מאמר:
על שני שירים של המשוררת איריס כליף/ פרנצ'סקה גללו גבריאל מאנגלית איריס כליף
"בְּחַי גַן עֵדֶן עוֹלָמוֹת עוֹלָמִים בַּת פֶּרַח הַחַיִּים; הָאִירִיס הָאֱנוֹשִׁית"-איריס כליף
ביקורת ספרותית על שיריה של המשוררת איריס כליף: "בַּת הַחַיִּים", "כֶּתֶר שֶׁל חַיִּים"
והשוואה בין השירים מאת מבקרת הספרות הבינלאומית : פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומז
Literary Criticism of the Two Poems" The Daughter of the Living
The Girl of the Flower of Life; Iris", "Crown of Life"
and a Comparison of the Poems by: Francesca Gallello Gabriel Italo Nel Gòmez
paintings combined with photographs by the international artist Zehava Neter
"כֶּתֶר חַיִּים שֶׁל בַּת פֶּרַח הַחַיִּים;
הָאִירִיס הָאֱנוֹשִׁית" -איריס כליף
בַּת הַחַיִּים -איריס כליף
טָמִיר וְנֶעֱלָם בּוֹרֵא לְזֵפִיר רְקִיעִים בְּאוֹר עוֹלָם פּוֹדֶה מַעְיָנוֹת שֵׁמוֹת חַיִּים
הִנְּךָ עֻזִּי וּבְצַלְמִי כִּירֵחַ הָאָדָם
יְשׁוּעוֹת
הִנְנִי הָאִירִיס בַּת הַחַיִּים עֵירֻמָּה בְּפָנֵי הַחוֹלוֹת מוֹלֶכֶת מְרוֹמִים
קוֹשֶׁטֶת בְּחֹם זָהָב רוּחַ טִפּוֹת יְרָחִים
שֶׁמֶשׁ בְּעָבִים קַרְנֶיהָ נוֹוְדוֹת גּוּפִי כִּבְעֵרוֹת לַחֹשֶׁךְ הַקָּמֵר
הַלַּיִל לֵב רוֹקֵם מְפַעֵם בְּחַי הֶהָרִים חֶסֶד לַחֲנֵי בַּת פֶּרַח הַחַיִּים; הָאִירִיס הָאֱנוֹשִׁית
וּבְשַׁעַר אֲדָמָה יוֹסֵד בִּי גַּבְרִיאֵל מִקְדָּשׁ בַּיִת עוֹלָמִים
וּבְשֶׁלֶג יָמִים דֹּם נְשִׁימָתִי כּוֹרַעַת בְּאוֹר נְבִיאִים
הַשַּׁחַר נוֹגֵעַ נוֹשֵׁק בְּדָמִי אָדָם
וּבְצַלְמֵי נְשָׁמָה טָמִיר וְנֶעֱלָם
בְּרֵאשִׁית מִדְבָּר
מְקַדֵּשׁ כְּתוּבֵי עוֹלָם
בְּקוֹל תְּהִלִּים
בּוֹרֵא אֱנוֹשׁ
חַוָּה
בַּת אַהֲבָה
בַּת אֱלֹהִים
בַּת
הַחַיִּים
'כל הזכויות שמורת למשוררת איריס כליף '©
השיר "בת החיים" חוקר נושאים עמוקים הקשורים לרוחניות, חיים ומוות, כמו גם לקשר בין הפרט לבין היקום. המשוררת מציגה את עצמה כדמות סמלית, "בת החיים", אשר מתקשרת עם מושגים מופשטים כגון מוות, אור ואמונה. איריס כליף שוזרת את זהותה עם זו של פרח האיריס, סמל של יופי וטוהר, אך גם של סבל והתגלות, במשחק מתמשך בין חיים ומוות. הבחירה להשתמש בדמות האיריס כמטאפורה מרכזית היא משמעותית במיוחד. האיריס הוא פרח המעורר עדינות אך גם את חוזקה של נשמה המתמודדת עם קיומה וסתירותיה. המשוררת רואה את עצמה כגשר בין עולמות עליונים לעולם הארצי, בין אור לחושך. האיריס הוא בו-זמנית סמל לאלוהות ולשבריריות האנושית, פרח שצומח בין המוות לחיים, בדיוק כמו המשוררת עצמה, המחפשת גאולה וטוהר בתוך הכאוס של העולם.
שפת השיר חגיגית, כמעט מיסטית, עם מטען סמלי חזק. הדימויים המעוררים ("אבן המוות", "הר חסד חיים") מעבירים תחושה של קדושה והתעלות. המשוררת משתמשת בכתיבה המתנודדת בין הלירי לפילוסופי, משלבת אלמנטים דתיים ורוחניים עם שפת הגוף והטבע
מבנה השיר זורם, אינו קשור בתבניות נוקשות. זה מעניק לכתיבה תחושה של חופש וזרימה, כאילו המשוררת מביעה מונולוג פנימי ללא מגבלות פורמליות. החזרות והביטויים הזורמים לכאורה באופן חופשי חושפים את עוצמת התהליך המדיטטיבי והרצון לשינוי פנימי.
השיר "כֶּתֶר שֶׁל חַיִּים" מאת -איריס כליף -ישראל
כֶּתֶר חַיִּים - איריס כליף
גּוּפִי
אִיריס פרח עוֹלָם; יַלְדָּה אִשָּׁה עוֹלָם הַכָּרוּעַ כַּנְפֵי חַיִּין מִיתָה וֶאֱהָבִין
אֲנִי בָּלַט הָאִירוּס הַדּוֹמַעַת בְּאֶבֶן הַמָּוֶת אֶל מוּל הַר הַחַיִּים ,בְּחֶסֶד שֶׁבֶר תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הֲזֻכַּכְתָּ הָרוֹגֶשֶׁת בְּפִיּוּט הַנְּשָׁמָה ,הַחוֹלֶמֶת הַמְּיַחֶלֶת הַשְּׁבוּיָה אַהֲבָה
הַטּוֹבַעַת אֵל גּוּפִי אֶל מוּל הַהַלְקָאָה, הַתְּהוֹם הַפַּחַד וְהַיִּסּוּר הָאֱנוֹשִׁיִּים
אָנוֹרֶקְסִיָּה
מַלְכוּת הַחַיִּים שֶׁל הַמָּוֶת בִּגְלִימָתוֹ וְהִתְגַּלְּמוּתוֹ
אַתְּ
הָאָנוֹרֶקְסִיָּה,
חֶבְרַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי הָאוֹחֶזֶת וְהַנּוֹשֶׁמֶת בִּי נֶצַח אוֹיֶבֶת נָשַׁמְתִּי הַהֶרֶס הַבְּרִיחָה הַהַלְקָאָה הַפַּחַד הַבִּטָּחוֹן הַשְּׁלִיטָה הַהִתְפָּרְקוּת הַיִּסּוּר הַהִטַּהֲרוּת מֵעַצְמִי וּמִיְּצָרַי אֱנוֹשׁ עוֹלָם.
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת וּמַבִּיטָה לְרוּחַ נַפְשִׁי הַפּוֹסַעַת כְּאֵב אַהֲבָה פַּחַד כְּמִיהָה הֶרֶס שֶׁבְּרִירִיּוֹת עוֹצְמָהּ וְנָשִׁיּוּת, זְכוּת תַּמָּה שֶׁל יַלְדָּה אֲבוּדָה אַךְ אוֹהֶבֶת ,יַלְדָּה אִשָּׁה הַשּׁוֹפַעַת קִיּוּם בְּסוֹפָהּ שֶׁל מִיתָה וְחַיִּים בְּגוּף אֶחָד אוֹהֵב שׁוֹקֵק וּמְיֻסָּר רֶגֶשׁ קוֹלִין הַמְּחֻלִּין הָעוֹלֶה וְהַמֵּאִיר בִּפְעִימַת לִבִּי וְנָשַׁמְתִּי הוּא לַעֲצֹם עֵינַי הַשּׁוֹקְטוֹת . עֵינַי הַיְּרֹקֶת מֵחַיִּים
וּמִגֶּשֶׁם רַעַם בַּרְקָא יַרְחָא וְשִׁמְשָׁא עוֹלָמוֹת אֲנִי נוֹשֶׁמֶת גּוּפִי עָמֹק לִשְׁנוֹתַי הַבּוּכְיוֹת
וְחוֹלֶמֶת
בְּכֶתֶר שֶׁל חַיִּים
חַיּוֹתַי הַמְּרֻקֶּדֶת הַצּוֹמַחַת וְהַמְּחוֹלֶלֶת
כְּפֶרַח בָּלַט אִירוּס בְּרִיאָה
מספרי הרביעי שבכתובים 'כל הזכויות שמורת '©
ביקורת ספרותית וניתוח של השיר "כתר החיים"
השיר "כתר החיים" ממשיך את ההרהור על החיים, המוות והמאבק הפנימי, אך הפעם הדגש הוא על הסבל הפיזי והרגשי של המחברת, במיוחד ביחס לניסיונה עם אנורקסיה. המחברת מתמודדת עם זהותה דרך המאבק נגד המחלה והחיפוש אחר ישועה. "כתר החיים" אינו רק סמל לניצחון, אלא גם מטרה רוחנית להשגה, הכרה עצמית דרך סבל ולידה מחדש. הנושא המרכזי סובב סביב המאבק למען החיים, הבריאות והגאולה. הגוף האנושי מטופל כשדה קרב בין המוות (המיוצג על ידי האנורקסיה) לבין החיים, אך גם כמקדש של יופי וטוהר. המשוררת מבקשת לחבק את קיומה ואת גופה כמעשה של שחרור מכאב והרס פנימי.
סגנון השיר הזה ישיר עוד יותר מהקודם, עם שפה המתחככת בקו שבין הלירי לווידויי. התמונות חזקות ועוצמתיות, כמו "מות האוהבים" או "אינסטינקט הגשם", היוצרות קשר חזק בין סבל פיזי לסבל רגשי. השפה גם עמוסה בסמליות, אך במקרה זה, היא ממוקדת יותר בחוויה הארצית של המשוררת, בתפיסתה את הגוף והנשמה.
שוב, המבנה חופשי, אך העוצמה הרגשית של כל בית מורגשת. השימוש בדימויים חזותיים ופיזיים, כמו "נשימה אינסופית" ו"גשם", עוזר להחיות תחושה של דיכוי, שאחריה באה שחרור.
דרך כתיבה זו מרגישה כזעקה אילמת , כאילו כל מילה היא מאבק להתגלות ולשרוד......
השוואה בין השירים "בת חיים" ו-"כתר של חיים" :
כאשר משווים את שני השירים, אני יכולה לומר שלמרות שהם עוסקים בנושאים דומים, הם שונים בגישה ובפרספקטיבה. "בת החיים" הוא יותר מיסטי, מתמקד ביחסים בין הפרט לבין היקום, האור המוות, והרוח שמתעלה מעל הגוף. זהו שיר המעורר תחושה של טוהר וקשר רוחני עמוק
לעומת זאת, "כתר החיים" הוא הרבה יותר אישי ודרמטי. הוא מתמקד במאבק של המחברת באנורקסיה וברצונה להתפייס עם עצמה ועם גופה. בעוד ש"בת החיים" יכול להיחשב כהמנון לרוחניות וליופי האוניברסלי, "כתר החיים" הוא מעשה של התנגדות, אישור של החיים למרות הכאב.
בשני השירים, עם זאת, איריס כליף משתמשת בגוף כסמל מרכזי. בשיר הראשון, הגוף הוא מקום הטיהור והחיבור עם האלוהי, בעוד שבשיר השני, הגוף הוא שדה הקרב לחיים ולמוות, שבו המשוררת מתמודדת עם שבריריותה וחוזקתה. סגנון השירה של איריס כליף ספוג ברוחניות, בהתבוננות פנימית ובתחושה חזקה של סמליות. שיריה מאופיינים בשפה לירית שנעה בין המיסטי לאישי, ובמבנה המאפשר לשירה לזרום בחופשיות, ללא האילוצים של הצורה הקלאסית. זה מאפשר לה לחקור נושאים עמוקים כמו מוות, חיים, סבל וישועה בדרך אינטנסיבית ומיידית. איריס משתמשת בסמלים חזקים כמו פרח האיריס, אור, מוות, אנורקסיה והגוף, שהופכים לכלים לחקירת חיפושה אחר העצמי, יחסיה עם האלוהי וגופה. המשוררת אינה נרתעת מהכאב אלא הופכת אותו למעשה של התנגדות ולידה מחדש.
כתיבתה היא הזמנה להרהר על יופי הקיום והאתגרים שהחיים מציבים. איריס כליף מצליחה לפייס בין הקודש לחול, הגבוה והנמוך, ויוצרת שירה שהיא גם אוניברסלית וגם אישית מאוד. סגנון השירה של איריס כליף, עם המיסטיקה העמוקה שלה, החיפוש אחר משמעות רוחנית והקשר בין גוף ונשמה, מזכיר חלק מהדמויות האייקוניות ביותר בשירה הלירית והסימבוליסטית. אם הייתי צריכה להשוות אותה למשוררת מפורסמת, הייתי אומר שסגנונה חולק דמיון עם ריינר מריה רילקה ואמילי דיקינסון. רילקה הידועה ביכולתה לחקור בדידות, את מסתורין החיים והמוות, ואת החיפוש אחר משמעות עמוקה יותר בקיום. שירתה מלאה בדימויים סמליים ומטאפורות, דומים לאלה שאיריס כליף משתמשת בהם כדי לחקור נושאים כמו רוחניות והיחסים בין הנשמה לגוף. שני המשוררות משתמשות בשפה עשירה ומעוררת המזמינה את הקורא להרהר בשאלות קיומיות, הקשורות לעתים קרובות לאלוהי ולאינסופי. כמו רילקה, איריס כליף עושה שימוש נרחב בסמלים טבעיים, כמו פרח האיריס, כדי לבטא מושגים אוניברסליים ורוחניים
איריס כליף חולקת גם זיקה מסוימת עם אמילי דיקינסון, במיוחד ביכולתה לעסוק בנושאי מוות, אהבה ובדידות בשפה תמציתית אך רבת עוצמה. שירתה של דיקינסון מאופיינת לעתים קרובות בהתבוננות פנימית עמוקה ובמתח בין הקודש לחול, תכונות שנמצאות גם בשירתה של איריס. שתי המשוררות נראות חוקרות את נשמתן עם מרכיב חזק של מאבק פנימי וקשר עמוק לאלוהי, אם כי בדרך אישית וייחודית. בנוסף, מכיוון שאיריס כליף היא ממוצא ישראלי ויש לה קשר חזק למסורת הקבלית והמיסטית, ניתן לראות את עבודתה כצומת בין שירה מיסטית יהודית (כמו זו של אברהם יהושע השל או חיים נחמן ביאליק) לבין משוררים מודרניים יותר. חקירתה את הממדים הרוחניים והאלוהיים בחיי היומיום וחיפושה אחר אמיתות אוניברסליות דרך סבל ויופי מעוררים מסורת מסוימת של משוררים המחפשים קשר עם האינסופי.
אילו הייתי צריך לבחור שם להשוות את סגנון השירה של איריס כליף, הייתי מחדשת את מחשבתי ואומרת שהוא דומה מאוד לריינר מריה רילקה ואמילי דיקינסון, עם נגיעה של מיסטיקה שיכולה גם לשאוב ממסורת השירה המיסטית היהודית. יכולתה לשזור רוחניות, סבל ויופי אוניברסלי יוצרת שירה שחוצה את הזמן ומזמינה להרהור עמוק. איריס כליף היא משוררת טהורה, אור המשתמש במילים כמו בשם לנשמה.
כל הזכויות שמורות לפרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומז ©️
אודות- פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומז – איטליה
Francesca Gallello Gabriel Italo Nel Gòmez - ITALY
פרנצ'סקה גללו גבריאל איטלו נל גומז היא סופרת, משוררת, מבקרת ספרותית עיתונאית ועורכת איטלקייה. היא סיימה את לימודיה בחקלאות ולאחר מכן בספרות. היא כתבה את הרומן הראשון שלה בגיל 9.
פרנצ’סקה כתבה ספרים ושירים רבים שתורגמו ופורסמו במדינות שונות ברחבי העולם וזכתה במספר פרסים והכרה בינלאומית.
היא המנהלת של הוצאת "ולירו" Veliero"" ומנהלת של המגזין המקוון הבינלאומי "סאטורנו" SATURNO"",מגזין שבו היא נותנת מקום לסופרים מכל העולם.
היא נלהבת לכתוב ולקרוא ומאוד אוהבת לבשל ומנהלת בלוג בישול ששמו “טעמים, ההנאה שבבישול”. סגנונה הפיוטי מוגדר כגלאליאני על ידי גדולי התרבות הבינלאומית ומשמש כמדריך למחקרים וחקר השפה הפואטית.
איריס היא הזוכה של הפרס הבינלאומי לספרות איטליה -מילאנו 2024:
'CITY OF GALATEO'פרס מיוחד למצוינות צ'יטה דל גלטאו בקטגוריה של סופרים זרים מרחבי העולם, שירה וסיפורת בנושא חופשי, עבור השיר שכתבה "מלאך חיים".
הזוכה של פרס המשורר הבינלאומי הטוב ביותר לשנת 2023 מטעם המרכז לחקר תרבות ושירה IPTRC--CHINH סין, מהדורה מעורבת של מגזין תרגום שירה ומחקר בינלאומי של
מועצת איחוד הפיוט העולמי -CHINH-סין
היא נבחרה לאחת מ-"20 העיתונאים הבינלאומיים המובילים לשנת 2024 של Legacy Crown’s "כתר מורשת"-ASIA-אסיה . היא בעלת דיפלומה מאיגוד הסופרים המקצועי הרוסי והמגזין הבינלאומי ארינה NN הרשום במשרד התרבות של רוסיה על תרומתה לתרבות העולם "קהילה פואטית בינלאומית" 2022. היא ראש מחלקת הקישור הישראלי של מגזין הספרות והאומנויות הונג קונג-CHINH סין וחברה באיגוד האמנים והסופרים העולמי SAPS, מכהנת כחברה במערכת שנתון השירה העולמית 2024 [מהדורה אנגלית] English edition World Poetry Yearbook 2024
ובעלת תואר ד"ר לשם כבוד מהפורום הבינלאומי ליצירתיות, אנושיות ודו קיום -ממלכת מרוקו.
