מסה:

הנצרות   ואני / עמיקם יסעור

כמה טבעי שאתעניין בנושא הזה בגלל המתח בין היהדות והנצרות. זיכרון  לימודי  היסטוריה יהודית בתיכון. ההאשמות. הרדיפות. החיבור של יוסף בן מתתיהו : נגד אפיון, עלילות דם. אנוסים, מדורות אוטודפה. אנטישמיות מהמאה ה 19.  בספרי ההיסטוריה היהודית פרי עטו של ד"ר שלמה הורוביץ מהריאלי היה כתוב תמיד על "אחינו בני ישראל". אני כליצן לפעמים אוהב לטלפן לידיתנו המסורתית, המשוררת והסופרת,  צביה פורר , ולהתחזות לאיש המיסיון המציע לה לראות את האור הגדול בכנסייה...

                     הערות   על דרכה  ההיסטורית  של   הנצרות

   בדברים שלהלן אעיר כמה הערות על דרכה ומעמדה של הנצרות בהיסטוריה.

1.תולדות הנצרות הם הרבה יותר מאשר תולדותיו של ישו. נודע תפקיד חשוב לניתוח היסטורי מקיף, החורג מזה של אישים ופעולותיהם.

   2. דיון בנצרות כולל באופן מתחייב גם עיסוק בכנסייה הנוצרית, מעמדה החברתי, והשפעתה על ההיררכיה המעמדית.

   3. הנצרות בראשיתה היא תנועה חברתית רוחנית מהפכנית. השלב הבא הוא היותה כוח כובש, אלטרנטיבה משכנעת ביותר לעולם האלילי ולעולם הברברי. בהתבססותה היא הופכת לכוח משמר.

   4.. השתלטותה של הנצרות על האימפריה הרומאית לא מנעה את השתלטות הברברים, אבל היא עיצבה תרבויות דתיות שונות, כאשר הכנסייה המזרחית  ברוח אתנאסיוס מוועידת ניקיאה ויורשיו היא הנוחה יותר ללא נוצרים מזו המערבית.

   5.הנצרות היא למעשה התגלמותו המוחלטת של עידן ימי הביניים בבניית אותו סדר היררכי מדכא. המשטר הפיאודלי הנצלני והאינטימי , כביכול, שאב את כוחו גם מן הכנסייה הנוצרית.

   6.. גם בחשכת ימי הביניים היו נקודות אור ומאבקים מעניינים. נודעת חשיבות למאבק בין הקיסר היינריך הרביעי לאפיפיור גריגוריוס השביעי ולהשפלתו בקנוסה ב 1077. אהדתנו כחילונים נתונה, כמובן לקיסר. המאבק של הקיסרים נגד האפיפיורים ותורת שתי החרבות  הם ציון דרך בתולדות התרבות. בנוסף לכך יש להזכיר את  הערים החופשיות בימי הביניים, אותן תיאר קרופוטקין בספרו "עזרה הדדית בעולם החי והאדם" (יצא בעברית ב 1921). את התנועה החברתית המתקדמת של הפרנציסקנים, שוחרת השוויון. אותה תיאר עמרם שייר בספרו ה"הרוחניים או מרד הפרנציסקנים" .(ספריית פועלים  1972).ואת התנועות הקומוניסטיות בימי הביניים אותן תיאר קארל קאוטסקי בספרו זה (ספריית פועלים)

   7. יהושע אריאלי מדגיש במחקריו את המהפכה של לותר במאה ה 16, אשר קידמה את התרבות המערבית. רוח הפרוטסטנטיות היא הרוח המרכזית, אשר פיעמה באבות המייסדים והחלוצים של ארצות הברית. מכס ובר כתב בחיבורו החשוב, "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם.". כיצד אותה אתיקה השפיעה על ההתפתחות המעמדית. דמותו של לותר מופיעה גם לרגע בנובלה של קלייסט, "מיכאל קולהאז",. לותר, כשומר הסדר החברתי, מוכיח את קולהאז, אותו סוחר סוסים הנוקם בברון שעשק אותו, בדבר חוסר הרסן וחוסר האחריות בנקמתו הרצחנית והמקיפה החורגת מכל פרופורציה. אגב, לותר תמך תחילה במרד האיכרים של מינצר , ואחר כך קרא לנסיכים להUרגם ככלבים שוטים. לותר הוא אחד מגיבוריו של תומס קארליל, ההיסטוריון האנגלי הסוגד לאישיות הבודדת בספרו , "הגיבורים ועבודת הגיבורים", שיצא לפני עשרות רבות של שנים בהוצאת שטיבל. במקום אחר תקפתי את גישתו ההיסטורית של תומאס  קרלייל.

   8. בעייתיים הם גילויי האינקוויזיציה, התנהגותם של הכובשים הספרדים באמריקה הלטינית, כמו קורטז, פיסארו וחבריהם. בעייתית היא גם נוכחותם של המיסיונרים הנוצריים במקומות נידחים שונים, המלווים בסוחרים המציעים חרוזי פלסטיק תמורת זהב ובסוחרי עבדים על כל המשתמע ממסעותיהםומהיבוא שנשאו ספינותיהם.

    9. הביקורת על הקולוניאליזם ועל מושג הפרא האציל. הביקורת של סעיד בתיאוריית האוריינטליזם, התיאוריות הפוסט קולוניאליות. כל אלו הן ביקורת גם על דרכה והתייחסותה של הנצרות לחברות מן המזרח הקרוב והמזרח הרחוק

   10. מעניינת ביקורתם של מארקס ואנגלס בראשית הפרק השלישי של "המניפסט הקומוניסטי" על הסוציאליזם הנוצרי פיאודלי, אשר היה רחוק מלהשביע את רצונם.

   11. יש המצביעים על מקומם המהפכני של כמרים בדרום אמריקה לעומת עמדותיהם השמרניות ברוב המקומות.

   12. ראוי להצביע על הבעייתיות במעמדם של האפיפיורים, החלטותיהם, השפעותיהם על העולם

כולו. האופי הצנטרליסטי וההיררכי ש/ל הכנסייה הקתולית. המוחלטות המעצבנת של מושג כמו חתונה קתולית.

   13. החינוך הקתולי בעל האופי של שטיפת מוח. "תנו לנו את ילדיכם עד גיל שש. אחר כך תקבלו אותם בחזרה" אומרים הקתולים. והם יודעים מדוע.

   14 מעניין לעקוב אחרי הנהייה והניו אייג' בקרב רבים במערב אחר תורות חיים מזרחיות. נשאלת ההשאלה, כיצד השפיעה זו על כוחה הרוחני של הנצרות.

    15. למרות סכנותיו מצטייר הפונדמנטליזם הנוצרי כמאיים פחות מאחיו המוסלמי.

    16. שאלה מעניינת : האם יש בכוחו של העולם הנוצרי לערוך מסע צלב חדש?  ארצות הברית של אמריקה הוכיחה בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, כי יש בכוחה לעשות זאת.

    17. מעניין לבחון את השפעת הנצרות על סופרים רוסים  כמו טולסטוי, דוסטוייבסקי, סולז'ניצין. ועל סופרים צרפתים כמו מוריאק וז'יד.

   18. אין ספק, כי הגלות הייתה סיר לחץ נוצרי, אשר בתוכו נלכדה היהדות.

   19. יחסה של הנצרות ליהדות מבטא, למעשה, את המהפכה. הנצרות הפכה מדת נרדפת ברומא האלילית של נירון ואחרים לדת רודפת.

   20. בעיצוב היחס יהדות-נצרות בספרותנו קיים מתח בין החשבונאות עם הנוצרים לבין אמפתיה מסוימת לישו כאדם.

   21. שאלת הצלחת עיצובו של ישו, היא גם השאלה, באיזו מידה יכולים מחברים יהודיים להשתחרר מהקרתנות בתיאורם אותו. דומה, כי אש, ביסטריצקי ופויכטוונגר הצליחו בכך יותר מאשר קבק והזז.

י

   על   ספר   שיריו   של   פרופסור יאיר  זקוביץ,   "ישוע 'קורא בספרי הבשורה"

    ספר שירים זה של חוקר מקרא  מרכזי, בוגר "חוגים", הנח"ל  ואוניברסיטת חיפה, יצא השנה בהוצאת עם עובד. זהו מחזור שירים ,שצורפה לו הקדמה מאלפת של אביגדור שנאן. הקובץ מציג את ישוע כאדם. ישוע הוא דמות מרכזית בתולדות התרבות. קורא חילוני בן זמננו יביט מתוך ריחוק על ההילות הזוהרות, העוטפות את ראשי הקדושים בציורים מן התקופה הביזנטית. מחזור שיריו של יאיר זקוביץ הוא כעין ניסיון אפי ולירי כאחד להקיף קווים שונים במהותו של ישוע. המימד הלירי מתחוור במונולוגים השיריים קצרצרים, בהם ישוע דובר על עצמו. אין אנו שומעים על היחס הסביבה אליו מתוך עדות ראשונה של הקרובים אליו. הטון המינורי של הדובר הולם את רוח מחזור השירים. אין כאן פאתוס של דרשה. קוצר השורות וקוצר השירים מבטא חתירה אל מהות לירית מזוקקת. בשירים אלה ניכרת מגמתו של הדובר להגדיר את עצמו ואת מהותו. בשיר הרביעי בעמוד 36 הוא מציין את ריחוקם של ארבעת השליחים, תלמידיו מפיצי תורתו, מפנימיותו האמיתית. אולי יש כאן רמז למורכבותו האנושית של ישוע מעבר לסטריאוטיפים שהודבקו אליו במרוצת הדורות. בשל הכתרתו בנצרות כבנו של האלוהים נקבע לו מעמד מיוחד. מתוך כך מתייחס ישוע גם אל אלוהים וגם אל אביו הביולוגי, יוסף הנגר. ביחס אב-בן קיים גם באמונה היהודית בין ישראל לבין אביו., אל. כאן הוא מקבל משמעות אחרת. ישוע מופיע במחזור שירים זה בדמות אחרת. אין הוא דובר באותה ודאות בוטחת, כפי שמתארת אותו הברית החדשה. אין כאן דובר המצעיר, "אמן אני אומר לכם". הטון הלירי, ההתחבטות והספק הם הדומיננטיים בהרהורים ובהיזכרות. לא מפעליו של ישוע עומדים במרכז מחזור שירים זה, אלא השתקפותם בתודעתו. זיהויו עם קהלת באחד משירי המחזור מדגיש נימה עזה של פסימיות. הבל הבלים. הכול הבל. מה שהיה הוא מה שיהיה..מין מחזורית של אין חדש תחת השמש. יש כאן ביטוי חתרני, המנוגד למהותו של ישוע כאדם חד פעמי.

     השיר הראשון בקובץ מכיל שבע מילים בשלוש שורות, והוא נושא אופי של הגדרה והכרזה כאחד. הביטוי "ילוד נוצה" הוא משמעותי מאוד. ילוד נוצה על משקל ילוד אישה. ישוע הוא על פי שיר זה פריו של היריון רוחני ספרותי, המרמז על כוחו של המיתוס ועל כוחה של המלה הכתובה. השיר השני המגדיר את ישוע כהכרזתו כצירוף של המוזות ככולן, למרות, שאין הוא רואה את עצמו כאמן. ריבוי הזהויות, עליו הוא מכריז באחד השירים הבאים (עמוד 37) מבטא, למעשה, את ריבוי הפנים שלו. אין כאן רק אדם אחד. המשורר מציג בשיר שלאחריו מעין תירוץ: מדוע חשקה נפשו של האלוהים בבן. והתירוץ נשמע פשוט כל כך. בסיסי כל כך.ישוע הוא בן האלוהים, אך יש לו גם אב ביולוגי. מבחינת הסדר הלוגי של המחזור מדבר ישוע קודם כל על אלוהים, אחר כך על אביו הביולוגי ואחר כך על אימו, מרים. במסורת הנוצרית הודגשו אלוהים והאם, המדונה הקדושה. יאיר זקוביץ, המתייחס גם לפן האנושי כקורא וככותב מודרני, בוחר להתייחס גם ליחסו של ישוע לאביו הביולוגי. מחזור השירים הזה הוא בעל אופי אוטוביוגרפי במידה רבה, אך זוהי אוטוביוגרפיה מרומזת. אוטוביוגרפיה, שאין בה פרטים על ילדותו של ישוע. ביאליק, לשם שינוי, מעניק מקום נכבד מאוד לילדותו בשיריו ובסיפוריו.

יוסף שותק. אוסף עצים. (איסוף העצים יכול להתפרש כחלק מעבודתו גם כהכנה לעקידה. שכן גורלו של ישוע נחרץ לשבט כבר בלידתו). מתכנס בעצמו, אינו צועק בהתלהבות עם הולדת בנו. חולם חלום, ונעלם פתאום מתודעת הבן. אימו של ישוע מניחה אותו בחיקה החם,מיניקה אותו. הגנתה איננה מספקת. כבר בהיותו בן שלוש שנים מכריזה אימו באוזניו על ייעודו.

     בשירים הבאים מבאר ישוע, מדוע הוא בוחר לדבר במשלים. משווה בינו לבין משה. הוא שר על הנס, ועל הקלות הבלתי נסבלת שלו. על התחושה המביכה לאחר שחולל את הנס. ניכרת כאן הפרספקטיבה בניסיונו של יזוע להשקיף לאחור אל עברו ואל מעשיו.

   התייחסתי כאן אל חלק משירי קובץ יפהפה זה. אני ממליץ עליו בכל לב.

                                      נצרות  ויצירה

     בהיותי נער ראיתי בקולנוע מאי ברחוב חסן שוקרי כמה סרטי ענק כמו ."עשרת הדיברות", "בן חור.", "ספרטקוס", "אל סיד". מכולם תפס אותי עד היום "בן חור" אני זוכר התנפלויות של מבקרי סרטים בעיתונים ב"הארץ" וב"מעריב" על הסרט כשיר הלל לישו הנוצרי. איננו זוכר אם היה זה יוסף שריק או מבקר אחר. עד אז הכרתי את הגרסה המקוצרת של הספר. באותם ימים התפעלנו  מ  11  האוסקרים שקיבל סרטו זה של הבמאי המצוין ויליאם ווילר ("שנות חיינו היפות ביותר", "גברת מיניבר" ועוד) מצ'רלסטון הסטון ששיחק גם את משה. מחיה הררית שלנו. לימים, כאשר שבתי וראיתי שוב את הסרט נפעמתי מהתמונות על המפגשים עם ישו ומהסצנה של הליכתו נושא את הצלב עד למותו.  לאחרונה ראיתי באם. ג'י אם. סרט יפה מאוד של ניקולס ריי שנוצר ב 1961, שנתיים לאחר "בן חור" ובו גם דמויותיהם של הורדוס אנטיפס, פילאטוס, סאלומה , יהודה איש קריות , מריה מגדלנה ויוחנן המטביל.

    ראוי להזכיר פעם נוספת את תרומת הנצרות לתרבות וליצירה העולמית. לנו, היהודים, יש חשבון דמים עם הנצרות בגלל הרדיפות, האינקוויזיציה הפוגרומים, יחס הכנסייה וראשיה, פיוס ה 12 ועוד. להומניסטים יש חשבון עם הנצרות על מלחמות הדת, ההתנשאות, סחר העבדים ,הכובשים הספרדים באמריקה הלטינית, ובכל זאת. אינה דומות תרומת תורות המזרח הרחוק והאסלאם לתרומתה של הנצרות. לאדריכלות, לאמנות הפלסטית, לספרות, למוסיקה ולהגות העולמית.

     כמה מילים על התרבות הכתובה. כל הפילוסופיה הימי ביניימית נשענת במידה רבה על הנצרות. על הסכולסטיקה. למרות כוחה המנוון של זו היו כמה פילוסופים נוצרים בעלי שיעור קומה כמו אוגוסטינוס הקדוש, דונס סקוטוס, אנסלמוס מקנטרברי ועוד. בימי הרנסנס  (1535) הוצא להורג תומס מורוס, מחבר "אוטופיה", לאחר עימות על רקע נוצרי עם הנרי השמיני ופרשת נישואיו לאן בולן, , וארסמוס מרוטרדם כתב  (1507)חיבור נצחי,"שבחי הסכלות", שחלק ניכר ממנו הוא ביקורת על הנצרות. "סאלומה" או שלומית, מחזה פיוטי נפלא של אוסקר ויילד מתאר את שלומית, הורדוס אנטיפס ויוחנן המטביל (תורגם גם על ידי אורלנד וגם על ידי שדה). אחד הרומנים של קאזאנצאקיס מתייחס לישו. פרנסואה מוריאקהוא סופר נוצרי מובהק. ויש רבים אחרים.

    בספרות העברית והיהודית מוכרים לנו רומנים של קבק, אגמון-ביסטריצקי, סיפור של הזז ופרקי רומן שהתחיל לכתוב ושמו  "אלו הם"  וכן  סיפורו "אותו האיש" בקובץ אבן שעות.  ב. עניינו הרב של פנחס שדה בישו כפי שמתואר ב"החיים כמשל" ובספר "שיחות לילה עם יוסף מונדי". הרומן הטוב ביותר של מוסינזון מתאר את יהודה איש קריות. יאיר זקוביץ פרסם קובץ שירים על ישו. ברדיצ'בסקי עסק בישו. פרקים מרשימים על ישו כתב פויכטוונגר ב"מלחמות היהודים". שלום אש עורר סקנדל בספרו "האיש מנמרת" ובהמשך הטרילוגיה "מרים", "השליח" מבקר יהודי אמריקאי בשם שאול ליברמן תקף אותו חריפות באופן היסטרי בספרו "נצרותו של שלום אש".

   ראוי לזכור, כי ישו הוא יהודי. וככזה עלינו להתייחס אליו. הממסד הכוהני לא תמיד הבין לנפש העם. כך היה לפני מרד החשמונאים וגם אחר כך. בית בייתוס, הכוהנים השבעים התומכים בצדוקים ולא בפרושים. ההפרדה שעשה פאולוס בין היהדות לנצרות הייתה רבת משמעות לגבי יצירת הקרע בין שתי הדתות. אולי אפשר במילים אלו וגם בהמשך להתייחס מעט בחיוב לכמה אספקטים שלישו והנצרות.

    מסורת היצירה ברוח הנצרות מבטאת תנופה, רצף, שאיפה לשגב, נצחיות העומדת בשיני הזמן, כוחה של רוחניות, כוחה של ההאדרה, כוחה של האידיאליזציה, טוטאליות משיחית   לא כל משיחיות היא פסולה. יעקב טלמון והיסטוריונים שונים תקפו את המשיחיות המדינית .משיחי השקר גרמו מפח נפש. הקשר בין משיחיות למקובלים הוא בעייתי במיוחד, אבל בדמותו של ישו היה איזה מסר משיחי לעולם. הוא קיפל בדמותו גם סבל, חסד, הקרבה, נס ורצון לגאולה. הוא התעמת עם בני זמנו כיהודי. אפשר והגאווה היתרה דמוית ההיבריס הייתה גורם שהחיש את מותו.

אין הדברים באים לשמש הטפה נוצרית. כותב שורות אלו מעדיף גאולה חברתית כלכלית שוויונית, אבל מן הראוי לראות את תרומת הנצרות ליצירה ולתרבות הן בכיוון של ההיררכיה והן בכיוון של יתר שוויונות גם בהתאם לכתות שונות נובח הפרנציסקאנים, תלמידיו של פרנציסקוס איש אסיזי עליהם כתב עמרם שייר חיבור מרתק לפני כמה עשרות שנים.

   ולעניין המוסיקה. לאירופה יש גלריה שלמה של מוסיקאים שכתבו ברוח הדת. אצלנו בולט בעיקר ארנסט בלוך. יחי ההבדל הקטן.

                             נצרות  _ כמה  תהיות  והערות

כיצד היה נראה עולמנו ללא הנצרות. אין ספק כי השפעתה על התרבות היא עצומה. הן באמנות ןבארכיטקטורה  הן במוזיקה בפולקלור  וכמובן על מהלך ההיסטוריה העולמית. יתכן וחיינו היו  נראים דלים יותר. יתכן שעלינו להודות ליאן סובייסקי  וצבאו שעצרו את צבאות האימפריה העותמאנית בשערי וינה   ב 1683  . פריחת התרבות האסלאמית, אזכיר, הייתה בתור הזהב של ימי הביניים.

הנצרות עוררה אמפתיה בראשיתה כאשר נשים באימפריה הרומאית נתפסו אליה בסתר. לאחר מכן גוברת האמפתיה כאשר הנוצרים נרדפים על ידי נירון. האימפריאליזם  הנוצרי יוצר את מסעי הצלב הבעייתיים. המרוממים מצד אחד את ריצ'רד לב הארי ומצד שני את סלאח א דין. בימי הביניים מייצגת הכנסייה את השמרנות. הקיסרים את היסוד המתקדם יותר. נזכור את קנוסה 1077 השפלת  קיסר בידי אפיפיור. (היינריך הרביעי מול גרגוריוס השביעי) אז פרחה גם תורת שתי החרבות המתמודדות זו כנגד זו הקיסרות מול הכנסייה. הסכולסטיקה, אותה שיטת מחשבה מכאנית, פרחה משך שנים. כאן ניתן לשאול האם פריחת התיאולוגיה אותה פילוסופיה דתית בלמה את פריחת הפילוסופיה החילונית? האינקוויזיציה בימי הביניים היא פרק אפל. אפילו ב,"קנדיד" של וולטיר מהמאה ה 18.נזכר אינקוויזיטור מלחמות דת שונות שהתרחשו באירופה במיוחד במאה ה 17. הרנסנס שחרר משהו מההוויה האירופית מכבלי הנצרות האתיקה הפרוטסטנטית של הרנסנס השפיעה על לידת הקפיטליזם המודרני על פי הסוציולוג מאכס ובר.  קולוניאליזם באפריקה וכיבושי הספרדים את ממלכות האצטקים והאינקה טבועים בחותם הנצרות.  . בעיות האינטרסים ובו הבחישות בחישות של הכנסייה בארץ ישראל .במיוחד במאה ה 19. האתיקה היהודו נוצרית היא במאבק כנגד הפונדמנטליזם האסלאמי. כך גם כתב   הנטיגטון בספרו "התנגשות הציביליזציות".

                                      ישוע

בהט שלמה, חיפאי,: "כפירה "ספר עיון וסיפורת מרתק על ישו ועל עקרונות יסוד של הנצרות.

ספרו המרתק והמיוחד של שלמה בהט החיפאי "כפירה " בישו ובנצרות. בין המקורות הביבליוגרפים  ספרים של יוסף קלוזנר,אביעד קליינברג, חיים כהן,ז'וזה סראמאגו, אלבר קאמי ,יאיר זקוביץ  ואחרים.

מה קרה בוועידה גורלית בראשית תולדות הנצרות? על מה הייתה המחלוקת? כיצד נהגו 300 בישופים? מי חטף סטירת לחי? מה היה עונשו של מי שהפסיד? מה ההבדל בין מהות האל  ביהדות לבין זו שבנצרות? אלו סימנים ראה קיסר רומאי בחלומו? מה הקשר של קאמי ויצירתו "הנפילה" לנושא?   מי אחראי לרצח חפים מפשע? מה משמעות משל האוצר בשדה? האם ישו היה חברתי? מה דעתו של ישו על יוחנן המטביל? על משה? על שלמה המלך? מה דעת מחבר הספר על הוריו של ישו? היש סתירות וכשלים לוגיים בתורתו של ישו? מה עשה האפיפיור פאולוס השישי ב 1969? מהי דמותה האמיתית של מריה מגדלנה? אלו  פסוקים מן הברית החדשה מצוטטים בספר? אלו ציורים מתולדות האמנות ניתן לראות בספר? סביב אלו דמויות ואלו אירועים בחר המחבר לשלב כמה סיפורים דמיוניים פרי עטו? מה אנו למדים מן הסיפורים המקוריים הללו?

על שאלות אלו ואחרות תוכלו לקרוא בספר המרתק מעורר המחשבה, אולי  מעט פרובוקטיבי .מקורי בגישתו וביקורתי .הספר  מאלף בניתוח ראשית הנצרות בשנים של תחילת המאה הרביעית לספירה ובניתוח נושאים שונים מן הברית החדשה מתוך מתי, לוקאס, הבשורה על פי יוחנן.

כמה מילים על נושאי הסיפורים .המקוריים :  בסיפור "בית לחם" אנו קוראים מונולוג מיוחד ואיכותי ובשפה הולמת את התקופה של  נערה בת עשר. תיאור של תוצאת רצח חפים מפשע. תיאור מזווית ראייתה את יוסף ומרים הוריו של ישו. תיאור פלסטי של המקוננות., של האווירה ושל התקופה. המספר מצליח להחיות יפה אירוע פרובלמאטי מזווית מיוחדת.

הסיפור "אני מרתא כתוב כמונולוג. מרתא היא אחייניתה של מרים

. איזו מרים מתחוור בהמשך הסיפור. . היא מדברת על צדק ועל טעות ומנסה להצדיק את עדותה. היא מדברת על נאמנות של אגדות למציאות,. היא מדברת על כמה  נשים, מרים אם ישו, מרים המגדלית,- מריה מגדלנה היא מדברת על יחסו של ישו לאימו על כאבו של ישו על מרים אימו העומדת ליד הצלב. היא אחיינתה של מריה מגדלנה. גיבורת משנת  מדברת על מורכבותה האנושית  של דודתה ועל גרגוריוס האפיפיור  מ שנת 591 אשר קבע את דימויה מגדלנה כדמות של אישה חוטאת.היא מדברת על פטרוס ועל דימויה של מגדלנה.  שלמה בהט מוסיף אחר כך גם איגרת דמיונית של גיבורתו נשלחת אל האפיפיור גרגוריוס בניסיון לשנות את מעמדה הבזוי של  מריה מגדלנה.

המחבר, שלמה בהט, למד תולדות האמנות וחינוך במגמת יעוץ. עסק בהוראה. ניהל בית ספר יסודי. היה בעל גלריה למסגור תמונות בהדר הכרמל. עוסק גם במוזיקה ובהקשרים בינה לבין הנצרות.נתן פעמיים פעמים הרצאות יחיד מרתקות בערבי ספרות בספריית פבזנר בהנחייתי. בהרצאה הראשונה על ישו  מהם קרא השדרן קובי אייל משיר יאיר זקוביץ על ישו. ההרצאה השנייה עסקה בהשוואה בין "המשיח" של  הנדל לבין "מתיאס פסיון" של באך. שלמה  למד בבית מילר בהנהלת נפתלי בלבן אוברהנד סרטים קהילתיים.

ספרו של שלמה בהט מומלץ ביותר ומעשיר את הידע וחשוב להכרת נושא הנצרות בכלל וישו בפרט. א.ב יהושע שקרא פרק מכתב היד הגיב באהדה .

                                   ישוע - כמה מילים בזכותו

ליהדות יש ויכוח מר עם ישוע ועם הנצרות. סקרתי כאן את ספרו של שלמה בהט החיפאי "כפירה" אשר מותח ביקורת גם על הנצרות בראשיתה וגם על ישוע . אביא כאן כמה נימוקי הגנה על ישוע   1.אפשר לראות בו סוג של נביא יהודי.    2. הוא והנצרות מהוויםם פרק בדברי ימי הסוציאליזם העולמי. היסטוריה אשר בה נודע תפקיד גם לסוציאליזם המקראי. מארקס ואנגלס  התייחסו באחד מפרקי המניפסט הקומוניסטי גם  לתורות סוציאליסטיות שקדמו לה. ביניהן הסוציאליזם הנוצרי.   3.ישוע הוא מן הפרושים. מי שרואה  את ההיסטוריה כמלחמת מעמדות יגלה אהדה פרושים ולא לצדוקים. (כך נהג גם משה שמיר ב"מלך בשר ודם" ,אותו כתב בשנות החמישים).   4. אפשר מאוד כי ישוע לא התכוון ליצור דת חדשה אלא רק לתקן את היהדות.  5. בוויכוח עם הנצרות אפשר להטיל את על פאולוס את האחריות  על הפרדתה מן היהדות.   6.נשאלת השאלה :עד כמה אחראי אדם למיתוס הנרקם אודותיו ועד כמה טיפח אותו?   7.החשבון העיקרי של היהדות אמור להיות עם הנצרות ולא עם ישוע.   

                                         ישוע  בספרותנו – כמה  הערות

חשבתי פעם לכתוב עבודה על הנושא.  בסוף לא כתבתי. אינני מתייחס כעת לישו במקורות האגדה והתלמוד אלא לספרותנו החדשה ואזכיר כמה שמות של יוצרים שכתבו על הנושא. ידוע פולמוס גדול סביב נצרותו של שלום אש  הסופר היהודי היידי הגדול  הוא כתב טרילוגיה של 3 ספרים האיש מנצרת, מרים, השליח (פאולוס}(. קראתי בשנות השבעים את ,ה"איש מנצרת" ,540 עמודים דומני. ספר מדהים חזק יותר מאשר "במשעול  הצר" של קבק. אש הוחרם. הוא פרסם בהמשכים  את הסיפור בכתב עת קומוניסטי של היודי ארצות הברית. בין השאר כתב אדם בשם חיים ליברמן את ספר הפולמוס נגדו "נצרותו של שלום אש".( לאחרונה שוב מגלים את אש שנפטר לפני כ 60 שנה. שוב הועלו מחזותיו :,אל נקמות. ב"ריאלי ,למדנו את קידוש השם, המכשפה מקשטיליה. הסיפור:  הצדיק הכפרי. מעניינים גם הרומנים שלו משה והטרילוגיה ורשה מוסקבה פטרבורג. הוא מגדולי סופרינו)

נתן ביסטריצקי אגמון, איש השומר הצעיר ,שכתב גם על ביתניה שהיא הפרשה העומדת במרכז "ליל העשרים של סובול, פרסם ב 1941 רומן בשם "ישו הנוצרי"  הזז פרסם סיפור בשם "אותו האיש" בקובץ "אבן שעות "בראשית שנות השבעים.

פנחס שדה  ,כותב על הברית החדשה ועל ישו בספרו "החיים כמשל" שהופיע לפני 70 שנה ומדבר על יחסו לישו גם בשיחות לילה עם יוסף מונדי. בשנות השישים הופיע גם ספרו של יגאל מוסינזון "יהודה איש קריות או חטאיו של גרונימוס הקדוש". הוצאת עם עובד. ספרייה לעם. בראשית שנות השבעים הוצג מחזהו מעורר השערורייה של עמוס קינן "חברים מספרים על ישו" הופיע גם בדפוס בהוצאת פרוזה של יוסי קריים . דמותו העזה של ישו מופיעה גם ברומן ההיסטורי של ליאון פויכטוונגר היהודי "מלחמות היהודים". האדרת דמותו בולטת גם בסרטו נושא ה 11 אוסקרים של ויליאם וויילר בן חור מ 1959.עם צ'רלטון הסטון וחיה הררית.  אני מדגיש את השנה כי יש גרסאות אחרות תחות טובות. גם סקורסזה ומל גיבסון יצרו סרטים שבמרכזם ישו. סרמאגו כתב על ישו. ישו מופיע הרבה גם בשירה העברית אזכיר כאן את אצ"ג וזך. יש בוודאי עוד.

                                  הערה על חג המולד

 לגבי חג המולד  מוזכרות בוויקיפדיה יצירות כמו : מפצח האגוזים, סרטו של פרנק קפרה "איזה חיים נפלאים,"  מוכרת הגפרורים הקטנה של אנדרסן. אני מבקש להדגיש את "מזמור שיר לחג המולד" סיפורו של דיקנס אשר גם הוסרט. נכלל במבחר הסיפור האנגלי ,הוצאת הדר שנות החמישים  שאותו  ערך הסופר דויד שחר. . ההשתנות המהירה של מיזנתרופ אגואיסט  הרווק ,אבנעזר סקרוג'  ,לאחר פגישה עם שלוש הרוחות של החג מלמדת על כוח החסד ועל כוחו של חג המולד. השתנות בנסיבות אחרות של מיזנתרופ היא זו של הענק באגדה של אוסקר ויילד "הענק וגנו". כוחו של הנס לעורר תהליך חיברות מהיר של יצורים א סוציאליים מעניין בשתי היצירות. מכל מקום ביצירות השונות של חג המולד בולטת רוח האחדות של המשפחה הנוצרית כמו זו של המשפחה היהודית בפסח. כמובן שרוח זו מדגישה את בדידותם של הרווקים. למשל הרווקה המתגעגעת למאהבה הנשוי. בעקרון חג המולד הוא חג של ת, אחדות, חסד ותחושת התעלות. לחמימות ביתית לנוכח השלג בחוץ.

בראשית 2017 הוצגה במוזיאון ישראל תערוכה מדהימה של דמות ישו בעיני אמנים ישראלים. המון יצירות המון נקודות מבט.

                           ישוע,    אתה     רחוק  -  קרוב    -   מונולוג

אני רואה אותך הולך והצלב על כתפיך. והם מצליפים בך. ארוכה היא ויאה דולורוזה. ואינך נופל. ואינך נופל. אינני רואה את פניך אבל אני חש במגע החסד הזה הקורן מכל הווייתך. חיילים רומאים אכזריים מכים בך ,מזרזים אותך ומאמיניך חסרי אונים. אני רואה את יהודה בן חור המביט בך מהופנט מגיש לך קובעת מים ונדחף על ידי חייל רומאי. ואתה ממשיך לצעוד בתהלוכת המוות הזאת ואינך נופל. ואינך נופל. יהודי אני, אך יש משהו מרומם בהליכתך  זאת בכוח הענק הזה לסלוח. לסלוח לכל חדלי האישים. גם ממרומים תסלח לפונטיוס על נטילת ידיו לאחר הצליבה. ועדין לא תדע כי שמך ייכון לנצח. אני רואה אותך, גלילי פשוט עושה ניסים והעל מגע של קסם וכוכב מעל בית לחם עוד מעט ינשור.

אני כואב את כאבך, ישוע, ולנגד עיניי קמה גבורת הרוח. לא להיות חיית אדם. לא להשיב מידה כנגד מידה. אכן גדול הוא כוח ההבלגה. כן, רומא האדירה השולחת  לגיונות בזה אחר זה ,בזה אחר זה פוחדת ממך. מלך היהודים שמא תעורר אותם למרד. ואתה ,הלוא כל מעיניך תיקון הלבבות. איש עברי אשר מבקש רק את הטוהר והפשטות.

אימא אמרה לי בהיותי ילד כי במדרגה גבוהה אתה נמצא . בעיני הנוצרים אתה  בן האלוהים. ואני התקוממתי. זוכר את משה אדון הנביאים אשר האל ידעו ושדיבר עימו פנים אל פנים. אני זוכר את כעסם של המבקרים על הסרט בן חור של ויליאם וויילר כיצד כתב מי מהם בחמת זעם כי זהו שיר הלל לישו הנוצרי. ועתה ,לאחר שצפיתי שוב ושוב מקץ שנים בסרט הענק הזה האהוב עליי כל כך, דומה שהתאהבתי יותר בדמותך. לא אין חלקי עם המיסיונרים. וגם לא אהבתי אותם בבואם יחד עם סוחרי העבדים אל  היבשת השחורה, אבל אני מביט בך בהתפעלות איש עברי. ואפשר אלמלא שאול התרסי היית נותר אחד ממתקניה של היהדות. פרושי נאצל מאוד.

ואני זוכר את דמותך מלאת הכוח מן הרומן מעורר הרעש של שלום אש. מרומן היסטורי של פויכטוונגר על מלחמות היהודים ומזכר גם בטינת חז"ל אליך. והלוא אינך אשם במה שעוללו תלמידיך. נושא סבל עולם על כתפיך כדי לגאלו. עולם אזכור אותך כגילום עליון של מידת החסד והרחמים.

נכתב בעת ולאחר לאחר ביקורנו היום במוזיאון ישראל בתערוכה של ישו בעיני האמנים יהודים וישראלים. במומלץ מאוד. בין האמנים המוצגים : מאוריציו גוטליב, רשנברג.אנטוקולסקי,  שאגאל, ליליין תומרקין רובין ארדון. ברגנר מוטי מזרחי, גכטמן, עדי נס, ועוד).  י

                                 הכול  התהפך  לי בראש     -  מונולוג

הכול התהפך בראשי. נבצר ממני להבין זאת. אפילו עכשיו. רדפתי אחריך. רדפתי אחרי כל מי שהלך דרכיך. בטוח הייתי  כי אתה בנו של השטן ועכשיו הבלבול הזה . המבוכה הזאת. אני. יודע שהכול השתנה. איני יודע לאן יוליכו אותי ליבי ורגליי. . ההפתעות הללו. לא האמנתי   לא האמנתי כי פגישה אחת אתך תשנה את הכול. כל כך בטוח הייתי בצדקת דרכי. כל כך בטוח  הייתי בהכרח  לבער את הרע. יהודי פרושי אני . המבקש לשמור על הדת מפני תועבות. ואתה היית בעיניי סמל הסכנה.  כן , רדפתי אחרי חסידיך. הייתי סמוך ובטוח כי זוהי  מחלה המתפשטת בגוף ומן ההכרח לגדוע אותה בעודה באיבה. הייתי בטוח כי יד קשה תשים קץ לכל אלה הנוהים אחריך.  טעיתי. כמה מוזר לחוש כי כל מה שהאמנת  בו עד עתה נהפך פתאום להיות הבל וריק. עיניים

הנפקחות לרווחה. סומא הייתי בשנאתי, ברדיפותיי.

אני מנסה לעכל שוב את הרגע הזה. אתה מופיע לנגד עיני בחלום. דומה עליי כי  נביא אני לשעה קלה. אתה מביט בי בעיניך הטובות , המהפנטות. המוכיחות בדרכן החרישית, תוהה. כופה עליי להרהר. לא מילים קשות בקעו מפיך. רק המבט התוהה, המשתאה הזה. ואני חש פתאום כיצד כוחותיי עוזבים אותי. כיצד דמותי הולכת ומצטמקת מולך. איש קטן אני לעומת רוחך הגדולה.

ואז הלב הנוקף. המצפון. הרצון לכפר בבת אחת על כל אשר עוללתי. כי שה אובד הייתי. כי תעיתי. כי תעיתי עד מאוד.

הם הרגו אותך באכזריות. הם הוליכו אותך בדרך שכולה ייסורים. הם הלעיגו עליך כמלך היהודים. אבל מותך לא היה לשווא. אני יודע זאת. הכול ברור כשמש. האמת  בהירה כל כך.  הם הרגו אותך אך מותך לא היה לשווא. בי נשבעתי. אני נשבע לך אמונים. לעולם לא אבגוד בך ובדרכך. לעולם. כן, לא תכבד עליי השליחות הזאת להפיץ לעולם את תורתך. כי טובה היא. כי ראויה היא עד מאוד. אהיה שליח ושופר לקולך . אתה המשקיף ממרומים. אתה הנושא את חטאם של ההמונים אין נעלה יותר מאשר להיות שליח לתורה כה נעלה ונשגבת.

                             פאולוס והולדת קהילת הבנים ספר מרתק וחשוב ביותר

פאולוס והולדת קהילת הבנים  : עיון ביסודות הנצרות בעקבות פרויד ולאקאן   מאת ד"ר יצחק בנימיני,   הוצאת רסלינג, 2007.  240 עמודים.

אפתח בציטוט של דברי ד"ר אלי אשד, עורך האתר הנחשב, "יקום תרבות" על פוסט שפרסמתי בנושא הנצרות, ובו ציינתי במיוחד את ספרו של ד"ר יצחק בנימיני על פאולוס.

"על ישוע כתבו די הרבה בספרות העברית .על פאולוס ,המייסד האמיתי של הנצרות ,כמעט כלום. חוץ מקלאוזנר ובנימיני הנזכר ויגאל מוסינזון ואף אחד אחר כמעט לא. וכך זה לאורך ההיסטוריה. זה באמת דבר מדהים."

גם מתוך ציטוט זה ניתן להבין את חשיבות ספרו זה של ד"ר יצחק בנימיניי המעשיר את ידיעתו והבנתו של הקורא המשכיל , ולדעתי גם את חוקרי הנצרות.

כמה מילים בשבח ספרו של יצחק בנימיני  "פאולוס והולדת קהילת הבנים : עיון ביסודות  הנצרות בעקבות פרויד ולאקאן "       1. זהו ניתוח פילוסופי פסיכולוגי  מעניין של נושא מקורי התורם לראייה חדשה בסוגיה  המעסיקה  הוגים רבים.  .     2.לפנינו חלוקה מעניינת של פרקי הספר.    3   . יש כאן הבהרה מעניינת של המתח בין יהדות לבין נצרות .     4 . יש כאן הארה מעניינת על תרומתו של פאולוס לתרבות המערבית.       5. יש כאן הבהרה אקטואלית מעניינת של הנושא.     6 .המחבר משכיל לנתח בצורה מאלפת את משמעות הריטואל  הנוצרי.  7 .בשולי כל פרק יש הערות מאלפות מאוד.  .    8. ביבליוגרפיה עשירה ומקיפה.    9.התמחותו הרבה של המחבר בנושא התיאוריה של לאקאן תורמת באופן מכריע לאיכות הספר.      10 . הספר נהיר למדי ולא נכתב רק ליודעי ח"ן.

מוטו בפתיחה :ציטוטים מתוך חיבורו של ניטשה, "אנטיכריסט?,, ומתוך חיבורו של פרויד, ,"טוטם וטאבו".

התוכן  : דברי פתיחה   1. החוק, התשוקה  ההפרה  - אצל לאקאן ופאולוס     2. ואהבת לרעך כמוך וקהילת הבנים.    3. ברית המילה כסירוס וכקונברסיה (הפרעה נוירולוגית תפקודית) נסיגתית.    4. הטבילה  - לתוך המשיח.      5. סעודת האדון – הקהילה מעכלת עצמה.     לסיכום :פאולוס הפוליטי?

                               בין  המחברים הנזכרים  בביבליוגרפיה : 

 אובידיוס, ר.אוטו, , מ. אליאדה, א. באדיו, , בובר, בויארין ,מ. בן נפתלי, דוסטויבסקי,  דעואל -לוסקי, דרידה, הגל, ז'יז'ק. ש.טלמון, יונג,  הרמן כהן, ,  קריסטבה,  ת., רייק .קרל שמיט

                                      עיון  בספר

לדבריו, המחבר שם לעצמו  מטרה לפסוח על הנוסחאות השונות הדנות בפאולוס ולקרוא באורח ביקורתי את איגרותיו. הוא אומר כי פאולוס מבקש לכונן את הריטואל הנוצרי בהתאם להשקפותיו הריטואליות הייחודיות  הריטואל נעשה אקט דתי ,שבו הקהילה  מממשת  את אהבתה לישוע ואת אהבת בן הקהילה  לחברו. פאולוס מבקש לקיים קהילה בריאה ומלוכדת. הוא עושה שימוש בריטואל סעודת האדון וגם בטבילה כדי ליצר סולידריות נוצרית סביב שולחן ההיזכרות בישוע.  יצחק בנימיני בוחן את היחס ביןם כינון קהילה פאולינית  במסגרת הטקסים  לבין הדימוי של ישו ע המשיח כפי שהוא מופיע אצל לאקאן. על  לאקאן פרסם יצחק בנימני ספר מקיף בן 430 עמודים. לאקאן 1901-1981  הפסיכואנליטיקאי חשוב ביותר לאחר  פרויד. לאקאן  גם חוזר לפרויד וגם ממשיכו ומנהל דיאלוג עם משנתו. עבודת הדוקטורט של יצחק בנימיני  נכתבה על לאקאן בספר בשם "השיח של לאקאן 2007."  הוצאת רסלינג.. בחינת הטקסים הנעשית בספר על  פאולוס חשובה להבנת מהויות עמוקות יותר שלי הברית החדשה.  המתודה המחקרית בה הוא נוקט היא קריאה פסיכואנליטית מבית מדרשו של לאקאן. עמדת לקאן מציגה את תשוקת הסובייקט. המחבר רואה בכך מעין דיון בין תחומי  . מטרתו היא ליצור מעין שיח לאקאניאני עבור חקר הריטואל הנוצרי. הוא מצטט את התיאורטיקן הלאקאניאני, החשוב ,סלבוי ז'יז'ק ,האומר כי כדי להבין את דברי לאקאן יש צורך לקרוא בדקדקנות את איגרות פאולוס לרומאים ולקורינתיים.

                            שאלות לעורר עניין  בספר

מה אומר פאולוס על החוק?

מה אומר פאולוס על החטא?

כיצד מפורש הציווי  "ואהבת לרעך כמוך?

מה היחס בין האב לבנים?

איזה מיתוס של אובידיוס מצטט יצחק בנימיני ומדוע?.

מהי אהבת החבר על פי הפרשנות כאן?

מה תרומתו של הפילוסוף היהודי הניאו קנטיאני, הרמן כהן?

כיצד מתייחס  פאולוס למעמד הר סיני??

כיצד מתקשר לספר החוקר בנדיקט אנדרסון שכתב על קהילות מדומיינות?

באיזה הקשר נזכר כאן והפילוסוף ההגליאני לודוויג פויארבך אשר השפיע על מארקס התעיר שכתב כנגדו בתקופת כתבי השחרות שלו את "תזות על פויארבך" ןעל אנגלס שכתב את "לודוויג פויארבך וחתימת הפילוסופיה הקלאסית?

מה  אומר פאולוס על היהודים?

מה אומר החוקר ד. מאך על תורת המלאכים היהודית?

מה מחדש לנו הספר על יחס לברית המילה?

כיצד מתקשרת לעניין תיאוריית הסירוס מיסודו של פרויד?

מהו הפירוש המיוחד שמעניק יצחק בנימיני לטבילה ולסעודת האדון?

כיצד מתקשר לנושא הספר עניין ההתענגות?

מה אנו למדים כאן על מחשבתו של לאקאן?

האם הספר הזה הוא תיאולוגיה פוליטית?

ספר מעניין ומומלץ מאוד בהוצאת רסלינג.

לסיכום

העליתי כאן כמה אספקטים. נכתבו המון ספרים ומחקרים על הנצרות. אזכורם הוא עניין ליריעה רחבה יותר.