מאמר:
שירה שהיא מכלול / דורון שמיר
על ספר השירים האחרון של בנימין אלקובי 'דיוואן', בהוצאת 'ארגמן מיטב'
ספרו העשירי של המשורר בנימין אלקובי, 'דיוואן', מתכתב מיד עם הדיוואנים של ריה''ל, שמואל הנגיד ור' שלום שבזי.
'דיוואן' בערבית כידוע זהו 'שירה', קובץ, מכלול מקיף של שירה. לרוב הדיוואן הוא קובץ שמקיף את כל שירתו של הפייטן בימי חייו.
מן הבחינה הזו אנו מדברים על ספר אקלקטי. כמוהו למשל יצא לפני מספר חודשים ספר שיריו של אילן ברקוביץ, שאף-הוא מתיימר להיות אקלקטי, אספני, כוללני, מקיף.
אמנם בנימין אלקובי לא בא לסכם את כל שירתו, ולתת בספר זה את האקורד האחרון של שירתו, ומבחינה זו אנו אף מקווים שימשיך ויוציא תחת ידיו ספרי שירה נוספים, אך הוא כן מציין בזאת תשע שנות-שתיקת-ספר ארוכות מאז ספרו לפני-האחרון, 'שער תשיעי'.
ועוד : אכן עקב המרווח הגדול מאז ספרו התשיעי, וכנראה גם עקב סיבות נוספות, ספרו זה, אף בהשוואה לספריו הקודמים, אכן נושא הוא במיוחד אופי אקלקטי, מקיף וכוללני, מבחינת רוחב הנושאים והדיון בהם. רוחב-היריעה של הנושאים, ההיקף והעומק הם פשוט יוצאים מן הכלל, ועל-כן תקצר כאן היריעה מלעסוק בשלל הדברים שהספר הזה נוגע או עוסק בהם.
יודגש כאן רק דבר אחד בנידון : המאמר הזה הינו הזמנה למאמר או למספר מאמרים נוספים שיתעסקו ברוחב, בהיקף ובעומק של הנושאים המועלים בספר הגדול הזה.
מתבקשת אפוא השאלה, מדוע המחבר לא סידר את ספרו - במיוחד לנוכח המנהג במקומותינו בשנים האחרונות - שערים שערים, שבהם ירוכזו השירים בשלל הנושאים, ע''פ סדר ?
ובכן, בראיון שנתן המשורר מעל במה זו לעמיקם יסעור, הוא נתן מספר תשובות, כשהטענה המרכזית העולה היא, כי היקף הנושאים והדיונים המדהים איננו מאפשר סידור לפי שערים, באשר הנושאים נוגעים אלו באלו, חוזרים על עצמם, חופפים אלו את אלו, כך שמלאכת החלוקה לפי שערים נעשית כמעט בלתי-אפשרית לכתחילה ובדיעבד.
רוצה לומר, כי הציר המרכזי בצורת ההתפייטות של אלקובי הינו א ס ו צ י א ט י ב י . כלומר, אפשר שאלקובי יישמע פה ושם איש-הגות, פילוסופי, מדבר על חוכמת החיים שהצטברה אצלו וניסיונו מהם, הידע, הלקח והמוסר שהוא שואב מהם למען הקורא, אך הקו האופייני העובר כחוט השני לאורך כל הדרך, וקושר את הכל מכל כל הוא אסוציאטיבי בעיקרו.
וזאת לומר, כי החוכמה והתובנות שאלקובי מפיק מניסיון חייו הארוך והעשיר ומגיש אותן לקורא בצורת שירה, היא חוכמה ודיבור מקוריים ויחודיים ,שכמוהם – בלי להגזים - לא נשמעו מעולם במחוזותינו.
ואכן שלל הנושאים שבהם ספר השירים מדבר - תרתי משמע, גם 'מדבר' כפשוטו, וגם במשמעות זו, ששירתו של אלקובי היא בעלת אופי ד י ב ו ר י בעיקרה, קרי פרוזאית, או מעין פרוזאית, כך שבסופו-של-דבר מה שהופך את הדיבור הזה לשירה הוא כפי שציינו לעיל ה כ ו ח הא ס ו צ י א ט י בי שבו, שכאמור קושר את הכל בכל – ובכן, שלל הנושאים המדוברים ב'דיוואן' הוא (כמעט ) לאין-ספור :
יחסיו של הדובר עם אביו ; זכרונות וחוויות חיים וכאמור מסקנותיו מהם ; יחסיו עם אשתו ; יחסיו עם בנו ; הצורך שלו להגן על העולל מפני העולם שהוא, כאב, למד להכיר אותו ; אפשר אולי לנסח זאת אחרת : להגן על הילד מפני מזלו שלו בעולם (והרי הרקליטוס הפילוסוף היווני הקדום כבר חרץ, ש'אופיו של אדם הוא גורלו' ...). החשש והצורך של האב לגונן על ילדו נושא בספר אופי ממשי ואפקטיבי חזק על הקורא ; כמו-כן יש בספר שירים לא מעטים העוסקים באמונה ובידיעה – בעיקר הגותית-פילוסופית – של האל ; שירים העוסקים בחששותיו של הדובר מחמת גילו המתקדם ומצב בריאותו ; שירים ארספואטיים או כאלה המתכתבים עם קולנוע, מוסיקה, סופרים ומשוררים מכל השפות, הדורות והזרמים ; שירים המדברים על המלחמה כתכונה דומיננטית באופיו של האדם ; השרידות כצורך אימננטי בחייו של האדם ; כחלק מזה גם המלחמה האחרונה של השבעה-באוקטובר מבצבצת פה ושם בספר ; שירים הומוריסטיים ובעלי אופי פארודי, כגון בנושא קלישאות בריאותיות ועולם השירה ; ועוד כהנה וכהנה.
מכאן נובעת המסקנה, לסיכום, שלפנינו ספר-שירים, שאמנם בכותרתו ואולי בעוד פרמנטרים מתכתב עם עולם הקלסיקה השירית, כגון זה של תור הזהב בספרד – אך כשנכנסים לפני ולפנים שמים-לב, שהוא נושא יותר אופי מודרני ופוסט-מודרני ומעבר לו, ולוקח את השירה העברית כמה צעדים קדימה ממקומם של זך ואבידן ודומיהם, בשירה העברית והכללית.
