מאמר:
האם הדיקטטורה המשפטית תנצח את הדמוקרטיה/ הרצל ובלפור חקק
הדמוקרטיה צועקת 'הצילו'!
תחקיר על תולדות מערכת המשפט מגלה – שהפריצה של גבולות המשפט לא התחילה היום. מתברר, שלאורך ההיסטוריה מצאנו מינויים בעייתיים, חיסולי חשבונות, פגיעה במועמדים מזרחיים. הדרך הבּוטה שבּה מחקו את מועמדותם של ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון אינה דבר חדש. האם נשלים עם התופעה המכוערת הזאת?
יש עיתונים, שאינם חוששים להביא ביקורת על מערכת המשפט – וכך היטיב 'מקור ראשון' לעשות - כאשר חשף בריאיון מצמרר את ביקורתו של יובל אלבשן על התנהלות המערכת, ודבריו אכן נוקבים:
'מערכת המשפט הפכה לכת קנאית, היועצת המשפטית לממשלה התבלבלה בהבנת תפקידה, ושופטי העליון חדלו מלפעול בתוך גבולות המשפט. המשפטן פרופ’ יובל אלבשן בכתב אישום חריף נגד מערכת המשפט, ש"צועקת דמוקרטיה ומובילה את ישראל לדיקטטורה' – מקור ראשון 21 במרץ בריאיון עם שלמה פיוטרקובסקי.
נוקבים: עם זאת כאשר קוראים את כלי התקשורת לאחר הדיון בנושא פיטורי ראש השב"כ יש תחושה, שהתקשורת ברובה סוללת את הדרך לדיקטטורה של מערכת המשפט. ויש אפילו שתיקה נוכח הצטרפות של גופים שונים שֶקמו לתת גיבוי ציבורי ומוסרי לעליונות מערכת המשפט באופן גורף – ומדובר במכתבי איום מצד צוותים בחיל האוויר, מילואימניקים על דרגותיהם, צוותי רפואה, ראשי אוניברסיטאות – והיד עוד נטויה.
מתבקשת מערכה נגדית של שופטים לשעבר ושל כתָבי משפט, שלא איבדו את הצפון ויש בכוחם להשמיע אמיתות נוקבות ברוח דבריו של יובל אלבשן – ללא מורא מן המחיר שיושת עליהם, וקראנו בחרדה כיצד הפך אלבשן מדמות מובילה לאישיות נרדפת ומוחרמת. ואין זה מעיד על כבודה של מערכת המשפט ושל רוב כלי התקשורת.
כל התחקירים של קלמן ליבסקינד על ניגודי עניינים בהתנהלותם של שופטים, לא שינו את הגישה השלטת בתקשורת, שאין לאפשר רפורמה כלשהי במערכת המשפט, שאין לחולל שינוי - ולוּ הקל שבקלים - בוועדה למינוי שופטים.
בית המשפט מכשיר את המדרון החלקלק.
נשיא בית המשפט העליון מדלג מעל הבחירה התמוהה שלו לנשיאות - חרף התנהלותו השנויה במחלוקת – ובטון מתנשא הוא מעיר לנציג הממשלה בדיון –'אל תהלֵך עלינו אֵימים'. אין כנראה זכות לפרקליט הממשלה, באין לה זכות להיות מיוצגת כדין על ידי היועצת המשפטית, אפילו להעלות טיעון מתבקש שהנושא 'אינו שפיט' או ביקורת על כך שהשופטים לוקחים לעצמם בנושא כה גורלי את הסמכות ללא האחריות.
אין לשופטים כל ביקורת על כך שנשוא-העתירה אינו מתייצב לדיון - וכך גם על התעוזה שלו באי התייצבות לשימוע בישיבת הממשלה. השופטים אינם שועים לביקורת של עורך דין ציון אמיר – ולזעקה שלו – "המסמך של רונן בר – זה מדרון חלקלק, כשראש המשטרה החשאית אומר 'אתֶם הממשלה, לא תכפּו עליי לבוא' – זה מה שעולה. הסכמנה שיוצאת מהמסמך הזה – הוא אומר 'אני בפניכם לא רוצה לטעון'...". גם העובדה שראש השב"כ הודה בכֶּשל של השבעה באוקטובר אינה נזקפת לחובתו, וכמובן לא טענתו של עורך דין ציון אמיר כי "הסמכות למנות ראשי ביטחון כוללת גם את הסמכות להפסיק כהונה". השופטים הם כמובן, מעל החוק. זכותם לשלול סמכויות מן הממשלה.
הדיון בבג"ץ הוכיח, שהחשש הכבד של השופט לנדוי, מפני המהפכה של השופט אהרון ברק אכן התגשם. מערכת המשפט לקחה את הסמכות להפוך לרשות שמעל לרשות המחוקקת. המאמר של משה גוטמן בגיליון ערב פסח ב'המודיע' חושף מציאות אפלה מאד במערכת המשפט.
לצערנו, הביקורת על מהלכיה של הרשות השופטת בקושי מושמעת, ואנו מגלים, שראשי האוניברסיטאות, רוב כתבי המשפט, רוב המשפטנים, כולם נותנים גיבוי גורף להשתלטות הרשות השופטת - התנהלות השופטים יוצרת במודע עימות בין רשויות, כדי להטיל אימה על ראשי גופים להתחייב להישמע לבג"ץ בכל מחיר.
לצערנו, את ההתנגשות הזו חזה ללא מורא פרופסור יובל אלבשן באתר YNET :
7 במרץ 2013 .
'אין זה משנה אם אני בעד הרפורמה המשפטית או לאו (אני בעד, כמו רוב מוחץ בקרב הציבור וחברי כנסת). אבל לאט לכם. ליישר את העקום בכוח בלתי סביר ובמהירות לא מבוקרת יכול לגרום לשבר. מלחמת הרשויות הזו נראית כמו שתי רכבות דוהרות זו מול זו לקראת תאונה חוקתית קטלנית. וחמור מכך – מלחמת אחים, שעדיין לא החלה למעשה אך בהחלט מתקיימות בדיבור וגם במחדל, בסירוב להגיע למילואים או בסירוב למתן שירותים חיוניים'.
כופים על העם דיקטטורה שיפוטית
המדינה במדרון חלקלק, אנו צועדים במודע למצב שנכפה עלינו, כופים עלינו 'הר כגיגית' -
להסתגל לאובדן הדמוקרטיה, לחיות במדינה שבה מערכת המשפט היא הסמכות העליונה.
ואבוי אם לא נקבל זאת - כבר התנסינו בסכנות הצפויות: איומים של ראשי ההייטק,
של קרנות השקעות, של טייסים, קריאות למרי, למרד מיסים, לירידה מן הארץ. השופטים יודעים, שהתנהלותם מובילה להתמוטטות ולקריסה טוטאלית, אבל אין דרך להשפיע עליהם. גם לא לפגוע בכוחם הרב להמשיך בהתנהלותם הדורסנית. גילינו את פרצופם האמיתי של שופטים אשר הצטרפו בגלוי ל''קפלניסטים', ולפתע הציבור הבין את שיקוליהם כאשר היו שופטים בעניינים שהיה בהם צד פוליטי – כך לדוגמה השופטת פרוקצ'יה.
גם אם דמוקרטיה מאפשרת שינוי מגמה, השופטים בעליונים לא יסכימו לעולם לוותר על השליטה המכרעת שלהם בבחירת השופטים לפי המצב הנוח להם. אחרי המהפכה של אהרון ברק, הם ימשיכו את נישול הממשלה מסמכויותיה. כל צעד לשנות את הדיקטטורה שלהם הוא כמובן, פגיעה בדמוקרטיה.
האליטה תקבע מה לעשות וכיצד למשול
וכל זה רק המבוא ליכולת של הממשלה להצליח לשנות את הוועדה למינוי שופטים. מחנה שלם שלא הצליח לנצח את המחנה הלאומי בקלפי – יודע, שדרכו לשלוט תצלח, באמצעות הכוח הבלתי ניתן לערעור של השופטים במינוי שופטי העליון.
אנו בדרך להסכמה, שהבחירות והדמוקרטיה אינן העניין, אולי אין צורך בהן. יש אליטה שתקבע את הכיוון ומה מותר לעשות. ראינו זאת רק לאחרונה, שקבוצת טייסים שוב קמה להכתיב לנו אם להמשיך להילחם בעזה או לא. שלא נשכח, להם יש יכולת לשבור את הכלים, וראינו בשבעה באוקטובר לאן כל זה הוביל.
לצערנו, יש בכך ביזוי של מחצית העם ויותר שניצחה בקלפי, ואין לה סיכוי להשמיע את קולה ולשנות את התוואי.
יובל אלבשן לא חשש להעלות פגיעה כה אנושה בדמוקרטיה במאמרו כבר בתחילת המאבק נגד הרפורמה. כך כתב בידיעות אחרונות ובאתר וואי נט YNET ב 19 לפברואר 2023 :
"לכאורה לא יקרה דבר. המצב פשוט ישוב לקדמותו. אני חושש שלא. יותר נכון, אני חרד שלא. אני חרד שאם זה יקרה, רבים מדי יבינו שאין באמת "קול אחד לכל אחד" אלא יש מעמד ראשון ושני (בכירי ההון, המשפט, הצבא והתקשורת) שקובעים למול המעמד השלישי (העם) שלא באמת משפיע בבחירתו. יהיה גם ברור שאותן אליטות לא מהססות להפר את כללי הממלכתיות המאחדת שנוצרו על ידי דוד בן גוריון אם ההפרות משרתות אותן. תובנות כאלה, במיוחד על מצע הטראומה מהדרך שבה בוצעה ההתנתקות, עלולות להוביל למיאוס סופי מהדמוקרטיה ולקיצה. הפעם באמת".
ההיסטוריה המבישה של בחירת השופטים לעליון
וכאן חובה להביא את ההיסטוריה של בחירת שופטים לעליון, וללמוד עד כמה המדרון חלקלק, עד לאיזו מדרגות בזויות הידרדרה מערכת זו בבואה לבחור שופטים לעליון.
רק לאחרונה, בערב חג הפסח, התפרסם בעיתון 'המודיע' מאמר של משה גוטמן שחושף את המכשלות בבחירת שופטים לעליון – ונביא לדוגמה את השיקולים האפלים בבחירת השופטים לעליון בעת הקמת המדינה. מסמך מבהיל.
אפשר לקרוא ולהצטמרר כיצד 'מסמך חסוי' שכתב חיים כהן – שלימים הפך ליועץ משפטי לממשלה ובהמשך למשנה לנשיא בג"ץ. מי שקורא את התחקיר של משה גוטמן ב'המודיע' מגלה, כיצד התמנו שופטים לעליון על סמך רשימה חסויה ובה המלצות על שופטים ללא כל בדיקת עובדות – אלא על סמך 'רינונים' והערכות לא בדוקות שקיבל חיים כהן משופטים מסוימים על עמיתיהם.
העובדה המרכזית שבולטת לאור בחירת השופטים בעקבות 'הרשימה החסויה' היא סילוקו של השופט גד פרומקין שהיה אז בכיר השופטים בארץ ישראל בימי המנדט. פרומקין שהיה נשיא בג"ץ לא נשאר בתפקידו ואף לא מונה לשופט בבג"ץ. כותב על כך משה גוטמן בתחקירו ב'המודיע':
"האמת היא, שהמסמך החסוי והמרושע גרם עוגמת נפש לשופטים רבים, שקידומם נבלם בגלל מה שנכתב עליהם. חלקם אף פוטרו בשנים שאחר כך בגלל המסמך החסוי ומידע שנאגר בו נגדם, ללא ציון מקורות, ללא בירור ראיות, וסתם מתוך 'איסוף מידע'...".
סילוקו של השופט גד פרומקין אכן יצר טלטלה. על כך יש הסבר בתחקיר של 'המודיע':
"שר המשפטים פנחס רוזן הוא שניהל מלחמה אישית נגד בחירתו של פרומקין (כמו שניהל
אהרון ברק מלחמה אישית נגד בחירת פרופסור גביזון'...".
אם נדמה לכם, שניגודי העניינים בקרב שופטי העליון או בבחירת שופטים לעליון הן נחלתנו אנו בימים אלה, תגלו מן התחקיר המזעזע, שכבר היו דברים מעולם. בנחלה השיפוטית - הכול צפוי - והרשות לדרוס את השביל הישר – נתונה.
ביזוי של שופטים ממוצא מזרחי – בושה!
לסיפור דחייתם הבוטה של מועמדים מזרחיים לשיפוט בעליון יש כמובן היסטוריה שמטילה צל כבד על מערכת המשפט. כולם זוכרים הערות של השופט אהרון ברק בנושא, ובימים אלה המצב החריף. למרות ניסיונות של שר המשפטים להוביל לפתרונות שיהיו בהסכמה רחבה, הנושא לא צלח. היהירות של השופט עמית וחבריו דחתה על הסף מועמדים מעולים לשיפוט כמו דוקטור אביעד בקשי ודוקטור רפי ביטון. מדובר במשפטנים בעלי רקורד מפואר, מחקרים מבריקים בשדה המשפט. מביש יהיה לצטט את התגובות המבטלות שהושמעו כלפיהם. ממש ביזוי של מוצאם המזרחי. ממערכת משפט שמבטלת מחצית עם על בחירתה, כנראה אין לצפות לכבוד אנושי כלל. על כך ייאמר, מחצית העם זועקת 'בושה'!
בתחקיר של משה גוטמן על המינויים במערכת המשפט ערב הקמת המדינה, תמצאו סיפור דומה, שבו יש פגיעה קשה בשופט אהרון שמש בעל רקע משפטי מפואר - וכל זאת על רקע מוצאו המזרחי. הנה הציטוט מתוך 'המודיע':
"לפי עדויות שונות התייחסו אליו בצמרת החדשה של המשפט הישראלי ב'אליטה הייקית' הידועה, כאל 'תורכי' בגלל הרקע העותומאני שלו. קידומו עוכב, ולמרות הוותק והניסיון שלו לא מונה לנשיאות בית המשפט המחוזי".
באותו 'מסמך חסוי' נכתבו הערות שליליות על שופטים מזרחיים, כך למשל על השופט עמנואל ידיד-לוי –
יש הערכות מבזות. יש ציטוט של מחקר שפרסם העיתונאי נתן ברון, ובתשובה לשאלת 'המודיע' אמר:
"לדעתי גם זו דוגמה ליחס המזלזל של המשפטנים ה'אירופים' כלפי משפטנים ספרדים, יוצאי עדות המזרח".
הסכמתנו אנו כחברה להסכים גם היום לבעיטה שהופנתה לדוקטור בקשי ולדוקטור ביטון – מעידה, שיש במערכת המשפט יוהרה, שגורמת לזלזול לא רק בזכותם של בוחרים לקבוע מדיניות בקלפי אלא גם לבעוט בנציגים מעולים של אוכלוסיות שאין להם כמעט דריסת רגל בקרב שופטי העליון.
אם יש סיכוי קלוש לשינוי כלשהו, אנו שומעים בבהלה, שהאדמו"ר אהרון ברק כבר מזהיר מפני 'מלחמת אזרחים'. לקומץ שמאלנים, שאינו מוכן לשינויים במערכת המשפט יש כנראה זכות לאיים על הרוב במלחמת אחים...ויש להם מליץ יושר מלמעלה. האם אין אפילו שופט עליון אחד שיקום ויאמר "הרף'??!...לאן אתם מוליכים את החֶרפּה?".
האם בית המשפט יהפוך לרשות מעל לכנסת?
שופטי העליון השכילו בחלקם להבין, כי היועצת המשפטית לממשלה היא בין הגורמים להידרדרות זו ולפגיעה בסמכות הממשלה. כדאי לכולכם לקרוא את דבריו של אודי פרלסמן, שניתח את הריאיון של דן מרידור בערוץ 24 בפינתה של נוה דרומי. מרידור הפליג בשבחה של גלי בהרב מיארה ואמר, כי היא 'היא אחד המינויים הטובים ביותר שהוא ראה בחייו'. על כך הביא פרלסמן, את "תשובת השופט נעם סולברג בבג"ץ אודליה מינס, שכתב שבהרב-מיארה קבעה שקיים "סטנדרט" לגבי האפשרות לתת ייצוג נפרד לממשלה, ואת קביעתה זו היא ביססה על שורה של פסקי דין שניתנו בעבר.
על פסקי דין אלה, שבהם לדבריה של בהרב-מיארה מוצג הסטנדרט הזה, כתב סולברג:
"לא שוכנעתי כי יש באסמכתאות אלה בסיס, או אף אזכור, לסטנדרט זה". לאן תימשך ההידרדרות הזאת שאחראית לה בית היתר מיארה?
דן מרידור בלהיטותו להכות בשלטון המחנה האחר, קובע במוצהר בריאיון עם נוה דרומי:
"אני אומר שבית המשפט צריך להיות מעל הכנסת". קומץ שמאלנים ששולט על ברזים חשובים ותחמנות כוח מרכזיות יעלה על בריקדות, ולא ייתן להשמיע דעה אחרת. ראינו זאת בשערי פורום 'קוהלת'. שקי חול וגדרות תיל. ראו, הוזהרתם!
האם החברה הישראלית השלימה עם הכניעה המבישה לשופטי העליון? למיעוט שיש בעם לדרך זאת? האם נסכים כולנו לביטול משמעותן של הבחירות במדינת ישראל?
