'

צילומים: צביה ויצמן כספי 

רשמי מסע רומא 2025/ צביה ויצמן כספי 

ההרים אותם הרים שכבר פגשתי. מסביב לה גבעות רכות כחמוקיים. היא מונחת כיצירת שבורכה בשפע וטוב. מזווית הראיה שלי מקרון Italo. השמיים קרובים גדולים וענניה תלויים כמו בציור ילדים. יש לה חומה ומבצרים ושערים ושער טיטוס, כזה שעושה צמרמורות במחשבה. זה השער שבנה דומיניטאוס לאחיו טיטוס לכבוד הנצחון במרד הגדול על היהודים והביא לחורבן הבית ולגלות עמנו, הנה הוא עומד על תילו 2000 שנה.

כל הדרכים מובילות לרומא.

ברומא תנהג כרומאי. תחנת הרכבת טרמיני בטבורה של העיר, אין ספסל אחד למנוחה. המונים הולכים ובאים עומדים מול מסכים לקבל מידע או אורחים. מסביב חיילים במדים מנומרים ונשק בהצלב, ושוטרים בחליפות ארמני בגון כחול רויאל. מנגד זרים, פליטים והומלסים. המון תיירים גוררים טרולים. סאונד קבוע ברקע, גלגלי הטרולי פוגשים מדרכות משובצות אבן. גלובליזציה… ויטוריו דה סיקה הבמאי של ״רומא עיר פרזות״ היה מצלם היום סרט אחר...הניאוראליזם נוכח בכל פינה. האומנם כך נראה מונומט של סולדיריות אנושית?!

היום רומא מעוננת. וזה הולם לה. אח״כ בא גשם ושטף אותה. פסלי השיש הלבנים בהקו בזוהרם, בדרך למלון. הנהג נוסע ונוסע ולא מגיע, חוצה את הטיבר וממשיך. בבוקינג צויין שMilani Hotel קרוב כקילומטר מהטרמיני והוויז מורה עוד 3 ק״מ raggiungere la destinazione .אלסנדרו הנהג הביא אותי ל-Mellni אות אחת עושה הבדל, כוכב נוסף בחזית ועוד 100€ ללילה וכבר הבלבוי פותח לי את הדלת…״זה קורה הרבה״ אומרת מריה מהקבלה ומזמינה לי מונית חזרה. וכך נגרעו 40 € מהתקציב.

כמו שקל להבין איטלקית בסיסית וקל לכתוב אותה כך ניתן להגיע ולהכיר את המונומנטים והפיאציות והסמטאות הנחבאות של רומא. זהו ביקורי השביעי ואני חוזרת לאבני דרך זכורות למקומות יפים ולפינות אקראיות וכמה שהיא גדולה, היא גם מתכנסת. אולי עושה חשבון נפש. בעיר שכזאת היסטורית, מתוכשטת בפסלים וקתדרלות אני מרגישה קצת כמו אליס שמתפתה להכנס בדלת חד סיטרית לעולם אחר, הריגוש מתעצם כשהנפש מבקשת לרגע לחיות את מה שהיה. לחצות את קו המשווה של הזמן והמקום. אני נהנית ונרעדת ללכת לאיבוד ולמצוא את דרכי. כך קרה שבלי לתכנן הגעתי לכנסיית סאנפייטרואין וינקולי, שם נמצא ״משה״ עם הקרניים של מיכאלנג׳לו שעון מעול שליחותו. את ״משה״ פגשתי גם במדרגות הספרדיות. בפונטנה המשתפצת 4 פסלים, בשניים זיהיתי את משה. כשהוא יורד מן ההר ומחזיק לוח עם אותיות עבריות בג׳יבריש. בסמוך לו משה נוסף עם הקרניים רק שפה הוא זקוף, קורן, אפוף רוח קודש. מצניע קריצה לכל מי שמנסה להכניס אותו לפריים בסלפי.

בוקר יום א׳. אוטובוס H עמוס לעייפה, לוקח אותי לשוק העתיק ״פורטה פורטזה״. דרך השדרה הרחבה והיפה, טרסטוורה, הדאון טאון הבוהמי של רומא היה פעם המקום שבו נפרקו סחורות מעיר הנמל הסמוכה אוסטיה (המושג סולדי Soldi מלח במשמעות כסף, נגזר מהמסחר בשוק). דוכני תיקים ונעליים Made in Italy אותם מוכרים בעיקר זרים, כמו בשווקים רגילים והיו גם כמה שכיות חמדה וינטאז אמיתי חפצי אספנים מצלמות דיסקים ודמויות גיבורי על, אותם מציגים איטלקים, תוך רכילות על השכנים החדשים ועישון מאסיבי. שמתי לב שבאיטליה מעשנים. המבוגרים מעשנים סיגריות, הצעירים אלקטרוניות מדיפות ריח פירות. בשוק ניצב גם דוכן פוליטי כיאה לעיר. שני צעירים מנסים לשכנע אותי לחתום על המניפס לניאו קומיניזם Lotta Comunisre

המלון שלי בויה סולפרינו פינת מג׳נטה הופך להיות לי בית. למדתי את הסביבה. אני יודעת איפה הקארפור והפיצה מטר והקפה הטוב של הבוקר. משם אני יוצאת אל יומי בבטחה כאילו אני בת המקום, כך הרחקתי מעלי ציידי תיירים. יש מבצר יפה ועץ פורח בורוד, ומכוניות אולטרא מיני להשכרה בעיר עמוסה וצפופה כמו רומא, הסמארט כבר נחשבת לגדולה.

אחרי 3 ימים במלון וסקירה מודרכת של רוב המקומות הרגילים והאקראיים, האפלוואטש סיכם אלפי צעדים שגמעתי לנציונלה, לרפובליקה, לקוליסאום לפיאצה ונציה (המשתפצת המכוסה שמלת בטון ופח) אני נפרדת מהמלוו שלי ברומא, שם התיידדתי עם פאטמה היפה מהקבלה, החלפנו כמה מילים בערבית והיא הסכימה לסלפי.(תמונה)

ואז קרה הדבר הכי נפלא שיכול להיות לתיירת שכמותי, בתיווכה של נאוה חברתי, הוזמנתי להתארח בבית רומאי ולדבר עברית רהוטה ולקבל פס רחב של ידע על תרבות וסוציאליזם, אומנות והיסטוריה מפי רינה, תושבת רומא. היא זו שסיפרה לי על תערוכה ייחודית לזמן מוגבל ואני בגלריה המציגה את worhol & Banksy בVia Gerolamo Induno 1 Trastevere שיתוף פעולה מעניין בין השניים. וורהול זה לא רק מרלין מונרו ויש כמה יצירות של בנסקי שצויירו במקום אחר וחתיכה מהקיר או הדלת עליהן צייר במקור הובאו אחר כבוד ומוצבות בגלריה. להבנתי, הגלריה היא לא המקום הכי ממלכתי. קרוב לודאי שלא ממש רצו לרומם את האומנות הלא קדושה של וורהול והמחאתיות של בנקסי, בעיר כמו רומא. זוהי שנת היובל על פי מצוות הכנסיה הקתולית.

מחפשת דרכי לאוטובוס צעדתי את כל השדרה (בדרך פגשתי דלת חומה ענקית עם שלט קטן Casa del Dante) מעבר לגשר מחפשת את תחנת האוטובוס. אחרי זמן הבנתי שכאנשים עומדים ליד עמוד, זוהי תחנת האוטובוס. לרוב, כין תחנה ואין ספסל. בכל ברומא צריך לעמוד או ללכת. פה ושם ראיתי שהיו ספסלים כשתמיד על אחד מהם נם הקלושר ממסיבת אמש…

נדמה שהם די ״מחבבים״ תיירים אבל היחס אליהם אמביוולנטי. הממסד גובה מס על כל ראש לכל שהיית לילה (בין 6-12 יורו) ולדעתי לא ממש משקיעים לרווחת התייר, גם כשצריך לקנות כרטיס כדי להכנס לפנתיאון למשל, עליו צובאים המונים אין שירותים. וכדי להתפנות נאלץ התייר להיכנס לבית קפה או למסעדה. בטרמיני הקולטת ופולטת עשרות אלפים ביום, ומחירי הכרטיסים לרכבת, יקרים, השירותים בתשלום, ואים אין לך מטבע, משלמים ברוח ימים אלה, מהאייפון לברקוד בכניסה.

לחצות את הטיבר הגועש זו חוויה מפעימה. במקום ניתן למצוא את הבזיליקה של סנטה מריה של טרסטוורה. ביזנטית יפיפייה בת כ1500 שנה. צעידה למדרגות כשבדרך נבונה Navona הנהדרת. שירה אופראית נשמעה מהקצה אישה קטנה ומגבר גדול מרעידה את המים בפונטנה. 4 פסלים שיצר ג׳קומו והמשיך ברניני. המייצגים נהרות (הדנובה, הגנגס, הנילוס והלה פלאטה) להזכירכם עוצמתה של הכנסיה. דרך הנהרות זרמה הנצרות לכל קצווי תבל. ואי אפשר בלי סוסים אריות גברים מסוקסים ונשים מעורטלות. זה המקום לשבת גם כשהאפרול יקר פה יותר. כך בין פסלים אנושים, נגנים, פעלולי קרקס. פסלי שיש מרהיבים כל אחד סיפור ופרק בהיסטוריה.

המארחת שלי טרחה והסיעה אותי לנקודות מעניינות. לא בהכרח מתויירות. היא נוהגת כפי שנוהגים ברומא בפיאט הזריזה שלה, החזקתי חזק. היא שועטת ומספרת על מרחצאות קרקלה, כשחלפנו על פסלו. ומוסיפה שהיה הקיסר אכזר שהתקנא באלכסנדר מוקדון. כדי להשיג מטרתו העניק לחייליו משכורות ענק וטובות הנאה. אז למה זכה לפסל? כי זהו סימן ורמז לחיי הוללות ורווחה. ומה לו וליהודה נשיא שלנו? עיון קצר בויקי מספר כי קשר סודי נרקם בין הרבי לקיסר, שהעתיר עליו אדמות לשתול עצים שמהם מופק שמן הבושם הטוב ביותר.  ״כל היום היה [אנטונינוס] משמש את רבי, מאכיל אותו, משקה אותו, כשהיה רוצה רבי לעלות למיטתו, היה גוחן לפני המיטה, אומר לו: עלה עלי למיטתך."כל יומא הוה משמש לרבי, מאכיל ליה, משקי ליה, כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא, הוה גחין קמי פוריא, אמר ליה: סק עילואי לפורייך" (בבלי, עבודה זרה י ע"ב).

קמפו דה פיורו מקום יפה ביום שימשי. בערב הוא מרצין. הוא לא מספר את מה שמוסתר שם, הייתי שם קודם ולא ידעתי על סודותיו. היה פעם שדה פרחים הנהר הוצף, האדמה רוותה ופרחה. אח״כ נבנתה כיכר האבן. שם הועלה למוקד הפילוסף והמדען ג׳ורדנו ברונו, רק בגלל שסבר אחרת על כדור הארץ בניגוד לתיאוריה שאימצה הכנסיה הקתולית. ברבות השנים הציבה עיריית רומא את פסלו ובסמוך הונחה משבצת מתכת בין אבני המדרכה המספרים את סיפור שריפת התלמוד, במאה ה16 נשרפו עשרות אלפי כתבים וספרי תלמוד. אירוע טרגי שקדם לג׳ורדנו. במקום ששורפים ספרים, ישרפו בני אדם…

הבוקר העזתי  לרדת למטרו המקומי, יש משהו מפעים ברכבות תחתיות. יש סדר בבלאגן, יש תכנון ועבודה רבה. נזכרתי בתל אביב החפורה. אני יורדת דאון במדרגות נעות. אנשים ניתלים ברצועות. הצעירים יושבים המבוגרים מיטלטלים. מסע בחושך ויציאה לאור בפיאצה ונציה, אני שוב מחפשת את הבר שבו ישבנו איילת ואני בביקור הראשון. אז בשנות ה80 היו פחות מכוניות ופחות תיירים ושוטר תנועה מסכן שקפץ לבטונדה במרכז הכיכר כל פעם שנהגי רומא דהרו מולו. הארמון המפואר בוהק נישא לגובה 80 רגל, משם הושלכו אל מותם רבים. סוסים ורוכבים מעטרים את המבנה. בקומה השניה תצפית מרהיבה. הכניסה חינמית. צריך כושר וברכיים לטפס במדרגות. אני ירדתי למטה לעמודים. מכל כיוון נראית הפיאצה כאתר בניה לקראת אירועי שנת היובל. ממול עדיין חופרים וחושפים אלפיים שנות היסטוריה. עמודי אבן כבירים המון תיירים מתקבצים. לאורך השדרה בין סן מרקו לקוליסאום פסלי נביאים, מנהיגים, מצביאים או סתם עשירים. קשה להתעכב על כולם. הקוליסאום בעוצמתו מטיל מורא. הוא סמל כמו האייפל לפריז והביגבן ללונדון מככב על כל מפה ופרוספקט הוא מוכר כידיד מציץ מכל חנות ראווה.

סימנתי וי על הקוליסיאום, פיאצה ונציה, פונטנה די טרווי, המדרגות וכיכר נבונה הנפלאה. ואני מבלה ערב ייחודי עם המארחת שלי, חזרה של המקהלה שלה לקראת קונצרט לשירה ליטורגית יהודית. במרכז תרבות יהודי (פיטיליאני) על קירותיו אותיות בעברית במבואה ציטוטים מפרימו לוי, איינשטיין ופרקי אבות. במקהלה, צעירים ומבוגרים יהודים ולא יהודים.

עוד יום. מחליטה לותר על הותיקן על אף שהסרט על הקונקלווה שראיתי לאחרונה עשה לי חשק לחזור למדינת הותיקן. (המדינה הקטנה ביותר בתוך עיר. אוקסימורון). העייפות מכריעה אותי, מתיישבת בבית תה. אני לא ממש אוהבת תה, זה פשוט היה קרוב ואמרתי לעצמי כמה כבר יכול לעלות כוס תה? 14€שאלתי למה, אמרו לי ״פריים לוקיישן״ ויש לנו היסטוריה של מאה שנה.

בשלב מסויים אדם לא יכול להכיל ולהעמיק. המוח דחוס במידע. צריך לסנן. הייתי בפונטנה דה טרווי והשלכתי מטבע כהבטחה שעוד אחזור לרומא. אני מחפשת את המדרגות החשופות שאני זוכרת המונים יושבים לא רואים את האבן. קהל גדול ורב מול המזרקה המשתפצת. ולנטינו מציג ממול את הטרנד החדש לאביב,. באחרית כוחות טיפסתי לכנסיה שמעל, ספרתי 12מקבצים כפול 12 מדרגות כ״א. סך הכל 144 ולבסוף אחרי שפקעה הנשימה יש עוד ואם חפץ אתה לשמוע את מקהלת הכנסיה עליך לטפס לראש הגבעה. כך גמעתי 200 מדרגות שגם צריך לרדת. אנשים קורסים על המדרגות ונאנחים. להיות תייר זה עסק מעייף. בדרכי לVialy De Vinzi אני מגלה את הM של מקדונלד. אחרי הרביולי והפיצה, כמה אושר הציף אותי. מגיעה לשם למחרת. אפשר לקנות ארוחת שניצלונים ושתיה ופרוסת אננס וקוביית פרמז׳נו ב6-7€ ואז יש קוד לשירותים, גם WiFi גם מנוחה המקום נאה ומעוצב. יש פינות ישיבה נעימות. אז עם כל הכבוד לאוכל איטלקי. יש בארץ המון מזה וטעים יותר.

בפונטנה דה טרווי הסצינה מ״לה דולצ׳ה ויטה״ עם מרצ׳לו מסטרואיני ואניטה אקברג צפה בבהירות בזכרון. וההמונים צובאים להצטלם להשליך מטבע. בערב יבואו הקלושרים יטבלו רגלים במיימי הפונטנה לאסוף את המטבעות. זו תהיה הארוחה הבאה שלהם. או אולי משקה שיטביע יגונם.

רומא עיר יפה ובתנופת בניה ומתיחת פנים כגברת בגיל העמידה. השמיים שלה לרוב כחולים באפריל צומחים פרחים ורודים. את הטבעת ההיקפית הפורום והפארקים מעטרים עצים נאים דמויי ברוקולי. עוד אחזור אליה אני מבטיחה לעצמי בדרך לפיומצ׳ינו.

תודה לנאוה על החיבור ותודה לרינה שהרחיבה דעתי