שיר:

נקישה / סיגל שובל

אָדָם לְאָדָם הוּא מָקוֹם,

הוּא בַּיִת.

וּכְשֶׁהַמָּוֶת הוֹלֵם

לְלֹא הַתְרָאָה,

נִפְעֶרֶת פִּרְצָה בְּקִירוֹת הָאָדָם.

כָּל תְּנוּעָה, כָּל מַבָּט,

הֵם שׁוֹשְׁבִינֵי הָאֵבֶל.

וְהַבַּיִת הוֹפֵךְ לְעִיֵּי אַהֲבָה