מְשֻׁלַּחַת אֶל חַיֶּיהָּ כַּהֵלֶךְ

מַטֶּה וַפֶלֶךְ

וְהִיא שְׁנוּיָת דֵּעָה וְלֹא בִּכְדִי

זוֹ חֻקָּתֵךְ

רֵאשִׁית וּתְחִלָּה עַל כְּתֵפֵךְ תִּשְּׂאִי

אָמַר, וְעָשָׂאֲנִי אִשָּׁה

יָצְאָה כְּדַרְכָּהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחְנֶה

יָד תִּשְׁרֶה עִם צִפּוֹרִים

אַחֶרֶת, תֹּאחַז פָּרָה בְּאֶפְרָהּ

כִּבְטָהֳרַת מְּצֹרָע

אִם יִשָּׁחֵט צִפּוֹר אֶל כְּלִי הָעֲקֵדָה

וְיִשְׂרֹף בָּאֵשׁ

וְיִטָּחֵן עַד דַּק

וְיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וְהִזָּה קוֹלָהּ עַל פְּנֵי שָּׂדֶה

לָתוּר בָּאֶרֶז

בְּאֵזוֹב רַגְלָיו

בִּסְבַךְ קוּרֵי תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי

וּבָאוּ בָּהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים

כָּל גַּל בָּהּ

בְּעוֹלָם שֶׁל מַמָּשׁוּת מְלֻטֶּשֶׁת

חֲדוּרָה לְהוֹלִיד חַיִּים חֲדָשִׁים

לוּ לֹא צָבְתָה בִּטְנָהּ

מִן הַמָּוֶת,

מִן הַכִּלָּיוֹן

וּמַה הוּא לִי בְּעוֹדְיִי עֲדָיַי

Friday. 16