מאמר:

על הספר הדודאים בראי היהדות/ד"ר שרל'ה אורן 

מאז ומתמיד מלווים צמחים את האדם בהקשר לכל תחום בחייו: מאכל, רפואה, צבע, בושם, טוויה, תבלין ואף כמגן כנגד שדים ואמונות. אין ספק שבמכלול זה תופש צמח הדודא, או הדודאים (Mandragora) )מקום חשוב בתרבות עם ישראל ובקרב עמים אחרים.

האומן, הכימאי, הבוטנאי, המשורר והסופר, חוקר המקרא ומקורות ישראל וההיסטוריון, הלשונאי, הגנן וחוקר הפולקלור כל אחד ימצא בדודאים היבט אחר ומרתק. ספרו של אמוץ דפני "הדודאים הראי היהדות -  היבטים אטימולוגיים, אתנובוטניים והיסטוריים" פורש בפני הקורא מכלול מקיף אודות הצמח על היבטיו השונים.

https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Duda.JPG

הדודאים מוזכרים לראשונה בספר ב"ראשית", בסיפור אנושי-משפחתי אודות ראובן, הבן הבכור של יעקב ולאה, העוקב בדאגה אחר אמו השנואה: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית כ"ט ל"א). העובדה כי לאה יולדת בנים, בניגוד לרחל העקרה, הופכת אמצעי  לקרב את יעקב אל לאה, עניין המתבטא גם בשמות בניה: ראובן - רְאוּ בֵּן; שמעון - "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה" (בראשית כ"ט ל"ג), או לֵוִי - "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי...עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי" (בראשית כ"ט ל"ד).

ראובן מביא מן השדה דודאים במטרה לְשַׁמֵּר את היתרון המובהק של לאה על פני רחל. כאן בולט השימוש המובהק בצמח הדודא, כצמח מעורר תאווה ואף מגביר את כושר ההולדה: "שהדודאים מסוגלים להולדה" (המלבי"ם). גם ב"שיר השירים", מגילה רצופה תיאורי חיזור ואהבהבים מוזכרים הדודאים: "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ... דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (שי"הש  ז י"ד). בולט אף הקשר הלשוני שבין 'דּּוּדָאִים' ל'דּוֹד', כינוי לָאָהוּב (דוד) במגילה.

אולם יש בצמח חידה ומסתורין: איזה מחלקי הצמח הביא ראובן לאמו? עלים מרשימים בגודלם?, פרחים בולטים בצבע כחול ייחודי? פירות משכרים בריח? או אולי את השורש? האם ההשפעה היא על הגבר או על האשה? חידתיות זו הולידה, כנראה, גם שמות שונים לצמח, שמספרם גָּדֵל במרחבי חיים שונים ועל פי אמונות. אמוץ דפני מקדיש בספרו פרק מעניין למבחר השמות ולניסיון להבין את מקור השם, בהתאמה לתפקיד ולאמונה. פרק אחר פורש את הסגולות והשימושים הרפואיים של צמח הדודא על חלקיו, כולל אמירות המזהירות בפני סכנות הטמונות באכילת הצמח. דגש מיוחד בספר מתאר את שורש הדודא שעורר במשך הדורות את הדמיון ויצר שלל אמונות מסקרנות לגבי צורתו הדומה לאדם ומשמעותו. מסתורין נוסף בו מטפל הספר הוא אופן השימוש בצמח לאחר מציאתו. מרתק למצוא גם אמונות הקשורות באופן בו נוצר הצמח הדודא בנוף הצמחים מזרע אדם, גם הוא גדוש סיפורים ציוריים, הבאים לידי ביטוי בספר: "הדודאים הראי היהדות".

פרק מרתק וציורי בספר קושר את האמונה כי יש סכנת חיים או אפשרות ללקות בשיגעון בנגיעה ישירה בצמח. עובדה זו הולידה מסורות מרתקות המתארות שיטות לעקירת צמח הדודאים, המכונה בתרבות הערבית 'תּוּפַאח אֶל מַגְ'נוּן', כלומר, 'תפוח המשוגעים'. מסורות אלה הביאו כותבים וציירים לבטא את האמונה הזו ואת הדרך לעקירה באמצעות הכנה מוקדמת וקפדנית בעזרת בעלי חיים, כגון כלב או חמור בשלל איורים וציורים מעוררי השראה ודמיון. האם יש בצמח גם סגולות כישוף על בני אדם? - כמובן! האם הוא מאיר בלילה? גם על כך מפרט הספר בין דפיו. 

אין ספק שצמח הדודאים הוא צמח עתיר אמונות וסגולות שמרתק לתת עליהן את הדעת. ספרו של אמוץ דפני מעניק לקוראים מחקר עמוק, מקיף ונגיש אודות הדודאים, שהקריאה בו זורמת ובהירה. עושר ההיבטים האטימולוגיים, האתנובוטניים וההיסטוריים מאפשרים למטייל בטבע, לקוראי ספרות ומקורות יהודיים וכן לאוהבי הפולקלור והאומנות הרחבה, העמקה ועניין. קריאה בספר מהווה ערך מוסף, מעין 'תרמיל' ובו 'צידה דשנה' למפגש עם צמח הדודאים.

 קריאה מהנה ומעשירה!