צילום: ורדה שפין גרוס 

שירת החצוצרה   הקאמרטה  הישראליתSong of the Trumpet-     / ורדה שפין גרוס

עוד קונצרט מיוחד של הקאמרטה הישראלית, והפעם עם ריינהולד פרידריך, Reinhold Friedrich

מן החצוצרנים הקלאסיים הבולטים בעולם ומהצבעוניים שבהם. חייכן, נעים הליכות, מתקשר עם הקהל ועם התזמורת שלו  וחצוצרן בחסד רב.

לקונצרט לא היה מנצח,  ריינהולד פרידריך הוביל את התזמורת כשניגן ו Natasha Sher,  נטשה שר היתה כנרת ראשית ומובילה.

ריינהולד פרידריך, מנהל במקביל לקריירת החצוצרה שלו, קריירת חינוך מרשימה: הוא משמש פרופסור למוזיקה ולחצוצרה במכללה בגרמניה, פרופסור אורח באוניברסיטה למוזיקה ע"ש המלכה אליזבת בהירושימה ביפן ובאקדמיות המלכותיות למוזיקה של לונדון וכן בית הספר למוזיקה ע"ש המלכה סופיה במדריד. תלמידיו משמשים חצוצרנים ראשיים בתזמורות בכל העולם .פרידריך זכה בפרסים רבים ומופיע באולמי קונצרטים יוקרתיים במולדתו ובעולם, ברפרטואר המשתרע מן הבארוק, דרך הקלאסיקה והרומנטיקה ועד למוזיקה בת זמננו. 

היצירות שנוגנו:

בלה ברטוק (1881–1945) / מחולות-עם רומניים – נוסח לכלי קשת

המלחין ההונגרי בלה ברטוק היה מנציגיה הבולטים של הלאומיוּת במוזיקה האירופית שבין המאה ה-19 למאה ה-20. בהיותו אתנו-מוזיקולוג, תפס הפולקלור מקום חשוב ביצירתו. את ששת המחולות הקצרים חיבר ברטוק בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בעקבות ביקורים בטרנסילבניה, חבל ארץ הונגרי-רומני. המחרוזת נכתבה ב-1915 לפסנתר, וכעבור שנתיים תזמר אותה ברטוק לאנסמבל. יש ניסיון לשמר את הדי הכלים העממיים שניגנו את המחולות במקור: כינור, חליל וחמת חלילים.

רבות ממנגינותיהם של הכליזמרים היהודים נולדו ברומניה, כך שאין פלא שהיצירה שמקורהּ עממי נשמעת צוענית או יהודית..

 יוהאן הומל (1778 -1837) / קונצ'רטו לחצוצרה במי מז'ור

הומל נחשב בצעירותו ילד פלא כמוצרט ובבגרותו פסנתרן וירטואוז כבטהובן. בילדותו זכה ללמוד אצל מוצרט וסליירי.  כשדָרך כוכבו של בטהובן בווינה, היה לו הומל מתחרה – לא רק פסנתרן-מאלתר אלא גם מלחין, בעידן החמקמק שבין הקלאסיקה לרומנטיקה. מבקרי המוזיקה בעת ההיא העריכו את שניהם באותה המידה. לפני מותו ביקש בטהובן מהומל כי בטקס אשכבתו יאלתר משהו לזכרו – וכך היה. הומל פרסם אופרות, קנטטות ומיסות, מוזיקה קאמרית ויצירות לפסנתר, בהן סונטות וקונצ'רטי.

הקונצ'רטו לחצוצרה מאת הומל מצא את מקומו בליבת הרפרטואר, ממש כקונצ'רטו לחצוצרה מאת היידן. את שתי היצירות מרבים להזכיר בנשימה אחת, אולי כי הולחנו למען אותו אדם: החצוצרן הווינאי אנטון ויידִינְגֶר. נוסף על החצוצרה הטבעית, ויידינגר פיתח חצוצרת נקבים מכוסי-לחצנים (כלחצניו של חליל הצד), שאיפשרה לנגן את כל חצאי הטונים בסולם ושימשה חצוצרנים רבים בטרם הומרה בחצוצרת השסתומים. בכורת הקונצ'רטו של הומל היתה ב 1.1.1804.וזכה להצלחה מיידית, כשהחצוצרה מראָה, ועד היום, כי כל מה שהתזמורת יכולה לנגן – גם היא יכולה. מפגן וירטואוזי ממש.

לודוויג ואן בטהובן (1770 -1827) / רצ'יטטיב ואריה מתוך "פידליו", נוסח לחצוצרה

ריינהולד פרידריך בחר לנגן בחצוצרה את תפקיד לאונורה, זמרת הסופרן, באופרה פידליו מאת בטהובן, המתרחשת בספרד בסוף המאה ה-18. ומביא את כל מנעד הרגשות בחצוצרה. החל מחמת זעם ועד תקווה ותחושה פנימית של אהבה ואושר. חצוצרן שהוא חוויה.

וולפגאנג אמדאוס מוצרט (1756-1791), סימפוניה 39

הקאמרטה מפליאה לנגן ובהובלתה הבטוחה של הכנרת הראשית, נטשה שר.

סימפוניה מס' 39 נולדה בקיץ 1788, שנה קשה למוצרט: אביו נפטר, בריאותו שלו הייתה רופפת, הפרנסה דלה, מלחמה פרצה בין האוסטרים לטורקים – ובכל זאת מוצרט הלחין באותה שנה כשישים יצירות – בהן קאמריות ומקהלתיות – וכן את שלוש הסימפוניות האחרונות שלו: מס' 39 האלגנטית, מס' 40 חדורת הסבל, ומס' 41 הדגולה ומלאת העליצות

.

שירת החצוצרה- עוד קונצרט מגוון ועשיר של תזמורת הקאמרטה.