צילומים: צביה ויצמן כספי 

רשמי מסע רומא 2025/ צביה ויצמן כספי 

ההרים אותם הרים שכבר פגשתי. מסביב, גבעות רכות כחמוקיים. היא מונחת כיצירת שבורכה בשפע וטוב. מזוית הראיה שלי ברכבת של Italo, השמיים קרובים גדולים וענניה תלויים כמו בציור ילדים. עיר שבעת הגבעות המעטרות את הדקולטה הנאה שלה. היא מוקפת חומה ומבצרים ושערים ושער טיטוס, כזה שעושה צמרמורות במחשבה. זה השער שבנה דומיניטאוס לאחיו טיטוס לכבוד הנצחון במרד הגדול על היהודים והביא לחורבן הבית ולגלות עמנו, הנה הוא עומד על תילו 2000 שנה.

כל הדרכים מובילות לרומא. ברומא תנהג כרומאי. כל תייר מרגיש קיסר Veni Vidi Vici בתחנת הרכבת טרמיני בטבורה של העיר, אין ספסל אחד למנוחה. המונים הולכים ושבים או עומדים מול מסכים לקבל מידע על ה arrivo או uscire מסביב חיילים במדים מנומרים ונשק בהצלב, ושוטרים בחליפות ארמני בגון כחול רויאל. מנגד זרים, פליטים והומלסים. המון תיירים גוררים טרולים. סאונד קבוע ברקע, גלגלי הטרולי פוגשים מדרכות משובצות אבן. גלובליזציה… ויטוריו דה סיקה הבמאי של ״רומא עיר פרזות״ היה מצלם היום סרט אחר...הניאו ריאליזם נוכח בכל פינה. האמנם כך נראה מונומנט של סולידריות אנושית?!

היום רומא מעוננת. וזה הולם אותה. אח״כ בא גשם ושטף  את פסלי השיש הלבנים שבהקו בזוהרם, בדרך למלון. הנהג נוסע ונוסע ולא מגיע, חוצה את הטיבר וממשיך. בבוקינג צויין שMilani Hotel קרוב כקילומטר מהטרמיני והוויז מורה עוד 3 ק״מ raggiungere la destinazione אלסנדרו הנהג הביא אותי ל-Mellni אות אחת עושה הבדל, כוכב נוסף בחזית ועוד 100€ ללילה וכבר הבלבוי פותח לי את הדלת…״זה קורא הרבה״ אומרת מריה מהקבלה ומזמינה לי מונית חזרה. וכך נגרעו לי 40 € מהתקציב. כמו שקל להבין איטלקית בסיסית וקל לכתוב אותה כך ניתן להגיע ולהכיר את המונומנטים והסמטאות החבויות של רומא. זהו ביקורי השביעי ואני חוזרת לאבני דרך זכורות למקומות יפים ולפינות אקראיות וכמה שהיא גדולה, היא גם מתכנסת. אולי עושה חשבון נפש. בעיר שכזאת היסטורית, מתוכשטת בפסלים וקתדרלות אני מרגישה קצת כמו אליס שמתפתה להכנס בדלת חד סיטרית לעולם אחר, הריגוש מתעצם כשהנפש מבקשת לרגע לחיות את שהיה. לחצות את קו המשווה של הזמן והמקום. אני נהנית ונרעדת ללכת לאיבוד ולמצוא את דרכי. כך קרה שבלי לתכנן הגעתי לכנסיית סנט פייטרו אין וינוקלי  שם ניצב ״משה״ עם הקרניים של מיקל אנג׳לו שעון מעומס שליחותו. את ״משה״ פגשתי גם במדרגות הספרדיות.

 Lotta Comunisre

המלון שלי בויה סולפרינו הופך להיות לי בית. למדתי את הסביבה. אני יודעת איפה הקארפור והפיצה מטר והקפה הטוב של הבוקר. משם אני יוצאת אל יומי בבטחה כאילו אני בת המקום, כך הרחקתי מעלי ציידי תיירים. יש מבצר יפה ועץ פורח בורוד, ומכוניות אולטרא מיני להשכרה בעיר עמוסה וצפופה כמו רומא, המיני סמארט כבר נחשבת לגדולה. אחרי 3 ימים במלון וסקירה מודרכת של רוב המקומות הרגילים והאקראיים, האפלוואטש סיכם אלפי צעדים שגמעתי לנציונלה, לרפובליקה, לקוליסאום לפיאצה ונציה (המשתפצת המכוסה שמלת בטון ופח) אני נפרדת מהמלוו שלי ברומא, שם התיידדתי עם פאטמה היפה מהקבלה, החלפנו כמה מילים בערבית והיא הסכימה לסלפי. ואז הגיעה רינה. הדבר הכי טוב שיכול להיות לתיירת. הוזמנתי להתארח בבית רומאי, לדבר עברית רהוטה ולקבל פס רחב של ידע על תרבות וסוציאליזם, אומנות והיסטוריה מפיה. היא זו שסיפרה לי על תערוכה יחודית  לזמן מוגבל ואני בגלריה המציגה את worhol & Banksy בVia Gerolamo Induno 1 Trastevere שיתוף פעולה מעניין בין השניים. וורהול זה לא רק מרלין מונרו, יש גם פופ ארט של סמיונטה של בוטיצ׳אלי ויש כמה יצירות של בנסקי שצויירו במקום אחר (הילדה עם הבלון, המפגין שמשליך פרחים במקום אבנים) וחתיכה מהקיר או הדלת עליהן אייר במקור, הובאו אחר כבוד ומוצבות בגלריה. להבנתי, הגלריה היא לא המקום הכי ממלכתי.

קרוב לודאי שלא ממש רצו לרומם את האומנות הלא קדושה של וורהול והמחאתיות של בנקסי. זו הרי שנת היובל על פי מצוות הכנסיה הקתולית… צועדת לאורך השדרה, בדרך רואה דלת חומה ענקית עם שלט קטן Caza del Dante. מעבר לגשר מחפשת תחנת האוטובוס. אחרי זמן הבנתי שכאנשים עומדים ליד עמוד, זוהי תחנת האוטובוס. לרוב, אין תחנה ואין ספסל. ברומא צריך לעמוד או ללכת. פה ושם היה ספסל בודד בגינה ועליה נח הקלושר ממסיבת אמש…נדמה שהם די ״מחבבים״ תיירים אבל היחס אליהם אמביוולנטי. המימסד גובה מס על כל ראש לכל שהיית לילה (בין 6-12 יורו) ולחוויתי, לא ממש משקיעים לרווחת התייר, גם כשצריך לרכוש כרטיס כדי להכנס לפנתיאון למשל, עליו צובאים המונים, אין במקום שירותים. כדי להתפנות נאלץ התייר להתיישב בבית קפה או מסעדה. בטרמיני הקולטת ופולטת עשרות אלפי נוסעים ביום, ומחיר כרטיס רכבת יקר כמו טיסה, השירותים בתשלום, ואים אין לך מטבע, תשלם ברוח ימים אלה, מהאייפון לברקוד בכניסה.

לחצות את הטיבר הגועש זו חוויה מפעימה. במקום ניתן למצוא את הבזיליקה של סנטה מריה של טרסטוורה. ביזנטית יפיפייה בת כ1500 שנה. צעידה למדרגות הספרדיות (למה ספרדיות? כי זה קיצור דרך בין השגרירות הספרדית לכנסיה…) לכיכר נבונה Navona הנהדרת. שירה אופראית נשמעה מהקצה אישה קטנה ומגבר גדול מרעידה את המיים בפונטנה. 4 פסלים שיצר ג׳קומו והמשיך ברניני. המייצגים נהרות (הדנובה, הגנגס, הנילוס והלה פלאטה) להזכירכם עוצמתה של הכנסיה. דרך הנהרות זרמה הנצרות לכל קצווי תבל. ואי אפשר בלי סוסים אריות גברים מסוקסים ונשים מעורטלות. זה המקום לשבת גם כשהאפרול יקר פה יותר. כך בין פסלים אנושים, נגנים, פעלולי קרקס. פסלי שיש מרהיבים כל אחד סיפור ופרק בהיסטוריה. המארחת שלי טרחה והסיעה אותי לנקודות מעניינות. לא בהכרח מתויירות. היא נוהגת כפי שנוהגים ברומא בפיאט הזריזה שלה, החזקתי חזק.

היא מסיעה אותי לבית של אלזה מורנטה שהיום משמש la casa dei bambini. שועטת ומספרת על מרחצאות קרקלה, כשחלפנו סמוך לפסלו. הקיסר האכזר שהתקנא באלכסנדר מוקדון. שהעניק לחייליו משכורות ענק וטובות הנאה. אז למה זכה לפסל? כי זהו סימן ורמז לחיי הוללות ורווחה. ומה לו וליהודה נשיא שלנו? עיון קצר בויקי מספר כי קשר סודי נרקם בין הרבי לקיסר, שהעתיר עליו אדמות לשתול עצים שמהם מופק שמן הבושם הטוב ביותר

״כל היום היה [אנטונינוס] משמש את רבי, מאכיל אותו, משקה אותו, כשהיה רוצה רבי לעלות למיטתו, היה גוחן לפני המיטה, אומר לו: עלה עלי למיטתך."כל יומא הוה משמש לרבי, מאכיל ליה, משקי ליה, כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא, הוה גחין קמי פוריא, אמר ליה: סק עילואי לפורייך" (בבלי, עבודה זרה י ע"ב).

קמפו דה פיורו מקום יפה ביום שימשי. בערב הוא מרצין. הוא לא מספר את מה שמוסתר שם, הייתי שם קודם ולא ידעתי על סודותיו. היה פעם שדה פרחים הנהר הוצף, האדמה רוותה ופרחה. אח״כ נבנתה כיכר האבן. שם הועלה למוקד הפילוסוף והמדען ג׳ורדנו ברונו, רק בגלל שסבר אחרת על כדור הארץ בניגוד לתיאוריה שאימצה הכנסיה הקתולית. ברבות השנים הציבה עיריית רומא את פסלו ובסמוך הונחה משבצת מתכת בין אבני המדרכה המספרים את סיפור שריפת התלמוד, במאה ה16 נשרפו עשרות אלפי כתבים עבריים וספרי תלמוד. אירוע טרגי שקדם לג׳ורדנו. ״במקום ששורפים ספרים, ישרפו בני אדם…״

הבוקר העזתי  לרדת למטרו המקומי, יש משהו מפעים ברכבות תחתיות. יש סדר בבלאגן, תכנון המדמה זרימת הנוסעים לנחלים הזורמים לים. נזכרתי בתל אביב המאחרת לנשף, הפקוקה, החפורה. ירדתי דאון במדרגות נעות. אנשים ניתלים ברצועות. הצעירים יושבים המבוגרים מיטלטלים. מסע בחושך ויציאה לאור בפיאצה ונציה, אני שוב מחפשת את הבר שבו ישבנו איילת ואני בביקור הראשון. אי אז בשנות ה80 היו פחות מכוניות ופחות תיירים ושוטר תנועה בתפקיד ׳מסכן חיים׳ שקפץ לבטונדה במרכז הכיכר כל פעם שנהגי רומא דהרו לעברו. הארמון המפואר בוהק נישא לגובה 80 רגל, משם הושלכו אל מותם רבים. סוסים ורוכבים מעטרים את המבנה. בקומה השניה תצפית מרהיבה. הכניסה חינמית. צריך כושר וברכיים לטפס במדרגות. נזירה וכומר ממנזר קפוצ׳יני נחים על אבן (מגוון גלימותיהם ניתן השם ״קפוצ׳ינו״ לקפה הטעים). הפיאצה כאתר בניה לקראת אירועי שנת היובל. תיכף ימלאו את רחובות רומא אלפי נזירות וכמרים. כשחוצים את הכביש לכיוון הקוליסאום, אפשר גם לרדת לרחבה עם העמודים הנישאים. עדיין חופרים וחושפים אלפיים שנות היסטוריה. לאורך השדרה בין סן מרקו לאמפיתאטרון המרהיב, פסלי נביאים, מנהיגים, מצביאים או סתם עשירים. קשה להתעכב על כולם. הקוליסאום בעוצמתו מטיל מורא. הסמל המובהק לעוצמתה של האימפריה הרומית. כמו האייפל לפריז והביגבן ללונדון רק עתיק ומפעים יותר. מציץ מכל מפה.

סימנתי וי על הקוליסיאום, פיאצה ונציה, פונטנה די טרווי, סנט פייטרו, מריה מג׳ורה, המדרגות וכיכר נבונה הנפלאה. ואני מבלה ערב ייחודי עם המארחת שלי, חזרה של המקהלה שלה לקראת קונצרט לשירה ליטורגית יהודית. במרכז תרבות יהודי (פיטיליאני) על קירותיו אותיות בעברית במבואה ציטוטים מפרימו לוי, איינשטיין ופרקי אבות. במקהלה, צעירים ומבוגרים יהודים ולא יהודים. עוד יום. מחליטה לותר על הותיקן על אף שהסרט על הקונקלווה שראיתי לאחרונה עושה חשק לחזור למדינת הותיקן (המדינה הקטנה ביותר בתוך עיר. אוקסימורון). העייפות מכריעה אותי, מתיישבת בבית תה. אני לא ממש אוהבת תה, זה פשוט היה קרוב ואמרתי לעצמי כמה כבר יכול לעלות כוס תה? …14€שאלתי למה, אמרו לי ״פריים לוקיישן״ ויש לנו היסטוריה של מאה שנה. בשלב מסויים אדם לא יכול להכיל ולהעמיק. המוח דחוס במידע. צריך לסנן. בפונטנה דה טרווי שוב השלכתי מטבע כהבטחה שעוד אחזור לרומא.

 מחפשת את המדרגות החשופות שאני זוכרת והפיאצה שונה, המונים יושבים על המדרגות הנישאות ומתפצלות, מול המזרקה המשתפצת. מסך ענק של ולנ

טינו מציג את הטרנד החדש לאביב. באחרית כוחות טיפסתי לכנסיה שמעל, ספרתי 150 מדרגות ולבסוף אחרי שפקעה הנשימה יש עוד ואם חפץ אתה לשמוע את מקהלת הכנסיה עליך לטפס לראש הגבעה. כך גמעתי 200 מדרגות שגם צריך לרדת. אנשים קורסים על המדרגות ונאנחים. להיות תייר זה עסק מעייף. בדרכי לVialy De Vinzi אני מגלה את הM של מקדונלד. אחרי הרביולי, הטפרול והפיצה, כמה אושר הציף אותי. אפשר לקנות ארוחת שניצלונים ושתיה ופרוסת אננס וקוביית פרמז׳נו ב6-7€ ואז יש קוד לשירותים, גם WiFi גם מנוחה המקום נאה ומעוצב. מעין ארמון עתיק שעל חלק מקירותיו, נחשפו פרסקאות. יש פינות ישיבה נעימות. אז עם כל הכבוד לאוכל איטלקי והרמת הגבות על האמריקניזציה…זה המקום הנכון בזמן הנכון. ואוכל איטלקי יש בארץ וגם טעים יותר. מבט אחרון לפונטנה דה טרווי ועולה בזכרוני הסצינה מ״לה דולצ׳ה ויטה״ עם מרצ׳לו מסטרואיני ואניטה אקברג. איזה גאון היה פליני. ההמונים צובאים להצטלם להשליך מטבע. בערב יבואו הקלושרים יטבלו רגלים במיימי הפונטנה לאסוף את המטבעות. זו תהיה הארוחה הבאה שלהם. או אולי משקה שיטביע יגונם. רומא עיר יפה ובתנופת בניה ומתיחת פנים כגברת בגיל העמידה. השמיים כחולים באפריל צומחים פרחים ורודים בחלונות הראווה האדום בולט. את הטבעת ההיקפית הפורום והפארקים מעטרים עצים נאים דמויי ברוקולי. עוד אחזור אליה אני מבטיחה לעצמי בדרך לפיומצ׳ינו.

תודה לנאוה על החיבור ותודה לרינה שהרחיבה דעתי