שיר:

רחוב רחב/ זאב ליכטנזון 

רְחוֹב רָחָב וְחָרֵב לִבִּי

רְחוֹב רָחָב

וְחָרֵב

לִבִּי אֵלַיִךְ.

עֵינַיִךְ מְשׁוֹטְטוֹת בּוֹ

בְּצַעֲדֵי תְּחִנָּה קְטַנִּים

כְּמוֹ טִפּוֹת דָּם

נוֹאָשׁוֹת

שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ.

בְּיָדַי

אֲנִי עוֹלֶה לָרֶגֶל

אֶל מִקְדַּשׁ גּוּפֵךְ,

שָׁם אֶצְבְּעוֹתַי

כּוֹרְעוֹת אֶל בְּשָׂרֵךְ

בִּתְפִלָּה,

מַרְכִּינוֹת רֹאשׁ

לְהַפְגִּישׁ אֶת מִצְחָן

בְּלֹבֶן אֲבָרַיִךְ.

בִּקְצוֹת עוֹרִי

הַלְּוִיִּם

פּוֹעֲמִים שִׁירָה

עַל מַדְרֵגוֹת מַרְאַיִךְ,

בְּעוֹד

גָּבוֹהַּ מִשִּׁכְמִי וָמַעְלָה –

פִּי

לוֹחֵשׁ פְּסוּקִים כַּסֵּדֶר –

כֹּהֵן גָּדוֹל בְּהֵיכָלַיִךְ.

וְאַחַר-כָּךְ

אֲנִי חוֹזֵר אֶל

הָרְחוֹב,

כְּשֶׁאַתְּ פְּסוּעָה בְּעִקְבוֹתַי ,

בְּעֵינַיִם יְחֵפוֹת

עַל הָאַסְפַלְט הַחַם

שֶׁל דִּמְעוֹתַיִךְ.