2014- מה יקרה?
הקשר בין הסערה הלבנה, התקשורת והחינוך/ ד"ר ברכה קליין תאיר
אינני נביאה ולא מתקשרת. אבל, אם אני מנתחת דפוסים עמוקים ומתבוננת באירועים שמתרחשים עלינו, אזי 2014 הולכת להיות שנה של אתנחתא ללמידה ולאיסוף עוצמה לעוצמה. עלינו להבין כי עוצמת המשברים שחווינו לאורך 2012-2013 : משברים בכלכלה הארצית והעולמית, משבר הדיור והמשכנתאות בעולם כולו, טייקונים נופלים, אבטלה עולה, תופעות טבע חריפות שמנערות כל מבנה יציב, עקומת העוני בעלייה, משבריים במבנה המשפחתי, מחלת הסרטן והתקפי הלב קוצרים חיים, תיאוריות ומודלים עסקיים וחינוכיים מתרסקים, באה כדי לעורר אותנו לחשוב אחרת, לפעול אחרת ובמיוחד, להבין שמה שהיה כבר לא יהיה יותר וחייב לבוא שינוי דרמטי במערכת האמונות שלנו וההתארגנות החיובית, אם רוצים אנחנו שכל הגופים (הפיסיים, הארגוניים, הממשלתיים, הציבוריים) יהיו בריאים יותר, עמידים יותר, עוצמתיים יותר ומשפיעים יותר. אם לא נלמד את השעורים ולא נעשה את התיקונים הנדרשים במהלך 2014, סערות אדירות יכו בנו בעוצמה גדולה יותר בכל תחומי החיים, אבל במיוחד, בכל הארגונים השבעים (הארגונים השמנים) כמו פייסבוק, גוגל, אמזון, טוויטר ועוד. התוכנית החדשה לאבולוציה של פלנטת ארץ בכלל ושל כל אדם בפרט היא אוניברסאלית, אנרגטית, ערכית, אנושית ולכן, כל מה שיחרוג מימנה יחווה קושי או קריסה.
מאחר ורובנו חיים במודעות מצועפת (מוסתרת, נעולה), סביבת הקיום הסוערת שלנו הופכת להיות מראת ההתעוררות שלנו - המראה נמצאת מולנו ולא בתוכנו. היא באה ללמד אותנו כי הדרך בה אנחנו עובדים עם הלב שלנו (קבלה, הכלה, נתינה) לא מאפשרת פימפום חיים איכותיים ומאוזנים, אלא הפרדות, פערים, רגשות שליליים. כי הדרך בה אנחנו מזינים את הגוף שלנו (בדלק שאיננו איכותי במיוחד; מזון מחשבות ורגשות) לא מאפשרת לתאים לבצע את תפקידם ובכך אנחנו מזמינים מחלות, חולשות ונכויות. כי הדרך בה אנחנו עובדים עם הרוח שלנו (מתח, לוחמנות, תגובתיות, הישרדות, ביקורתיות) לא מאפשרת לנו להתעלות מעל הדרמות, אלא דווקא זורקת אותנו אל תוך עין הסערה. אם לא נמהר להבין וללמוד, הסדק יהפוך לשבר ורבים וטובים ייפלו לתוכו.
שתי דוגמאות טריות לשינוי הבסיסי שנדרש ב-2014:
הסערה הלבנה שהתרחשה עלינו במשך 3 ימים רצופים: בד"כ תפקיד סערות הטבע הוא לבצע טיהור השליליות (חומריות, הקצנה דתית, איבה, אינטרסנטיות אגואיסטית, פערים סוציואקונומיים וכד') שלרוב תודעת האדם היתה צריכה לעשות ולא עשתה או לא היתה מסוגלת לעשות. במקום לבוא בטענות אל האחרים ולתקוף את המראות....אני מציעה לכולנו לייצר דיאלוג פנימי של למידה ולאחר מכן דיאלוג חברתי על מנת להבין מדוע מקומות מסויימים נפגעו יותר מאחרים...מהו הדבר המשמעותי שהיה צריך לטהר שם....ואיך הסערה הגדולה הזאת קשורה לחובת המשימה של ישראל: להיות חברה צודקת, הוגנת, שוויונית, מוארת אוניברסאלית שמאפשרת לכל מאמין לעשות את עבודתו בנועם ובלי כפייה (בעיקר פוליטית – כלכלית). כי רק אז נשיג שלם = אחדות = שלום = שלווה ואושר.
אבל יש שעור נוסף המתלווה לסערה הלבנה – אמצעי התקשורת שמאירוע לאירוע רק הולכים ומתדרדרים (סיפור התקשורת בתוכנית לאבולוציה הוא סיפור גדול). ממש הכעיסה אותי דרך הסיקור (להוציא את חדשות הבוקר של ערוץ 10 ביום ראשון 15/12). לצד רגעים יפים של הצגת מראות טבע מדהימות ביופיין, דיווחים הכרחיים, הבאת סיפורים אנושיים ועזרה הדדית, מיד התחילה התקשורת לנגח את כל העוסקים במלאכת החירום בתנאים קשים מנשוא. מיד הופיעו מבקרים וביקורות, מאשימים ואשמים, ומבקר מדינה אחד שקופץ בראש. מה קרה לנו? היכן הפרופורציות, במיוחד באירוע כל כך חריג? למה כל הזמן אנחנו מלקים את עצמנו? כמה קל לתת עצות רדודות למדי על ידי כביכול פרשנים רציניים מאחורי שולחן, מסכים, מיזוג אוויר וספלי קפה, כאשר לא כל הנתונים בידיהם. הצמאון לדם חייב להיפסק. הצמאון לצהובות חייב להיפסק (בהזדמנות זו מצביעה על פליטת הפה הנמוכה מאוד של גלית גוטמן בחדשות הבוקר של קשת). תמיד יש מקום לשיפורים (תתבוננו בחייכם הפרטיים), אבל בטוחה אני שכל הגופים מספיק רציניים שיעשו זאת לאחר שוך הסערה. בעיניים שלי כאשת מקצוע ארגונית, דווקא בסערה החריגה, כולם ללא יוצא מן הכלל עשו עבודה מסודרת, מתואמת, מאומצת למען תועלת הציבור, לעיתים תוך חירוף ביטחונם האישי (במיוחד חברת החשמל שבימים רגילים אני אוהבת לשנוא בגלל ההתנהלות הכוחנית והלא מקצועית ניהולית שלהם). יש תושבים שסבלו יותר....ליבי איתם....האם זה בגלל שכל נותני השירות לא רצו להגיע אליהם? אני מאמינה לראש הממשלה, לשר המשטרה, לשר הביטחון, לשר ביטחון הפנים, ליו"ר חברת החשמל, למנכ"ל מגן דוד, למפכ"ל המשטרה, לראשי העיריות ולגופי הרווחה, שעשו הכל מצידם כדי לסייע ולהקל. אבל –
1. למדנו כי רבים מראשי הערים והרשויות שהיו בעין הסערה, היו חדלי אונים כאשר משהו חרג מהמקובל במגרש המשחקים שלהם. היכן המקצוענות שלהם? המנהיגות?
2. למדנו כי אנחנו עם לא ממושמע ובכייני – כבר משעות הצהריים ביקשו מאיתנו להסתגר בבתים ולא לעלות לירושלים או לרמת הגולן. אז ביקשו......למה לאחר מכן היה על המשטרה וכוחות ההצלה לטפל ברכבים תקועים במקום להגיש סיוע לנזקקים באמת? למה אנחנו רק חושבים על תועלת אישית במקום על טובת המכלול?
3. למדנו כי אנחנו עם לא סבלן וסובלן.....
ההתנהלות בעת הסערה הזאת יושבת על בעייה מתמשכת והיא חינוך. למה הפכנו לצרכני ידע צהוב? לתקשורת רדודה? איך הגענו להיות נושאים בתפקידים בכירים בלי רוח של מנהיגות אמיתית, בלי להוות דוגמה אישית וללא קבלות על מקצוענות? איך התפתחנו כאנשים ביקורתיים, ממורמרים, לא מפרגנים? כי "בעשרות השנים האחרונות כוונה מרבית ההשקעה של מערכת החינוך לשיפור הוראת הידע ולהעלאת ההישגים המדידים ברכישתו. יתכן שהייתה הצדקה לכך, אבל ככל הנראה הוזנחו בתהליך הזה יסודות חשובים אחרים בחינוך. התוצאות גלויות לעין, וברורות יותר ויותר לאנשי חינוך ולציבור בכללו: בבתי ספר רבים התדלדלה תוכנית הלימודים, נעקרו ממנה תחומים שאינם משרתים ישירות את "ההצלחה" המדידה, ביניהם כאלה התורמים להרחבת הדעת, לבירור שאלות החיים, ליכולות רגשיות ומוסריות, להתבוננות עצמית פנימית וליצירתיות; בשל הפיקוח הנוקשה על ביצועים בהוראה, נפגע האמון במורה-המחנך וכורסמו מעמדו וסמכותו; תרבות בית הספר נעשתה חרושתית-תכליתית והצטמצמו בה חוויות חינוך ומצבי התעלות." (מתוך מסמך היסוד של המועצה לרוח האדם בחינוך).
אם מערכת החינוך לא תשנה כיוון ותתחיל להשקיע "בשורה העליונה" (ודווקא השר פירון עושה קולות של שינוי חיובי), עתידה הכלכלי והחברתי של המדינה בכי רע. עלינו לחזור אל תכני מהות, אל שאלות יסוד, אל ידע אוניברסאלי, אל כושרים אסטרטגיים חדשים התואמים מציאות חדשה – אדם חדש. כל השאר מוזנים על ידי הטכנולוגיה. לכן, שיטת החינוך צריכה להשתנות, ניהול בתי הספר צריך להשתנות. והכי משמעותי, הגיע הזמן להפסיק לשים את הילד במרכז. במרכז ישנם רק יחסים. ככל שהם יהיו מוכללים, כך בית הספר בפרט ומערכת החינוך בכלל יהיו טובים יותר באיכותם. איכות "השורה העליונה" מביאה בהכרח לתוצאות טובות "בשורה התחתונה". בל נשכח, מערכת החינוך איננה עסק שצריך להציג תוצאות רבעוניות. הגישה הזו צריכה להיעלם. חינוך זו תנועה אינסופית שאין לה נקודת התחלה או סוף. עליה כל הזמן לשאוף לטפס לעבר הקומה הבאה, הממד הבא עד שתעז לפתוח דלתות למקורות חדשים ועוצמתיים יותר.
גם בעולם הארגוני – עסקי חייב להתרחש שינוי דומה. הצלחה לא יושבת רק על פרמטרים מדידים, אלא בעיקר על רוח האדם, על התפתחותו, על המשמעות הקיומית שלו, על ערכים אוניברסאליים, על תודעה – בינה – היגיון – מודעות – מצפון ככלי החשיבה החדשים ובמיוחד, על היכולת להתכלל, להתחבר, לייצר מרחבי שותפות איכותיים.
שנת 2014 לדעתי אם כן, תזמין אותנו להתמקד באיסוף למידה ללמידה, עוצמה לעוצמה חיובית על מנת לחולל את השינויים הנדרשים מניהול המדינה ועד לאחרון אזרחיה. אם לא נלמד את השעורים המתדפקים על דלתות התודעה שלנו, נגרום לאיסוף עוצמה לעוצמה שלילית שתמגנט משברים וסערות דרמטיים יותר לחיינו וקיומנו. לכן 2014 תהיה שנת אתנחתא ללמידה. מה אנחנו רוצים שיקרה? מה אנחנו מוכנים לעשות? איזו בחירה מוחלטת נעשה?
