צילום: עזרא לוי
מפגשיר בפעם ה100/ עזרא לוי
מידי פעם, אני נענה להזמנות לבוא ולתעד אירועים ״קטנים״, אינטימיים, כמו סדנות-שירה או מפגשי-שירה קהילתיים. הפעם, נעניתי להזמנתה של וילהלמינה זיוה ברנדס-סוסק, שהזמינה אותי למפגש ה-100, של ״מפגשיר״. המפגש התקיים ביום ראשון השבוע (18/5) ב״נווה שכטר״ - מרכז לתרבות ואמנות יהודית עכשווית - רח׳ שלוּש 42, תל אביב.
נושא המפגש : ״אני מאמין״ - מתכתבים עם שאול טשרניחובסקי בשירו ״שחקי שחקי על החלומות״.
לפני שאתייחס לאירוע, כמה מילים על וילהלמינה, יוזמת ״מפגשיר״, משוררת ויוצרת אנרגטית.
בעבר, הייתה חברת הנהלת אגודת הסופרות והסופרים, ומונתה לתפקיד יו"ר ועדת אירועים .היא ריכזה אז את אירועי האגודה, הפיקה וגם הנחתה אירועים אותם יזמה.
כשביקשתי ממנה לפרט יותר בעניין יוזמתה זו, השיבה לי : ״נוכחתי לדעת שהכותבים זקוקים לא רק לאירועים המוניים ויזומים על ידי האגודה, אלא גם לתמיכה קבועה במפגשים קבוצתיים. לכן יזמתי את הקמת מועדון "מפגשיר" שהיווה מסגרת קבועה ותומכת, והמפגשים התקיימו אחת לחודש במשך כ-20 שנה.
אגב, מתוך השמות שהציעו החברים לאיפיון המפגשים, נבחר השם ״מפגשיר״, שהוצע ע״י המשורר חיים ספטי. עד כה נערכו 68 מפגשים, פנים אל פנים. בתקופת הקורונה יזמתי המשך פעילות בזום, וקראנו לעצמנו "שירזום". מפגשי הזום נערכו גם בתקופת מלחמת ״חרבות ברזל״ המתמשכת. 25 מפגשי זום כאלה נערכו עד היום, ולאחרונה, נשמעו קולות בקרב החברים, להיפגש שוב פנים אל פנים. כך עלה הרעיון לקיים את האירוע ב״נווה שכטר", והנה, אתה רואה, החברים הגיעו.
אני חייבת לציין, שבמהלך הזמן, במסגרת הקהילתית התומכת הזאת, נוצרה אינטימיות בין החברים והחברות, שהניבה שיח בין-אישי ושיתוף רגשי. עובדה זו הקלה על ניהול הדיונים ביניהם. הן בשיחות המשוב על היצירות של כל אחד ואחת, והן בעניינים הנוגעים להתנהלות המועדון.״
כשציינתי בפניה שאני זוכר שבזמנו גם הופקה אנתולוגיה לתיעוד היצירות, השיבה :
״בעבר הפקנו אנתולוגיה אחת בכוחות עצמנו, אך מסיבות שונות לא התאפשרה הפקה נוספת. למעשה, כל מצגת שאני מכינה לתיעוד האירועים, היא בעצם מיני-אנתולוגיה. אני מפיצה אותה בין החברים במטרה שהם יפיצו אותה בין חבריהם, כדי שהתפוצה תגבר.
יש לי כבר 100 מצגות מכל המפגשים, וכל שיר זוכה ל"טיפול פרטני" שלי. בשאיפה לשלמוּת, אני דואגת להתאמת האיור או יצירה אחרת, לתוכן השיר המוצג בשקף, ואם במקרה אני נתקלת בניקוד שגוי, אני גם דואגת לתקנו.״ עד כאן, דברי וילהלמינה.
קצת רקע לגבי המקום :
מתחם ״נווה שכטר״ כולל כיום את בית הקפה ״לורנץ ומינץ״, ״את ״גלריה שכטר״, את הקומה העליונה בה מתקיימים אירועים שונים, ואת בית הכנסת בו נערך ״מפגשיר״ זה.
*בית הכנסת המשופץ, היה בעבר ״קפה לורנץ״ שהוקם ב- 1886, ובמקור היה בית מגורים. בסוף שנות ה-30, שכַן כאן מטה המפלגה הנאצית הטמפּלרית שחבריה התגוררו בסביבה, ונערכו בו כנסים של המפלגה.
**שנים קודם לכן, הסופר ש״י עגנון נהג לבקר לעיתים קרובות בבית הקפה. עגנון גר בסמוך באותו רחוב ב״בית אבולעפיה״, רח׳ שלוּש 35. בספרו ״תמול שלשום״, הוא מתאר את בית הקפה לפרטיו, והוא קרא לו : ״בית הקַהוַוה״.
אני ממליץ לבקר במתחם, או לפחות להיכנס לאתר באינטרנט, להתרשם מהפעילות השוטפת במקום.
טרם הכניסה לאירוע, קיבלנו מידע תמציתי וסיור קצר בהדרכת לירון ורדי-גלר, מנהלת התוכניות של ״נווה שכטר״ ואוצרת-משנה של ״גלריה שכטר״. בין היתר דיברה על ״אַתְרָא״ (מקום, בארמית), אוצרות : שרון גלזברג ובר ירושלמי.
זה פרוייקט אומנות מולטי דיסיפלינרי העוסק בתת המודע הקולקטיבי, בו מתמזגים חלומותינו האישיים עם חלומות וזיכרונות קדומים ועכשוויים. במסגרת זו, ניתן לכתוב חלום וגם להקליט חלום. כל החלומות נאספים וממופּים בעזרת בינה מלאכותית לידי רשת חברתית חיה ומתפתחת, בה ניתן לחלוק ולהשתתף. לירון גם המחישה לנו זאת באמצעות צג המיפּוי. מסקרן, לא ?! פרטים נוספים, באתר.
בחצר המתחם - המיצג ״לקטוף שיר״. מיצג של שירים התלויים על עצים : ״יש מי שיודע לכתוב, ויש מי שיבוא לקטוף״. ראו סרטון בו מדברת וילהלמינה. כמו כן, נתלו שם יצירות המצגת האומנתית אותה ערכה.
״מפגשיר״ זה, אותו הנחתה וילהלמינה, נערך בבית הכנסת. אווירת בית הכנסת, יצרה בי תחושה שאני נמצא ב״בית מדרש פואטי״. כאן הוקראו ונותחו שירים, תוך התייחסות המשתתפים לשירים שהוקרנו על צג, כשברקע ספרי קודש - ״ארון הספרים היהודי״. הושמעו גם יצירות מוסיקליות, שירים שהולחנו.
ראוייה לציון, מיכל דורון, משוררת וגרפולוגית. בהרצאה קצרה היא ריתקה בדבריה.
נוסף על הקראת שיר שלה, היא הציגה ניתוח גרפולוגי מעניין על אישיותו של טשרניחובסקי, המתבסס על שני כתבי יד שלו מתקופות שונות בחייו. אני מציג להלן את תמצית דבריה, ראו בתמונה את שני כתבי היד.
כתב יד מספר 1 - בשל היותו ספונטני יותר בהבעתו, משקף את אישיותו הרבגונית של המשורר. ניכר שטשרניחובסקי היה איש צבעוני, תוסס ומלא תאוות חיים. נראה שרצה לבלוע את העולם, ולהתנסות בחוויות מכל הסוגים והצבעים. הוא הונע על ידי רגשות עזים שהציפו אותו, ובדרכו חסרת הפשרות שאף לנתץ מסגרות.
כתב יד מספר 2 - חושף את הפּן השני באישיותו של הדוקטור שאול טשרניחובסקי, הרופא. כתב היד מסודר ומאורגן, והשורות ישרות. דוגמה טובה לכך הן האידיליות שלו, המסודרות על פי כללי הכתיבה הנוקשים של השירה בתקופתו. בשירתו, הוא הקפיד על חריזה, משקל ומקצב מדויקים.
שני ההיבטים השונים כל-כך באישיותו, איפשרו לטשרניחובסקי מצד אחד - להיות משורר, לכתוב שירי אהבה, שירי טבע, אידיליות, ומצד שני - לעסוק ברפואה בדקדקנות רבה.
השתתפו באירוע :
ורדה גינזך, מיכל דורון, אביבה גולן, יהודית סולומון, עדנה ויג, דן תדמור, נויה שי, גד אולמן, אסתי בר, יצחק כהן, עוזית דגן, שמוליק קראמפּף, יוסי שמואלי, וילהלמינה, ואנוכי.
ניצן גולן, יוצרת וזמרת, שרה ברגש את ״יום אחר יום״ שלה אותו גם הלחינה, כשהיא מלווה את עצמה בקלידים.
