צילום: צביה ויצמן כספי

סנוב אשכנזי מדימונה- זיו תדהר/ צביה ויצמן כספי 

הוא כותב, אוהב, מנתח, מתכנן, משרטט, משורר.

אני קוראת בספר מעלעלת בין הדפים ומצטרפת לצעידה בשבילי העפר בין בלוק 84 לואדי ומשם לכיכר ולאופק הרחוק ממזרח. בדימונה הייתי לפני שנים לילה ויום. ומידי פעם בנסיעות לאילת המרכז המסחרי היה אתנחתא. כתיבתו של זיו ציורית, אוהבת ומתגעגעת. לא נעדרת חוש הומור. במעלה הגבעה, זיעה בגבי צבע החול עוטף אותי ורוח המדבר נושאת שקית ניילון ורודה כעפיפון, עד שהיא צונחת על שיח קוצני. פואטיקה מדברית. נזכרתי בסצינת הסיום של הסרט ״אמריקן ביוטי״. זיו הוא אמן מולטיטאלנט

הסנוביות, כפי שהוא מעיד על עצמו בשם הספר, ניכרת בכתיבתו וגם בראיונותיו. הוא מוחמא מכך שאנשים מופתעים שהוא מדימונה. הוא חוזר ומזכיר את הרקע שהביא את הוריו לשם. לפריפריה, הם הגיעו מעיר הגדולה. גרו ליד הים. לא במדבר.

הוא מספיק הגון לא לצייר את שליחותם של הוריו כמחווה חברתית התנדבותית אלא כרצף נסיבות שהכתיבו את המהלכים. אמו, שהפכה מורה, כך מימנה את לימודיה. אביו שבא מהקיבוץ, מצא עבודה כמהנדס במפעלי ים המלח. אינטראקציה מעניינת שהובילה לחברה רבגונית, סובלנית, סקרנית יפה יותר וטובה יותר.

הוא מתאר את השכנים החמימים מדי. משבח את ראשי העיר שחלמו לבנות קוטג׳ים ווילות במדבר, שניסו להפוך את דימונה לפנינה. הוא מביע מחאה נגד אנשי התקשורת של אותם ימים שתמיד הציגו את דימונה כעיר נחשלת ואת תושביה כעילגים. ניכר שהוא חקר ודרש וחווה את האירועים והתמורות שחלו בחברה, הכתיבה שלו רצופה כמי שכותב את חיוו ומדפדף באלבום נעוריו. לדעתי לכל עיר יש נשמה. לדימונה יש נשמה יתרה. לפי זיו. הוא סוקר לעומק תהליכים, מלחמות, משברים כלכליים. היסטוריה וגיאופוליטיקה. ומביא נתונים והשפעות ומצטט שיחות אקראיות. מזכיר לקוראים מושגים כמו המהנדסים הצרפתים, העולים, על סטיגמות, הבדלי מעמדות וכדומה. הטקסט על הבלוקים, הואדי, המרכז המסחרי הוא מעטר בשרטוטי עפרון כחזיון תעתועים בימים אלא של AI.

כאן נפרד משנות ה70-80, ונצפין לתל אביב, נווה צדק, חנית ספרים קטנה ומטריפה, ״סיפור פשוט״

ההשקה: עשרות אורחים, שוחרי ספר ואנשי הדרום, התקבצו בצפיפות. נדמה שרוח מדברית מכתיבה נשימה ארוכה. שאר רוח. זיו מסביר פנים מודה למי שצלח את הפקקים וחניה - ״סיפור לא פשוט״.

יורם רותם, יארח בגל צה"ל את זיו תדהר, בתוכניתו-"בוא שיר עברי."

המקום הוא שמורת טבע חנות עצמאית. פה אוהבים סופרים ומשוררים הם שורדים כנגד כל הסיכויים. ומוסיף

״אתם מוזמנים לרכוש עותק בסוף ההשקה, כדי לעודד את סיפור פשוט כדי לאפשר להם קיום״.

זיו נדיב ופתוח. מפרגן לכל מי שליווה אותו לאורך הדרך. שם לב לכל אורח שמגיע, מציב כסא, מציע שתיה, נדיב בקרדיטים, בנאדם בעל אינטואיציה ואינטליגנציה רגשית גבוהה. מנגנים ושרים וקוראים ומפרגנים…

תודה ואמא ואבא ולדורית אחותי ותודה לאורי אהובי

זיו:כתיבת ספר לא היתה ״בבנק המטרות שלי״ (איך השפה מתעדכנת ומשאילה מושגים מעולמות אחרים) ״היו לי שני חלומות, הראשון להתחתן עם הזמרת אילנית והשני שאמא ואבא יקחו אותנו ללונה פארק.

זה לא קרה…אמא הסבירה שהפארק מאובק, מלא בילדים מיוזעים… (אמא בקהל מחייכת). ואילנית העדיפה בעל אחר.

לקראת יומולדת 60 משהו בתוכו דיבר אליו והוא הבין שהוא חלק מסיפור ארוך ונפתל, חיפש את מקומו ברצף. אז נסע לדימונה ושוטט בה שוב ושוב וצילם וקיים דיאלוג עם עברו וזכרונותיו ואפילו השתעשע ברעיון לרכוש נדלן בדימונה. אורי, הבנזוג, העדיף נדל״ן בטוסקנה. דימונה השתנתה.

עוד הוא מוסיף מנבכי לבו ״הספר לא נולד ביסורים הוא קרה מאליו״. זיו נדיב ופתוח. מציין שמותיהם של מי שליווה אותו לאורך הדרך. שם לב לכל אורח שמגיע, מציב כסא, מציע שתיה, נדיב בקרדיטים, בנאדם בעל אינטואיציה ואינטליגנציה רגשית גבוהה.

מנגנים ושרים וקוראים ומפרגנים…הוא שר בכשרון, בליווי נגינת פסנתר. מהלחות המהבילה של תל אביב אל המדבר הצחיח.

תמונת נוף מהורהרת מן המדבר.

״בואדי כיבשה לבנה, ממעל תשוט עננה,

נשר צעיר גולש במדרון, סלע עתיק מסתיר זכרון…

הכבשה התייגעה, הסלע עיקש,

אז מה בכל זאת השתנה…״

הוא מזמין לבמה הצנועה את נעמי יואלי, השחקנית

״גם היא שמורת טבע היא פרח מוגן״, היא בוחרת קטע ופוצחת בקריאה רהוטה:

״מקדמותי פזלתי אל המדבר הפתוח. שהיה מרוחק רק מאות מטרים מביתי… הצעידה למדבר היתה מלווה בהתרגשות… לשוליים הפרומים נשקה אדמת הלס…במדבר אתה יכול לשמוע את נשימותיך. בסוף הבתים נפרס לפני שדה מלבלב של שקיות ניילון. מחזה סוריאליסטי. יהיו מי שיכנו זאת ״מיצב״. הואדי האופק האינסופי היה בעבר קרקעית של ים״.

הפאנל מתחלף היין מיישב את הדעת והקריאה בטקסט מרוממת את הרוח. זיו מציג את האדריכל זאב דרוקמן. שתכנן את ימית ומבני חינוך רבים בארץ. דרוקמן מרתק, מדבר בטון ומלט, שמיים ורוח. מעמיק חשוב מדמה את מקצוע האדריכל לכהן. ומוסיף:

הארץ שלנו ממוקמת בין שתי תודעות הים מצד אחד והשבר הסורי אפריקני מעבר. התודעה תופסת את תשומת הלב של ירושלים ותל אביב ושתיהן מיישמות עבורנו תכלית. תל אביב יכולה להיות כמו שהיא רק כי ירושלים קיימת. היא מציבה לה אלטרנטיבה. הצהוב והצחיח נמצא בדרום והירוק בצפון - דיאלוג שמתנהל בעת ובעונה אחת…גם כיכר השעון ביפו ממקמת חשיבה בו זמנית. בשנים הראשונות, נקראה המדינה לבנות הרבה ומהר הם פעלו על פי מבחן המקום ולא מבחן התוצאה. כשהמקום כמו מושעה מהמשחק.

היתה ביקורת, היא התמתנה. איך יוצרים תרבות עירוניות. על מה נשענים מושגי היסוד שלנו. עיר מתעצבת עם השנים, שכבה אחר שכבה. אבן על אבן. הערים שלנו נבנו אינסטנט. ימית על שפת הים הנהדר. היתה דרומית לציר פילדלפי היום. חשבתי שכדאי שנתחיל תכנון בכפר דייגים וכבר אז היתה עננה לגבי האיזור. אז התרחקנו מהים. יצרנו רחובות ובתים ופרגולות ומדרגות. החוץ היה משמעותי יותר מהדירה עצמה. כמו כפר יווני לבן של דיונות על חורשת דקלים  נפלאה. התחלה פואטית. לא תיכנונית. בדימונה הצל מתנהג אחרת, השמש שונה האור אחר…אדריכלות היא מדע רוחני - יחודיותו של מקום ואדם אוטוביוגרפיה הוא סיפור של מקום. זאב מוסיף, עמוס עוז מספר את ירושלים ואתה זיו מספר את דימונה. כך תוכננה ישראל. כך נכבשה הארץ דרך סיפור פרטי של אדם.

לסיום קורא זיו:

״באחרית הימים נאסף אל המדבר ונשטף בנחלים

נבלע בנקיקים. ציפורים באות והולכות,

סלעים קדמונים זוכרים רוחות מלטפות, רוחשות״.

קסם של ערב מרומם רוח, הנוכחים מיהרו לרכוש את הספר הנהדר הזה ״סנוב אשכנזי מדימונה. הוצאת זמורה ביתן.

ביום שבת, בשעה 8, יארח יורם רותם בתוכניתו-"בוא שיר עברי" וישמיע שירי מדבר ודימונה! מוזמנים להאזין.