ומיתי: אלמנטים צמחיים (חיטה, צבר וגפן) המסמנים את מחזוריות הזמן; סמלי פריון (ביצי ציפורים, נשים הרות), בעלי חיים אנושיים למחצה ודמויות אדם המקיימות עימם קשר הדוק.

. סאלח מחאמיד מעידה על עצמה: ״בכל פעם שאני מרגישה חסומה, ומתקשה לה(ת)ניע את הציור, אני מציירת סוסים. למרות הפחד הגדול שלי מהם, שקשור בתאונה מתקופת ילדותי, יש לי משיכה אדירה לחיה האצילית הזאת, לאופן שבו היא עומדת במרחב בזקיפות קומה. באמצעותה, אני מרגישה חופשייה לפעול בציור, בלי חשש״. מדברים אלו עולה כי הכניסה שלה לתהליך היצירה דרך מקור טראומתי מתניעה את הציור, ונקשרת בתוך כך להתחדשות ולריפוי. שם התערוכה, ראחת א־רוח (נחת הרוח), מבטא את השאיפה הרוחנית לשלווה פנימית ולפיוס על רקע המאבק הקיומי.

הנקודות הבולטות והמעניינות בתערוכה: טריפטכונים מרתקים. שילוב מיוחד ואיכותי של שחור לבן. מיקוד ברור במושאי הציור. יצירת עמדה אוהדת, חמה, לא מנוכרת של האמנית כלפי מושאי הציור שלה.

הארוטיות באה מהאדמה והטבע. ויש הכרח  בלתי נמנע לנוע בעולמנו( האכזר? אך היפה למרות הכל) מתוך זהירות ושמירה עצמית ועל הסובב.

האמירה האומנתית של מאחמיד כפי שבאה לידי ביטוי בתערוכה זו היא אם כך בהחלט מעניינת, מעמיקה, מקורית חשובה ורבת ערך.

מומלץ מאוד לבקר בה.