צילום: צביה ויצמן כספי
יריד צבע טרי לאומנות ועיצוב 2025/ צביה ויצמן כספי
במתחם חברת החשמל בקרמיניצקי בתל אביב שמעבר לגדה. נדמה שהאזור האפרפר שבין שרונה לביצרון מסתמן כ״הדבר הבא״ אוכלוסיית הדיירים בבתים הגבוהים ובוילות הסמוכות הנןף האורבני בסמוך לשדרה יפיפיה מתעדכן ומספק גם תרבות/
לאט לאט נפרדים מהמולת יגאל אלון הסואן מתכנסים לשקט בתים נאים מרחבים ירוקים, ברווח בין שדרות ההשכלה ליגאל אלון, המון מסעדות ובתי קפה.
בואכה מבנה ברוטליסטי ענק ששימש עד כה את חברת החשל, לבש חג. בו מתקיים המיזם הגדול צבע טרי לאומנות ועיצוב. הפך למסורת מאז 2008. עבר בכמה לוקיישנים גדל מעשרות אומנות למאות. היריד משלב בין אומנים עצמאיים לוותיקים ובעלי גלריות.
אולמות הענק של חברת החשמל, הן בחירה טובה, חללים גדולים, תפאורה אומנותית. בכניסה מיצג של סירת מפרש, מעין בריכת גלים. רפרנט למילות השיר ״עוד יש מפרש לבן באופק, מול ענן אפור קודר, כל שנבקש - לו יהי״ של נעמי שמר, הממלא את הלב תקוה בימים אלה.
בכניסה, תאורה היקפית, רחבה ענקית שולחנות וכסאות ספות ישיבה, פרסום ענק של ״טמבור״ איך לא…הרי מדובר ב״צבע טרי״. עמדת DJ שאותה מתקלטים בוגרי מכללת BTM ודוכני שתיה ואוכל במחירים התואמים את קהל היעד האופנתי מגוש דן, וסביוני השרון. הרבה פנים מוכרות, מכל תחומי האומנות האופנה וצעירים אקדמיות לאומנות הציגו עבודותיהן, באולמות שהוקדשו לתוצרים האומנותיים שכללו, עבודות קרמיקה, שכיות חמדה לבתים מושלמים, יצורי כלאים המשמשים לתאורה, דימרים, רחשים, עמודי תאורה לבתי מידות. ספות נאות גם לכלב הביתי, אומנות מבדי טקסטיל איכותיים, אסתטיקה ויופי פוגשים טכנולוגיה, מיצגים על מסכי ענק. וכל מה שעוד חסר לכאלה שיש להם הכל ובא להם לרענן פינה בסלון או תאורה בפינת הקריאה.
מנורה פשוטה בודדת של יזרום, מוצגת על קיר ריק, רפרנס לחברת החשמל המארחת?
המון ביתנים בשני אולמות ענקיים, בכל ביתן הקירות עמוסים בהמון תוצרים, גם מצגי וידיאו ארט אומנים צעירים וותיקים קהל סקרן אנשים יפים, מצלמים סלפי ומצטלמים עם רותי ברודו, רוני דואק או אילנה גור. כל הפונקציונרים של עיריית תל אביב פה, ראש העיר נעדר. תודה. המעברים צרים והצפיפות גדולה. בשלב מסויים לא אפשר לקלוט את השפע והיופי והאסתטיקה כשהיא מוגזמת הופכת להיות פחות אסתטית ואתה מחפש את שלט היציאה.
איכשהו העדפתי להתעכב בביתן של שי ועדי אומניות עצמאיות, המכונות ״מטריאל גרלז״ (מרפרפ לשיר של מדונה ״נערה חומרנית״) זהו שלא. הן מספרות את הסיפור של האדמה. הן חופרות באדמה יוצקות בוץ לאובניים. כדי ליצור את האומנות שלהן הן תרות את הארץ. שתי הצעירות בוגרות בצלאל ותל חי. מציגים כלים חומים, צנועים. את חומרי הגלם חא צריך לקנות, אדמה זה חינם. באים מבטן האדמה ומחופי הארץ מהרי ירושלים ומצפה רמון ואקווה סאן שבים האדום, מאדמת הגליל ונחל פולג. הכלים שלהן מספרים סיפור אחר, מנעד הגוונים מחול צהבהב ועד לחום ואדמדמים. לא רק קערת פירות , גם אומנות שניתן לתלות על קיר המטבח, קערות וספלים, וכלים שימושיים, כשתלגמו מים מהספל שימו לב לאותיות המעוגלות החרוטות בחומר העולים כלחשים וקסמים ומסתורין כאילו נחשפת לסוד מתרבות עתיקה ופולחנים של פעם. בין היתר הצלחתי לפענח ״חמסה״, ״בלי עין הרע״, ״אמן״ וכדומה.
שים אדרי הקסים אותי במגון היצירות שהציג בביתן מסביר פנים, בא לך להכנס לשבת ולשוחח. חומרי הגלם של האמנות שלו עשויים בדים משובחים שזורים בחוטים. סטנד של תיקים נהדרים, במחירים סבירים כורסאות ותמונות ארוגות גאומטרית התלויות על הקיר ומבקשות מהצופה להתעכב רגע להבין למה התכוון המשורר. אומן נוסף HERBET ריתק אותי בכסאות הבר עשויות ברזל שהציג תחת הכותרת ״Chair 02” כסא אחד סדרה של שתיים. את עיני גנבה תמונה ענקית של ענת רוזנסון גן משחקים, הציורים שלה צבועים בגוני שריעה, היא משלבת בין חוץ לפנים בין הזיה למציאות. שתי נדנדות שני ילדים, אמא אחת.
בדרך החוצה בעיניים טרוטות שמתי לב לבלון הליום אדום בצורת לב עם הכיתוב Fragil = שביר! האומן מציג אייקונים תרבותיים מודרנים הבחירות שלו מעוררות מחשבה. כן הלבבות שלנו שבורים! זה מזכיר לי בית קפה אקראי שעל הדלפק התבקשו הלקוחות ״לשתות, לאכול, להינות ולזכור את ה7 באוקטובר״. יש עוד המון, אני מביאה טעימת ביס בכפית
בשבת מבטיח הפרוספקט כניסה חינם להפעלות לילדים. רק שימו לב להחנות כנדרש, אין הנחות בשבת כשראש העיר מציע משהו בחינם, צריך להיזהר. כי לרוב הוא שולח את פקחי העירייה החרוצים לתקתק דוחות חניה, אחרת איך יממן את הלילה הלבן? האופרה בפארק הקרקס בירקון? גם שם כשנדמה לתמימים שהמופע חינמי, פקחי העיר עובדים שעות נוספות ורושמים דוחו״ת גם באמצע הלילה... כן כן לי זה קרה.
