על הסרט שעה שקטה/ ראובן שבת

הסרט "שעה שקטה", הוא סרט מפתיע. כמעט מפתיע מאוד.

ראשית, הוא נעשה תחת הפקה מלטזית. כלומר, ממלטה...

אותו אי קטן בים התיכון, יעד תיירתי וקרוב ללוב שתושביו חצי ערבים חצי איטלקים אירופאים. אולי מקלט מס למשקיעי קולנוע. והתוצאה-מעניינת. מקורית. משמעותית.

בגדול,

פרנק, בלש במשטרת בוסטון, חוזר למשטרה לאחר שנפצע בעת מילוי תפקידו ואיבד את שמיעתו. בשל מצבו הבריאותי החדש ניתנת לו המשימה לתחקר את אווה, אישה חירשת שהייתה עדת ראייה לרצח אכזרי של כנופיית פשע. במהרה השניים מוצאים עצמם לכודים בבניין דירות שמותקף על ידי חברי הכנופייה בניסיון לחסלה. כששניהם מנותקים מהעולם החיצון ולא יכולים לשמוע מהיכן מגיעים המחסלים, פרנק ואווה נאלצים לתחמן את דרכם אל מחוץ לבניין ואל מקום מקלט.

בגדול מקום ההתרחשות הוא בוסטון הגדולה, חדר מדרגות ומרדף בין דירות נטושות.

מבין השחקנים, מארק סטרונג הקירח, הוא המוכר ביותר, ומשחק באיטיות עצלה אבל טובה.

שאר השחקנים, מוכרים פחות, מראים יכולת די טובה והופעה מרשימה.

הבלש, בייסורי חוסר האונים שלו בעקבות החרשות מצליח להתמודד היטב וכך גם האמנית החרשת, המגלה אומץ, תושיה מול כנופיית הפושעים, הנעה אל המבוי הסתום וההרס העצמי אט אט.

הדינימקה של הסרט נכונה וטובה, והטיב הצלם להראות זאת, כך גם הרפליקות, תנועות המשחק, משחקי האור והצל, והדיאלוגים.

ראוי בהחלט לצפיה והנאה.

בימוי: בראד אנדרסון 99 דקות

שחקנים / שחקניות ג'ואל קינאמן  מארק סטרונג  סנדרה מיי פרנק