שיר:

צְלָלִיּוֹת הַיְּלָדִים/ מיכאל רייך

צְלָלִיּוֹת הַיְּלָדִים נִבְנוֹת מִסִּפּוּרִים שֶׁלֹּא סֻפְּרוּ עַד תֹם

שֶׁרַק נִרְמַז עַל קִיּוּמָם אַגַּב תַּצְרֵף בִּלְתִּי פָּתוּר,

מִמִּזְמוֹרֵי עָבָר שֶׁל מְשׁוֹרְרִים אֲשֶׁר זְמָנָם

נִקְצָב לְלֹא כָּל הִגָּיוֹן,

מִסִּפּוּרֵי גְּבוּרָה,

מִן הַשָּׂדוֹת

כְּעָשׁ, מְרַפְרֶפֶת הַצְּלָלִית הָעַרְפִילִית, לְאַט לְאַט

אֶל בֵּין דַּפֵּי סִפְרוֹ שֶׁל דֶּה אָמִיצִ'יס "הַלֵּב",

לְלַמְּדֵנוּ חֲשִׁיבוּת הִצָּמְדָהּ לְתוֹדַעֲתֵנוּ

כְּבָר בְּפֶרֶק הַיַּלְדּוּת

הִבְחַנְתִּי בַּצְּלָלִית לָרִאשׁוֹנָה, עֵת הִגִּיחָה מִבֵּין שַׁרְעַפַּי

אֶל בֵּין אַבְנֵי הַבַּזֶּלֶת הָעֲנָקִיּוֹת בַּשָּׂדֶה -

מַעֲרָבִית לְבֵית הָעַלְמִין הַיָּשָׁן, נֹכַח הַגִּלְבֹּעַ,

מִשָּׁם הִיא נָדְדָה אֶל מֶרְחָב הָעִשְׂבִּיָּה שֶׁבֵּין הַגְּדֵרוֹת

תָּרָה אַחַר קְבָרִים דַּלֵי מִדּוֹת שֶׁל בְּנֵי בְּלִי שֵׁם -

וּלְיָמִים עָלְתָה בַּחֹרֶף מִבֵּין הַכְּרוּבִיּוֹת.

מַה טַעַם לִשְׁאֹל לְפִשְׁרָהּ אֶת הוֹרַי אֲשֶׁר

מֵעוֹלָם לֹא חָווּ אֶת הִוַּצְרָהּ,

אֵינִי יוֹדֵעַ אֶל נָכוֹן מַה תַּפְקִידָהּ, מַשְׁמָעוּתָהּ וְסוֹד הוֹפָעָתָהּ,

אַךְ מֻבְטְחָנִי שֶׁהָיְתָה צָחָה וּנְקִיָּה,

תְּמִימָה לְאֵין שִׁעוּר

וּבַת בְּרִית נֶאֱמָנָה

לְדִמְיּוֹנִי