מסה:

בפסגת ההיררכיה/ ארן פטיניקין

אם נרחיב לרגע ונחקור את המבנה של שולט/נשלט נראה שבפסגת ההיררכיה יושב אדם נבוך ומפוחד בדיוק כמו זה שבתחתית הפירמידה. אדם שאין לו מגע עם האמת של מצבו ועם מצבם של הכפופים לו בתחתית ההיררכיה. בתלמוד הבבלי מסופר: "רבי יוסף בן יהושע שנחלש ופרחה רוחו. כאשר חזר לחיים, אמר לו אביו מה ראית? אמר לו: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית". מפרש רש"י: "עליונים למטה" - אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה, "ותחתונים למעלה" - ראיתי עניים שהם בעינינו שפלים, שם ראיתי אותם חשובים. בעולם שלנו יש לנו נטייה לשאוף ואף לסגוד למראה החיצוני, לסטטוס, לפרסום, ליוקרה. אבל בעולם שבו הדברים נמדדים לפי ערכם האמיתי, מתברר שהכל הפוך. גם היררכיה רוחנית סובלת מאותן מגבלות; לא בהכרח מי שנחשב בעל סמכות בדת, הוא באמת עליון ביחס לתמימותו של מאמין פשוט. מתברר שעולם המושגים שלנו הפוך; כל מה שחשוב היום בעינינו, אינו חשוב כלל, וכל מה שלא נרשם ולא משאיר בנו רושם, הוא העיקר.

הדינמיקה של יצירת סמכות היא פשוטה מאוד ביסודה. אדם מצליח במקום שבו הוא אינו מפחד. מוזיקאי מחונן מצליח להפיק לחן שמימי בתחום בו הוא אינו מפחד, וכך הדבר ביחס למתמטיקאי גאון או לצייר פלאי. בכל המקרים הללו השחרור מתרחש רק בתחום צר מאוד. גם אדם החווה 'הארה' מאבד את הפחד בתחום צר, וכך ממגנט אליו קהל אנשים הלכוד נואשות בפחדיו ומקווה שהקרבה לאותו 'מואר' תשחרר אותו.