יונתן אלמן בשירי אידיש/ ציפי מלכה

ביום שני ה7.7. התקיים בתאטרון הדופן שבמתחם  קריית המוזיאונים בפתח תקוה מופע חדש, יפה ומשעשע ששמו –"בומבה מעשיות (בומבה מייסס)"

במופע הופיע היוצר המוזיקלי והזמר יונתן אלמן

ןהוא מבסס אותו על חוויותיו אישיות כמפקד צוות תותח מתנייע במלחמת חרבות ברזל ועל שירים אהובים ביידיש, בצד שירים שהיו פופולאריים ואלמן גילה ומחייה לקהל.

בצד שירים מוכרים ואהובים כמו : טומבלליקה, וווו צריך א ביסעלע מזל,  אויפן פריפעטשיק (חדר קטן), ביי מיר בטח עוד ועוד, אלמן חשף במופע שירים יפים נוספים שהיו פופלאריים גם הם  .בעלי יופי ותוכן משובב נפש.

מפתיע היה לראות בחור ישראלי צעיר עולה על הבמה ומתחיל לדבר ביידיש,

השפה ששמעתי בילדותי בשנות ה60-70, שפה שלכאורה נחשבת "שפה מתה".

הרבה שפות נעלמות, אבל היום היידיש  נשמעת יותר בארץ בעיקר בסופרמרקט  ובתחנות האוטובוס, כאשר  נשים מבוגרות, שחלקן ראשיהן מכוסות במטפחות, מדברות ביניהן ביידיש. זה התחזק יותר  עם עליית יהודים מארצות חבר העמים בשנים האחרונות.

יונתן אלמן, דיבר ביידיש ותירגם כל משפט לעברית. הוא הציג את עצמו וסיפר שהתחיל ללמוד את השפה והתאהב בשפה, המשיך ללמוד ב"בית שלום עליכם" משכן תרבות יהודית. הוא פעיל שם עד היום.  הוא הציג ביידיש תמונות וסרטונים מילדותו ועד הצבא. הוא צילם את חבריו החיילים ותיאר את עבודתם ואת הטיפול בתותח.

מצחיק היה לשמוע ביידיש כיצד הוא מתאר את התותח על  רכיביו, בשפה שרחוקה מאוד מן הצבא, שפה שהיהודים דיברו בהיותם נתינים של מדינות באירופה מימי הביניים ועד המאה ה20, השפה של הרבנים, שפה של המכולת או בסיפורים ש'שמעתי ולמדתי בילדותי ובנערותי.

הוא החזיר אותי הביתה לבית ההורים יוצאי פולין, שדיברו ביניהם ביידיש. הבנתי שזאת

"שפת הסתרים" שלהם, כשהם לא רוצים שנבין מה הם אומרים. כיבדתי את רצונם ולא  התאמצתי ללמוד את השפה.

נהניתי לחזור ולשמוע את השפה היידיש

קולחת מפי צעיר ישראלי חילוני נחמד ולדעת שצעירים מהדור השלישי עדיין מנסים להתחבר לתרבות היהודית.  הוא גם ניגן בפסנתר ושר שירים ביידיש. כמה זה חשוב שהשפה עדיין חיה ובועטת ונלמדת  אפילו באוניברסיטה ומהווה נושא למחקרי שפה לא מעטים כיום.