מסה:
קושיות ליום השואה 2025/ עמיקם יסעור
אני סבור כי יום השואה 2025 הוא מיוחד וכי אלו מחשבות שצריך כל ישראלי יהודי לשאול עצמו הדברים נכתבים 10 ימים לפני יום השואה ואלו הקושיות :
היש ביכולתנו להתבונן במראה?
האם אנו מרכז העולם?
האם יש בנו יסוד פרנואידי ?
האם אנו נוטים לצדקנות יתר?
עד כמה אנו מתקרנפים?
עד כמה אנו מוכנים ליטול על עצמנו אחריות כקולקטיב?
עד כמה אנו סוגדים לכוח?
עד כמה אנו רציונליים ולא מונעים רק על ידי הפחד?
עד כמה תפיסתנו הפוליטית בנויה על סימפתיה לאישים במקום על ניתוח אינטרסים חברתיים ובחינת חזון חברתי ?
עד כמה אנו נוטים להשתבחות עצמית?
האם ב 2025 אפשר לומר ברצינות :כל הכבוד לצה"ל?
האם התנהגותנו היא מעין תשובה למודל היהודי הגלותי?
מהי מידת האמפתיה הרצויה כלפי אזרחי האויב?
מהו גבולה של הנקמה?
עד כמה חודשים אלה הם נקודת השפל של הציונות?
האם יש זרם ציוני המוליך אותנו לאסון?
עד כמה אפשר ליטול חירות לפעולות חיוביות גם בתוך מציאות דטרמיניסטית הנראית שלילית?
עד כמה הפרובינציאליות פוגעת בהומניזם אוניברסאלי?
האם אנו די בקיאים בהיסטוריה כללית פרט להתמקדות בשואה ובסבלות היהודים?
עד כמה הכרח לתקן את החינוך לאזרחות הניתן לילדינו?
עד כמה הוראת השואה כוללת גם חינוך לדמוקרטיה?
עד כמה יש טעם במסעות תלמידים לפולין?
מהו גבול הציות?
עד כמה אנו פתטיים?
עד כמה משתמשים במניפולציה באזכור השואה?
היש כעת כיסוי ליומרתנו להיות אור לגויים?
14 אפריל יום שני של פסח
יום השואה , 2025
יום השואה,,2025 ,אמור להיות שונה מקודמיו. הוא יחול בדיוק במלאת 120 שבועות לטירוף ולסחרור שאנו בתוכו. ההכרזה על ההפיכה המשטרית פלוס המלחמה הבלתי נגמרת. מכאן שיש לחשוב לא רק על העבר , אלא גם על העתיד. לאר רק על סבלותינו, אלא בעיקר על הנזק שאנחנו גורמים בסביבתנו.. לא רק לטפוח לעצמנו על השכם בשל ציונות חזקה אלא להעלות גם את חשבון הנפש של הציונות. היה הוגה בשם אברהם שבדרון- שרון שכתב ספר בשם תורת הציונות האכזרית. האם אנו רוצים להיות כאלה?
מלחמה קצרה תמיד עדיפה לישראל אסטרטגית וכלכלית. לאחר מלחמות מול ארגוני טרור של 33 יום ב 2006 ו 51 יום ב 2014 היינו חייבים לחתור לעסקה בתום השבוע ה 4. מלחמה קצרה. לא למוטט מאת האויב ,כי זה בלתי אפשרי, אלא להכות בו. עלוב בעיניי חוסר האחריות של האלונקאים הממלכתיים שרק מחו רפות על חידוש המלחמה לאחר בעסקה הראשונה בנובמבר 23 . עסקה שהחלה רק כ 7 שבועות מפרוץ המלחמה. מלחמה קצרה הייתה מונעת את ההסתבכויות ואת הבוץ
.
אין כאן רק עניין של גבולות הכוח אלא גם של תועלת. תרצו תועלת נוסחגישתו של בנתם בן המאה ה 19 שאמר "הטוב הגדול למספר הגדול של אנשים" או אפילו האגואיסטית הקרויאנית. הרי במלחמה כה ארוכה שיש בה גם פשעים מצידנו אנו מעוררים שנאת נצח ומגבירים את הלחץ עלינו.
(זו לא טענה של יפי נפש. ואם יאשימו אותי ככזה אגדיר עצמי כ פולברק. (פול במובן מלא באנגלית). ומי שמגדיר אותי רק כמחסן וכאנציקלופדיה מהלכת הוא צר עין או דפוק חזק חזק בראש).
צחקו על מי שדיבר על תהליכים. בינתיים ההפיכה המשטרית הייתה ועודנה ניסיון לכונן כאן דיקטטורה והתארכות המלחמה יצרה מצב בו גם אם נרחץ ידינו פי אלף זמן מפונטיוס פילאטוס ,עדיין נצא מזוהמים. (אני לא מדבר כאן על החמאס ומעלליו הניאו נאציים הידועים לנו היטב כבר דשו בכך ועוד ידברו בנושא).
ביום השואה צריך לחשוב על העתיד גם כדי לנסות להשתחרר מהדרך חסרת המוצא מבחינה מוסרית. דרך האסון בה אנו צועדים. השואה הייתה נפילה לתוך תהום חסרת תקדים. כיום אנו מבוססים בתוך בוץ וההתבוננות במראה תגלה דמות מפחידה למדי.
יום השואה אינו יום של אחדות .אין אחדות בין תומכי הדמוקרטיה לבין שולליה.
שיר אחר ליום השואה
לא רק לחפור בתוך עצמנו.
לא רק לקונן על מר גורלנו.
לא רק קללת השמדתנו.
הפעם, ולו רק ביום הזה
נזכור בכאב גם מה עוללנו
לאזרחים ההם, שכנינו.
17 אפריל 2025 שבוע לפני יום השואה
רק להסתכל מגבוה - שיר נוסף ליום השואה את הקודם העליתי יום קודם
רק להסתכל מגבוה על מחוללי העוול
לראות כיצד הלב היהודי מתכווץ
נעשה ערל יותר ויותר.
כן, גם הבוז הוא עמדה מוסרית.
לתהות : כמה נמוך אפשרת לרדת...
לומר : לא יהי חלקי עמכם.
משתנים
לא חייבים להתעורר בבוקר בדמות מקקים.
אפשר להתעורר בדמות קרנפים,
או בדמות של דרקונים מפחידים.
והמוח והלב הולכים וקטנים
מתנתקים מן הגוף, מתעופפים למרחקים.
וברגע אחד (אולי היו תהליכים...)
עתה בגאון כמו בהמות נוהמים.
ציוויים לאומיים
היה קשוח
היה זחוח
כי זה הכרח
דרך הרוח.
השלך לרפש
יפי כל נפש
כי כך שורדים
גם יהודים.
היה דוגמטי
היה פנאטי
כי זו הדרך.
לביטחון.
היה ריאלי
היה לויאלי
כי זו הדרך
לניצחון...
