צילום: צביה ויצמן כספי

השקת ״קודקס ששון״ במוזיאון ״אנו״/ צביה ויצמן כספי 

השבוע הושק ״קודקס ששון״ באירוע מרשים במוזיאון ״אנו״. קהל רב מכובדים אנשי המעש ואנשי הרוח נכחו באולם ועל הבמה. נציגי התקשורת תיעדו. אולי גם נזכה לאתנחתא מחדשות היום.

גודל השעה בו אנו מצויים מעצים את בסיפור. עבר הווה עתיד התכנסו לזמן לעלילה ולמקום.

העותק הקדום השלם של התנ״ך העברי המלא (חסר י׳ פרקי בראשית וכפולת אמצע) שנכתב לפני יותר מאלף שנים ונגאל ממסעו בין קהילות בעולם, הונח אחר כבוד בתא זכוכית באולם המרכזי.

״כמו שצריך לרדת פיסית 30 מ׳ מתחת לאדמה להכיר את התרבות וההיסטוריה היהודית הקדומה. יש 3 קומות ל״אנו״: פסיפס אנושי ותרומה לתרבות. סיפור המסע שהיה ושהווה. היסודות אדמה ומים.

היו כתבי יד עתיקים ומעכשיו יש לנו את ״קודקס ששון״ הספר הוא היסודות. עכשו המטרה להפוך את המתנה ל״אנו״ לנחלת כולנו.

הכינוי ״קודקס ששון״ על שם אספן כתבי היד העבריים דוד סולימאן ששון, שהיה מבעלי הקודקס. נדרשה עבודת רבת שנים, תחקיר ובחינה ושחזור ותיקון הקודקס.

על הבמה דוברים רהוטים נאמרו דברים יפים על הציווי ״והגדת״. והיו שתי אמהות שהן ממש עכשו כותבות פרק בהיסטוריה. האחת שירה שפירא אמו של ענר שפירא, גיבור ישראל שהציל עשרות חיים במיגונית כשזרק חזרה למחבלים את הרימונים שהושלכו לעבר הפתח. עד שנורה ונהרג. דמותו ואישיותו עשויה מהחומרים שעליהם כותבים ואת סיפורם צריך לתעד. כששומעים את אמא שלו, ברור על אלו ערכים גדל.

מירב ברגר אמא של החיילת, שורדת השבי, אגם ברגר שלאורך 482 הימים שאגם שבויה בעזה, לא הפסיקה להאמין ולשמור על ערכי היהדות.

שירה שפירא אמא של ענר שפירא, משרד מורשת: תפקידנו לספר סיפורים שמספרים את העבר. את ההיסטוריה מנקודת מבט עכשווית והכוונה להעביר אותם לעתיד. יש אינסוף אירועים ונכסים תרבתיים - עכשו יש את קודקס ששון. הספר הוא היסודות. איך נהפוך את המתנה הזו של 38 מיליוני דולרים  שתרם הנדבן אלפרד מוזס, לתנ"ך של כולנו. אלו הם הערכים והשורשים ששייכים לכולם ולא לפלג מסוים. אנחנו צריכים להלחם בתופעות המנסות לנכס את התנך אנו נהיה ״אנו״.  צריך לעבוד עם מגוון קהילות ולהיות קשוב. היסודות משמעותיים אנחנו רוצים לאחוז בהם ולהעביר הלאה מן העבר מהורדוס ועד לראשית הציונות, השואה, וה7 באוקטובר! איך עושים זאת לעתיד בהווה שאנחנו חיים? שאלה קשה, אין לנו פרספקטיבה.

איך מספרים סיפור כשאנחנו עדיין בתוך האירוע - הווה מתמשך - יש מי שמנסים לעוות להכחיש לטשטש. דאגנו לתיעוד. יש חפצים שמספרים סיפור יש עדויות מתוך בשטח. הקלטות. יש וואטסאפים וכדומה. חשוב לאסוף כדי שישארו עדויות מוחשיות. יש לנו אחריות ואנחנו מחוייבים לעשות זאת בחרדת קודש.

״כששואלים אותי על ענר אני בוחרת לספר את ילדותו, לא מתמקדת רק ביום האחרון. אני מספרת על 22.5 שנים שבני ענר חי ויצר מוסיקה והיו לו עקרונות וערכים והוא פעל ויצר והשאיר לנו שירים והוצאנו את האלבום שלו ממש עכשו. אנחנו מתעקשים להנכיח את האמונה והאומנות כל זה נותן כח. למרות שהשעה האחרונה שלו מעוררת השראה. מה שעשה היה להציל חיים תוך סיכון חייו. כך אנו פועלים לספר עם מגוון הקהילות. הם לא רוצים שיחשבו עליהם רק בהקשר האסון של ה7 באוקטובר ורק בתים שרופים הם רוצים מורשת חיים! חקלאות, ציונות, חלומות, קהילתיות. מה שהיה לפני ה7 באוקטובר שזהו פרק נוראי והוא פרק בזמן. התנ״ך, ספר הספרים, מלמד אותנו איך לספר סיפור. יש בו תשתית יסוד ושמיים. לספר, זו דרך להתמודד עם משבר. כך גם הסיפור היהודי. מלחמות השגים, משברים תקומה. האים חייבים אנדרטה? אולי כן, לא עכשו. המורשת היא גשר מאפשר לנו לנוע קדימה ואחורה. התנך מאפשר לנו לספר סיפור שמביא שיקום זה  העתיד שלנו. נעשה את זה לא כמשרד ממשלתי עם הנחיות מלמעלה, אלא עם האנשים, עם הקהילות, עם המשפחות. נכתוב סיפור משותף״.

אסתר ראדה הנפלאה שרה ״הללויה״ של לאונרד כהן.

המנחה: נתי רביץ מיישר את הכיפה ומוסיף:איזו היסטוריה מטורפת יש לנו. מלחמת שמחת תורה. יש לנו 3 אבות ו4אמהות סיפור שהתחיל הרבה לפנינו וימשיך אחרינו. הוא מזמין את אמא של אגם ברגר התצפיתנית החטופה. מירב מספרת את סיפור האמונה שהחזיק את אגם בשבי למעלה מ400 ימים. היא צמה בכיפור ולא אכלה חמץ בפסח. הזדמן לה ספר תפילה שהפך למגן הרוחני שלה.

״תודה שאתם מאפשרים לי לקחת חלק. הקודקס הקדוש. זו עדות לנצחיות הרוח היהודית. ספר ששרד יותר מאלף שנה מלחמות שריפות מסעות צלב. זו עדות שאנחנו למרות הכל, עדיין כאן. אני נרגשת מהעבר והלב שלנו כואב על ההווה ומתרגש מהעתיד. בכל דף בקודקס, נכתבו חיים. היום אנחנו כותבים גם את עדותם של אלו שעדיין לא שבו. לעם היהודי יש ציוו לזכור. את אחינו אנו מבקשים״. ומוסיפה:לפני שנה בדיוק על הבמה הזו, אגם ואחותה התאומה, ציינו יומולדת 20. אגם בשבי. לאירוע הגיע כנר עם כינור ששרד שואה. להיות פה היום עם בתי שורדת השבי, זו סגירת מעגל עבורי. יבוא יום במהרה נחגוג יחד כולנו, השבים והחטופים ונהיה שלמים ומאוחדים״.

יורדים לאולם, והנה אנחנו מול הקודקס, הספר הכלוא בתא זכוכית ופתוח בעמוד …מסבירה המדריכה: זהו התנך השלם ביותר  מהמאה העשירית לספירה מקביל בזמנים חכתר ארם צובה...היו צריכים כמה מאות כבשים כדי להפיק 800 דפים… לא יהיה ספר אחר, אם בממוצע לוקח שנה להפיק ספר אחד, פה מדובר ב24 ספרים. זה ספר יקר להפיק גם בזמן וגם במשאבים זה הספר שמעביר את מסורת התנ״ך הקריאה והכתיבה שלו. לכן גם התיקונים והדיוקים נכתבו ע״ג הספר. היום זה נראה כחילול הקודש.

גם עדות שהספר הזה היה שייך לקהילת ״מקסים״ בסוריה, מופיע בהערה על גביו. וזו העדות שהיה בית כנסת והוא נחרב. גם העדות שהספר עבר מאדם זה לאחר מבית כנסת לאחר, השתמרה בהערות בין דפיו. זהו תיעוד היסטורי את קורותיו של מי שאחזו בדפים ותיעדו את המסע. זה התפקיד שלנו פה במוזיאון ״אנו״ לשמור עליו ולהעביר את הסיפור לדורות הבאים. פה ושם דפי הספר ״נתפרו״ בגידים (של בהמה דקה) או בסיב צימחי…כשהיה צריך לגרד את  פגעי הזמן או ולהוסיף שורות. זו החוליה החלשה. ההערות בראש העמוד, כתובות קטן נועדו להאיר על אופן כתיבת המילים. אם יש מילה שמופיעה כמה פעמים, אז יצטטו את המשפט שבכל פעם מופיעה בו המילה. זהו מעין צופן. רמת המקצועיות פה גבוהה אם יצוטט המשפט ״אם אשכחך ירושלים… ברור שנדע להשלים את ההמשך. לקודקס יש 792 עמודים. 92 אחוזים מהתנ״ך. העמודים הראשונים והאחרונים פגיעים יותר כמו בכל ספר, לכן חודשו רואים את ההבדל בגוון. ב1929 כששון קנה את הספר, הוא נתן לכריכה מלכותית והשלימו את הדפים הפגועים בכריכה מודרנית. צריך היה להשקיע בחידוש הדפים. וגם כפולה חסרה באמצע. קודם לכן עשו לקלף בדיקות פחמן 14…גם בכתר ארם צובה חסרים עשרת הפרקים הראשונים. זה מתוארך לאותה עת פחות או יותר. מסבירה המדריכה.

הקודקס מתחיל מפרק יא׳ של התנך״ לא ברור מה עלה בגורלם של עשרת הפרקים הראשונים. הוא מתחיל בסיפור ״מגדל בבל״. אפשר להעמיק ולחשוב למה ואיך. הרלבנטיות מערבבת את האירועים עבר הופך הווה. היה הווה יהיה. מה יהיה? ועם שלא זוכר שורשיו איך יהיה לו עתיד!?

מעכשו יש את ״קודקס ששון״. ב״אנו״ חוזרים ומדגישים שהמתנה הזו של 38 מיליוני דולרים שתרם בנדיבותו אלפרד מוזס, מארצות הברית, מיועדת ל״כולנו״.הם רואים בכך שליחות לאחד. לשמור על הערכים והשורשים ששייכים לכולם ולא לפלג מסוים.

מאחלת אחווה ואחדות לכל עם ישראל. ומי יתן וישובו החטופים הביתה במהרה. בזכות חג מתן תורה.