על הסרט 100 ליטר של זהב/ צביה ויצמן כספי 

פסטיבל הקולנוע JFF

ליטרים של זהב - לא מה שחשבתם כשהזמנתם כרטיסים לסרט בסינימטק ירושלים, במסגרת פסטיבל הסרטים.

נסיעה לירושלים בשיאו של הקיץ הוא נחמה גדולה לתל אביבים, לפחות יש פה משב רוח רענן וצינה קטנה לפוסעים בין עמק רפאים המשתפץ לגיא בין הינום (איזה שמות בחרו למקום היפה הזה) שולי השמלות הירושלמיות מתנפנפות בגשר מול כביש האפיפיור. ריח הבייגלה עם הזעתר נהדר. בכנסיית דור מציון השומר דרוך על פסגת הר ציון. קהל שוחרי הקולנוע פה מגוון. מסטודנטים צעירים שרק עכשו גילו ונשבו בקסם עד למבוגרים שפוקדים את הפסטיבל כבר ארבעה עשורים. לפני ברחבה אישה נאה לוחשת לחברתה, ״איזה קהל יפה יש פה, לא תמצאי פה ביביסט אחד…״

לסרטים אירופאים יש ניחוח של עומק ואותנטיות. מחלקת הביוטי על הסט עושה מאמץ לחרב את היופי הנורדי הנשי ולקמט את האסתטיקה (אסכולת Dogma 95 של לארס פון טרייר הדוגלת בפחות אמצעי תאורה תפאורה איפור וכו׳) לשתי האחיות טאינה ופירקו, מראה כפרי גס ומריח רע. הסיפור מתרחש בכפר קטן בדרום המדינה. ויש אבא עם שפם ענק וכובע שעשוי מקליפות בננות, מונח כמו כתר על ראשו כפרס על הבירה הטובה ביותר שהוא מייצר. (הידעתם שלבירה מוסיפים בננות?) האחיות רוצות לזכות בפרס הראשון והן טורחות להכין את הבירה הטובה ביותר. האבא הוא האוטוריטה לקבוע אם המשקה שהן ייצרו יכול להגיע לתחרות, אקסטרים קלוז אפ מתעכב על כל נים והבעה בפניו המשופמות של האב התובעני. אחרי שקיבלו ציון 9, הן מפשילות שרוולים ונערכות להכין את הסהטי הטוב ביותר. הבעיה שלהן היא שהן חייבות לטעום ממנו ובכך מתמכרות לטעם הטוב ומאבדות כל סיכוי לעסקים ראויים ולפרסים מייצור המשקה.

בהמשך מתברר שלשתי האחיות, יש אחות נוספת.

סצינה יפה המרמזת על האירוע המכונן שהביאן עד הלום.

מכונית טסלה מבהיקה נוסעת בשבילי העפר הזנוחים של הכפר  ומגיעה אליהן, הבמאי מתעכב על רגל תותבת שיוצאת מהמכונית.  האחות השלישית יפה ומטופחת, מציגה בן הזוג שלה שהוא אומן ידוע בהלסינקי הבירה. היא מודיעה להן על מועד החתונה ומבקשת מאחיותיה להכין לה למסיבת החתונה מאה ליטרים של בירה סהטי. לפי המסורת בכפר אין חתונה אין לידה ואין הלוויה בלי בירה סהטי ואם היא טובה וטעימה, הכל יצלח… מפה עד למסיבה קורים אירועים שונים בתהליך העשיה. השיווק, התקלות היאוש והתקווה, שעון הזמן על המסך חושף כמה ימים ובהמשך, כמה שעות נותרו עד לשעת השין. הן שיכורות, התנהלותן עיקשת. הבמאי מפגיש את הצופים עם גלריית דמויות מפוקפקות מאנשי הכפר. חושף דמויות מקומות ואנשים שמתחברים לסיפור. הן שיכורות ועיקשות ומתפקדות. ויש אשמה ויש חרטה ויש וידוי ויש גאולה. הכפר היא כפר. הלסינקי אפרורית חסרת חן. וכמה טוב היה לצאת לחומות המוארות של ירושלים.

בימוי: טימו ניקי 88 דקות

שחקנים: ריה קטאיה, אלינה קניטיליה, פיריו לונקה, וילה טיהונן