רשימה:

ע ש ן ב ע י נ י ם/ אריה קרישק

הכותר הזה מעלה באופן מיידי אסוציאציה של שיר רומנטי נודע-עד-מאד. (בביצוע הלהקה המהוללה "הפלייטרס" משנות ה-50 של המאה הקודמת) אבל בהקשר של חיי עם ומיליוני יחידים משמעותו טראגית, קטלנית.

כשחיברתי, לפני כשנתיים, את השיר "שנות עשן" - מי היה מעלה בדעתו שהבית האחרון, הנפתח בשורה - "..האם תתכן שואה נוספת?" יקבל פירוש כה נורא ואיום ב-7 לאוקטובר בסופה של אותה שנה?

שנה שתיחרט ותיזכר לדראון עולם בתולדות עמנו ובהיסטוריה עקובת-הדמים של ישראל.

ובכל-זאת זה קרה.

מסתבר שאין צורך בגרמניה הנאצית ובאידיאולוגיות הגזענות ושמד-עם שלה. יש גם תוצרות מבית אחר, למשל במזרח התיכון.

המהלומה הנוראה, המחריבה,החוטפת, לא התחוללה חברה או באיזה 'אזור עניין' רחוק.

היא מתרחשת ממש כאן, בישראל, בתוך הבית, וחוששני שיעברו עוד דורות לא-מעט עוד נתחיל להתאושש ממנה.

כן – וגם זה נחצב בשיר – יש למין האדם (ואולי לישראלים במיוחד) יכולת תקומה והתחדשות מכבירים - האם זה מספיק כדי להתנחם ? להחלים ?

ומה באשר לחטופים ? מעבר לטרגדיה הנוראה של המחטף ומחיריו מרחף הביזיון - בזיון פוליטי יש להדגיש! – של גרירת הרגליים והבושות של השבתם.

גם בשעה זו 59 מהם עוד ש ם , בעזה המקוללת. 24 (כנראה) בחיים -במצבי פציעה וחולי – ו35 חללים (ומי יודע באיזה מצב אלה..)

חוששני שישראל הזדקנה ונצלקה באופן אכזרי וטמיר.

***

                                      אֲנִי זוֹכֵר אֶת

                                      אַבָּא זוֹעֵק בַּלֵּילוֹת

                                      (לֹא כָּל הַשָּׁנָה, אֲבָל – הַרְבֵּה..)

                                          אֲנִי זוֹכֵר אֶת

                                          שֻׁלְחַן הַמִּשְׁפָּחָה

                                          עִם מְעַט מְאֹד כִּסְאוֹת...

                                            הַרְבֵּה שְׁתִיקוֹת

                                             .לִפְרָקִים -  מוּעָקָה

"אַתָּה רוֹאֶה  " אָמַר הַמַּדְרִיךְ הַפּוֹלָנִי בְּוַרְשָׁה

                                                                       מֵעִיף יָדוֹ סָבִיב עַל פְּנֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת הָעֲנָק

                                                                      "לֹא הַכֹּל מְסֻמָּן... רַבִּים... רַבִּים כָּל כָּךְ"

                                                                        כְּמוֹ שֶׁאָמַר קְלוֹד לנצמן –

                                                                        . "כָּל פּוֹלִין הִיא בֵּית קְבָרוֹת אֶחָד גָּדוֹל"

                                                       ? הַאִם  תִּתָּכֵן  עוֹד  שׁוֹאָה

                                                         מִפְלָצוֹת הֲרֵי לֹא חֲסֵרוֹת...

                                                         אַף שֶׁהוּכַח כִּי רוּחַ הָאָדָם מֻפְלָאָה, מִתְעַלָּה

                                                          יֵשׁ גַּם רוּחַ אַחֶרֶת

                                                         . מְלֵאָה שִׂנְאָה, גִּזְעָנוּת וּמְפַלָּה

                                                                זְכֹר נִזְכֹּר

                                                                וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם

                                                           בַּל  יִשָּׁכַח  הַלֶּקַח