שיר:

ההיא. ארץ/ גד קינר קיסינגר 

וְנַנִּיחַ שֶׁעַכְשָׁו אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה

מָה זֶה כְּבָר יְשַׁנֶּה?

הַאִם יִתְהַפֵּך כִּווּן הָרוּחַ?

וְהַשְּׁזִיף יַצְמִיחַ פְּרִי הָדָר?

וְכֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן יִמְצְאוּ אֶת

בִּטְחוֹנִי וְאֶת יַלְדוּתִי הָאוֹבֶדֶת,

וְגַם אֶת קֻפְסַת הַגַּפְרוּרִים שֶׁטָּמַנְתִּי

בְּחוֹלוֹת נַחְשׁוֹנִים בַּלַּיְלָה הַנָּשִׁוּב

הַהוּא הַדָּמוּעַ מֵאֹשֶּׁר הַהוּא בְּקַיִּץ שִׁשִּׁים

וְאַרְבַּע בּוֹ כִּמְעַט כִּמְעַט שָׁכַבְתִּי

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי עִם הַהִיא

הַהִיא שֶׁהָיָה לָהּ רֶוָח כָּזֶה בֵּין

הַשִּׁנַּיִם חֲרַךְ הַיְּרִי שֶׁל תְּשׁוּקוֹתַי

הָעִלְּגוֹת וְשִׁזְּפוֹן חִבּוּקָהּ עָטַף אוֹתִי

בְּכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁהָיְתָה טוֹבָה

וּפְרִיכָה וַחֲמִימָה וַאֲסוּרָה לִי

כְמוֹ הַכָּתֵף שֶׁלָּהּ עִם כְּתֵפִיַּת

הַחֲזִיָּה הַשְּׁמוּטָה.

אָז נַנִּיחַ שֶׁעַכְשָׁו אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה

מָה זֶה כְּבָר יְשַׁנֶּה?