על היחסים החמים בין דרוזים ליהודים עם מגלי והבה/ הרצל ובלפור חקק

"זו העת להתלכד כולנו יהודים ודרוזים כדי לנצח את הסכנות העומדות מולנו"

מגלי ו'הבה רכש את שמו כפעיל ציבור דרוזי, שפועל תמיד מתוך אנרגיות גדולות ותחושת שליחות. הוא נאבק על מקומם של הדרוזים ומורשתם בתוך התרבות המשותפת הישראלית. הוא נאבק גם על ההכרה בדרוזים, והבדלתם משאר המיעוטים האתניים בישראל. אפשר לראות בו שגריר ישראלי שפועל למען הצלחתה לא רק במעשיו בעבר – אלא גם בימים אלה בקרבות שיש לנו בזירה הבינלאומית.

מדובר באיש ציבור שידע לסלול דרכים ולהגיע לפסגות – הן בקריירה צבאית מרשימה והן בתפקידים בממשלת ישראל – ואפילו לכהן תקופה קצרה כממלא מקום נשיא המדינה. התרומה לביטחון היא אכן אבן יסוד ביחסה של העדה הדרוזית.

במשך שנות קיום המדינה איבדו הדרוזים כחמש מאות מבני העדה במערכות ישראל ובמאבק בטרור. ממש ברית דמים וברית חיים, מספר הנפגעים בשיעור גבוה מאד ביחס למספרם באוכלוסייה בישראל.

מי שעקב אחר מסכת חייו של מגלי והבה היטיב לראות כי יש בתרומתו סוג של גשר בין היהודים לבין הדרוזים. כל מעשיו נועדו כדי לפלס דרכים, לחולל תמורות בחברה הישראלית. הוא נושא על נס את פעילות הדרוזים למען ביטחון ישראל: בעיניו התרומה של הדרוזים לביטחון המדינה לא תסולא בפז. מספר הנופלים הדרוזים במערכות ישראל ידוע לכול. ובכפר דליָת אל כרמל עומד בית "יד לבנים" המזכיר זאת לכולנו. כראשי אגודת סופרים היינו בקשר עם העדה הדרוזית, קיימנו מפגשי סופרים ואנשי רוח, הצטרפנו לטקס 'יזכור' לנופלים הדרוזים בבית 'יד לבנים' בדליית אל כרמל – ואף בעצרת שקיימו הדרוזים למען הילדים היתומים בסוריה.

השיחה עמו נערכה סמוך לנפילת בן העדה מן היישוב של מגלי והבה – בית ג'אן. החלל האחרון מקרב העדה הוא סרן וסים מחמוד  - כגיבור נפל וסים באסון הנגמ"ש, שבו נפגעו לוחמי גדוד ההנדסה הקרבית 601. ביישובי הדרוזים בצפון מבכים את מותם של תשעה מבני העדה – וכמה סמלי שהשיחה מתנהלת בימים של חג הקורבן בעדה הדרוזית. שותפות הגורל אינה רק סיסמה. והשיחה עם מגלי והבה היא דרך להצדיע לעדה כולה. בשיחה עמו, ניכר שהוא חדור תחושת שליחות למען מדינת ישראל, וישראל אכן חבה לו חוב על תרומתו, על דבקותו בדרכו ללא פשרות.

מה הרקע לברית ההיסטורית בין הדרוזים למדינת ישראל? מדוע בחרו הדרוזים להעדיף את הציונות על פני הלאומיות הערבית?

ההיסטוריה מאירה את הקשר הזה ואפשר לראות כיצד התפתחו קשרי האמון לאורך הזמן.

בתחילת המאה ה20  ושלטון המנדט הבריטי בא״י נרקמה אז השותפות היהודית-דרוזית. מספר הדרוזים כאן היו קטן לעומת ריכוזי הדרוזים בסוריה ובלבנון שהיו תחת המנדט הצרפתי. ההתיישבות הדרוזית הייתה ברובה בגליל לעומת שני יישובים בהר הכרמל. כעדה קטנה במספרה, הדרוזים נקטו בהחלטה חכמה ונהגו בניטרליות במאבק הערבי פלסטיני –כנגד העם היהודי בארץ ישראל .מנהיגות הישוב היהודי בארץ ישראל ראתה בעמדתם הניטרלית במאבק שהתרחש כאן ערך חשוב,

הנהגת היישוב העברי הבינה, שאפשר לסמוך על הדרוזים. נוצרה קרבה ייחודית בין המדינה בראשית דרכה לבין הדרוזים. נרקם שיתוף פעולה הדוק וזה סייע להידוק הקשר ולהתפתחותו. הרקע לקשר אכן הקל על החיבור, שכן לדרוזים לא היו שאיפות לאומיות על חבלי ארץ או מקומות קדושים לשני הצדדים שנלחמו באותם ימים סוערים זה כנגד זה. היה מאבק עז על מקומות כמו ירושלים ונקודות יישוב אחרות. מצד העדה שלנו לא היו התנכלויות. להיפך: נוצרו שיתופי פעולה בהגנה על יישובים יהודים ודרוזים . היה חיבור מתבקש שהוביל בהדרגה לברית.

החיבור היה חשוב וזאת על רקע התקופה. לכוחות המגן העבריים היה מאבק עם צבא ההצלה הערבי. לא היה קל גם בימים של המרד הערבי הגדול. אבל הנסיבות הובילו לאימוץ הברית עם הדרוזים. האם תוכל להאיר את הדברים?

הדרוזים לא היו חלק ממאבק המרד הערבי הראשון נגד ההתיישבות היהודית בשנים 1936 עד 1939 ,להפך. ראשי הישוב העברי באותם הימים פנו בהצעה לדרוזים לשכנות טובה ויחסים תקינים ולשיתוף פעולה  ביניהם .במאורעות תרצ״ו-תרצ״ט יישובי הדרוזים היו  רחוקים ממוקדי המרד ,המאורעות של המרד הערבי הרחיקו עוד את הדרוזים מן המאבק הערבי. חלה התקרבות ונרקמו שיתופי פעולה בין הדרוזים ליהודים שהצליחו לגייס חלק מצעירי הדרוזים למאבק הביטחוני: הם שמרו על השקט בגזרות שלהם בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה, וכך נוצר בסיס חזק ואֵמון הדדי שהביא בסופו של דבר להסכם ב- 13/1/1948 בו נקבע, שאין היהודים מתקיפים את הדרוזים, והדרוזים, מצדם, התחייבו על נכונותם לעזור ליהודים ולמנוע השתלטות ערבית עוינת.

לאט לאט התפתחה שותפות הגורל. היום כשאנו בקרבות בשתי חזיתות יש עדות חזקה, עדות מדממת. בהקמת המדינה אכן הדרוזים בחרו צד, ובחרו להיות לצד ישראל. באיזה שלב היו הדרוזים חלק מכוח המגן הישראלי?

לפני מלחמת העצמאות הוקמה פלוגה דרוזית בתוך הכוח הצבאי היהודי שנלחם במבצע חירם שבו שוחררו רוב שטחי הגליל .ההשתלבות הדרוזית במלחמת העצמאות נתנה תחושה טובה לכולם. רבים מן המחקרים נעשו על תחילת הקשר בין היישוב היהודי והדרוזים בארץ ובהתאם להבנות בין שני הצדדים נמנעה מלחמה שראינו ניצניה בין הכוחות שהצטרפו והגיעו מסוריה ומלבנון להילחם נגד הישוב היהודי. בתעמולה שהופצה אז ע״י מדינות ערב שבכוונת הישוב היהודי וכוחות ההגנה לסלק את הדרוזים מיישוביהם. הכוחות הצבאיים והמתנדבים הדרוזים שהצטרפו לגדוד "קואקג׳י" נלחמו ברמת יוחנן ושני הצדדים ספגו אבֵדות, ובהתערבותם של מנהיגי הדרוזים כאן  שהיו מחוברים למפקדות ההגנה הצליחו לקיים פגישה בין מפקדי הכוחות לבין ההגנה, שבה הגיעןמ להסכם המפורסם בו הדרוזים מפסיקים את המלחמה וחלק מכוחותיהם חזרו לארצותיהם בסוריה ולבנון וכוח לא מבוטל הצטרף לצה״ל. הם הפכו לגרעין הכוח הראשון שיסד את יחידת המיעוטים בצה"ל.

 הקשר שנוצר כאן סלל את הדרך לברית בין הצדדים. הם הבינו מהר מאוד מה האינטרסים המשותפים לקיומם כאן. זו הייתה אבן היסוד לקשר המיוחד הזה, להשתלבות של הדרוזים במדינת ישראל. ניצחון צה״ל וההכרזה על עצמאות מדינת ישראל לדרוזים, כל אלה חיזקו את העדה הדרוזית. לכול היה ברור, שלעדה הדרוזית מקום של כבוד בהשגת יעדים אלה, בחיזוק מדינת  ישראל. 

אכן היה כאן חיבור מתוך אמון הדדי. נראה שהיה כאן שיתוף של אינטרסים, והמדינה בראשית דרכה ראתה כמה חשוב הקשר הזה. המדינה העדיפה אתכם על פני מיעוטים אחרים, והיה רצון לטפח את הייחודיות הדרוזית. כיצד התפתחו הדברים, כיצד התחזקה הברית?

אכן הייתה התקרבות, הייתה מגמה לחזק את הברית. מדינה ישראל פעלה להכיר בדרוזים כעדה עצמאית נפרדת ובעלת מערכת משפט עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי בחקיקה בכנסת ב1957- והחלת גיוס חובה על הצעירים הדרוזים. .ניתן לסכם בראייה מפוכחת שלדרוזים  הייתה הזדמנות להוכיח עצמם, בשל זהות האינטרסים בין שני העמים.

 ברית זו קיימת ושרירה עד היום הזה מאז קום המדינה .הצלחתם של הדרוזים לעבור להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה ובתהליך השתלבות פתוח בכל תחומי חיים ובמוסדות המדינה בעיקר. הביטחוניים של צה״ל ושל מערכות הביטחון.  ההשתלבות הייתה איטית לפעמים, אבל בצעדים בטוחים: הדרוזים הפכו למודל של חיקוי, מיעוט שעושה כל המוטל עליו , ממלא את כל חובותיו. עם השנים   הם זכו לעמדות ולתפקידים בכירים מאד בצה״ל ומערכות הביטחון ,בלטו בהם קצונה בכירה עד דרגת אלוף ,מפקדי חטיבות מג״דים וטייסים ואין יחידות סגורות בפני הדרוזים ,כמובן ההשתלבות במדינה בכל תחומי החיים הפוליטיים המדיניים והאזרחיים ומערכות האקדמיה   ,כולל התקדמות במערכת החינוך.  ההישגים חינוכיים של הדרוזים זכו להכרה, והם הפכו  למובילים במדינה.

הציבור בישראל בכל סקר שתעשה מגלה אהדה לדרוזים, ויפה עשתה המדינה שנהגה במדיניות שהעידה על העדפת הדרוזים על פני מיעוטים אחרים. כיצד אתה רואה את השתלבות הדרוזים בפוליטיקה הישראלית?

הדרוזים השתלבו במערכת הפוליטית בכל הקשת הפוליטית לאורך השנים והם פעלו לקידום זכויותיה ומעמדה של העדה הדרוזית בישראל, כולל בכנסת ובממשלה: כמו בכל מערכת ומפלגות פוליטיות יש כאלה שבלטו והגיעו להישגים מרשימים ולשנים רבות כנציגים ויש כאלה שנכנסו ויצאו ולא השאירו חותם או הישגים.

איך אתה רואה את היחס של הדרוזים לציונות ולזהות היהודית של המדינה? ליעדים הציוניים?

הדרוזים לא חולקים ולא עמדו נגד הקמת בית לאומי וזכויות לאומיות  לעם היהודי במולדתו. להפך הם היו עמוד חזק ואיתן לצִדם , ובתנאי שלא יעדיפו את עצמם על מי שחי בקרבם.  הדרוזים רואים עצמם שתורמים בכל דרך, כמי שממלאים את כל חובותיהם למען המדינה - כולל שרות צבאי חובה - בהתאם לחוק . לכן לדעתי, הדרוזי חייב לקבל מלוא זכויותיו והשוויון המלא. הדרוזים נאמנים לסמלי המדינה: המדינה והכנסת  גם בנושא אישור חוק הלאום כאשר בסעיפי חוק הלאום לדרוזים אין בעיה עם המגמה העיקרית, שמדינת ישראל הינה מדינת הלאום של העם היהודי - ובירתה ירושלים.

אין לנו בעיה עם הדגל וההמנון, אבל יש לנו בעיה בנקודה ספציפית. הבעיה היחידה הינה מתן עדיפות ליהודים על מיעוטים אחרים בחוק שסותר את עקרון השוויון . יש לפעול לעיגון השוויון לעדה בדרך חוקית.

חוק הלאום בא לבסס את מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, כדי שלשום מיעוט בארץ תהיה זכות אירידנטית  (בעלות על הקרקע). גם צרפת היא מדינת לאום, ויש בה מיעוטים שזוכים לזכויות אזרח, אך לא זכויות לאומיות...

 .אין אנו הדרוזים מבקשים שוויון בזכיות הלאומיות, אלא דורשים שוויון זכויות  בהתאם למגילת העצמאות. המגילה מציגה קו אחר. מנהיגיה של מדינת ישראל אז היו יותר חכמים משל ממנהיגיה היום מכל הקשת הפוליטית - וכך כתבו במגילת העצמאות מדינת ישראל “תקיים שוויון זכיות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, ,גזע, מין. תבטיח חופש דת, מצפון ,לשון, חינוך ותרבות ותשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות.  לאור עקרונות אלה במגילת העצמאות אנו חשים שיש לדאוג לשוויון שלנו. כל סטייה מעקרונות אלה היא פגיעה בזכויות יסוד אלה היא פגיעה בנו במדינתנו..

בכל משא ומתן פוליטי עם הערבים, עולה הסוגיה שישראל אינה מדינת לאום, כי היא דת לאום. זו המדינה היחידה בעולם ליהודים, ולכן החוק בא לעגן את זכות העם ל"חוק הלאום". לא מתוך כוונה לפגוע בדרוזים, שזוכים לזכויותיהם.

 אנו חשים שנוצרה פגיעה בזכויות שלנו. כאשר בוחנים את המדיניות הממשלתית כלפי הדרוזים – אנו מגלים שהממסד אינו מעניק לדרוזים את כל זכויותיהם: הם עדיין סובלים מחוסר הקצאת תקציבים לטיפול בבעיות האקוטיות של יישוביהם. נושא התכנון והבנייה ובנושאים חשובים מאד: השלמות תוכניות המתאר שבחלקן לא מאושרות שנים רבות, ויש עוד בעיות. לא מקצים קרקעות להרחבתם של היישובים: מאז קום המדינה לא הוקם אפילו יישוב דרוזי אחד, חדש שייתן מענה למצוקת הדיור של הזוגות הצעירים, וכך גם להכשרת הבנייה הלא מורשית על אדמות פרטיות .

הברית עמכם מחייבת בדיקה מחדש:

הקצאת תקציבים לפי חוק התקציבים שמאושרת כל שנה או שנתיים בכנסת הישובים אינה מיטיבה עם הדרוזים:  הדרוזים לא מופיעים בחוק יסוד בסיס התקציב אלא בתקציב משרד ראש הממשלה ושם מחולקת העוגה התקציבית למשרדים הממשלתיים בהתאם למדיניות ולא בטבלאות הצדק שמחייב חוק השוויון התקציבי .יישובינו עדיין סובלים מפיגורים בסיסיים בהשוואה לאחרים וזו בעיית יסוד שהזמן עובר ואין מטפלים בה.  הדרוזים אפילו מופלים לרעה ביחס לחלק מהיישובים הערבים שלא לדבר היישובים היהודיים: היו ממשלות אחרות יותר פתוחות שהשקיעו יותר ולא לקחו אותנו כמובנים מאליו .

מה עוד ניתן לעשות כדי שהעדה תחוש - כי בעיותיה זוכות ליחס ראוי,

להגברת תחושת השוויון ולהמשך קיומה של הנאמנות הבסיסית של הדרוזים למדינה?

מה אתה מצפה בטווח הקרוב כשינוי הכרחי?

מה שצריך במיידי למרות מצב המלחמה, שבו אנו נמצאים להקים מִנהלת שתכין בשיתוף פעולה עם הרשויות תכנית סקר צרכים בכל התחומים וכך תהיה מפת הדרכים שלפיה יוקצה תקציב בבסיס חוק התקציב של המדינה. במסגרת כזאת ניתן יהיה  לפעול לפיו לסגור את הפערים ולהעלות את היישובים הדרוזים למסלול הנכון שייטיב עם הדרוזים ועם המדינה פעם אחת ולתמיד.

מדינת ישראל נמצאת בחודשים אלה במלחמה בכמה חזיתות ואנו מגויסים כשאר חיילי צה״ל בכל הגזרות סדיר ומילואים. אני אישית מגויס במלחמה בחזית החוץ של מדינת ישראל בתפקידי כשגריר נודד וחבר נשיאות לפרלמנט הים התיכוני ומדינות המפרץ. כשליח המדינה אני נפגש עם מנהיגי מדינות הים התיכון מנהיגי האזור ומדינות המפרץ – וכך גם מדינות צפון אפריקה ואירופה. מעבר לכך אני מייצג את המדינה בפגישות עם מזכ״ל האו״ם ועושה לילות כימים כדי להילחם על זכויותינו ולהדוף את אויבינו בכל האמצעים, לפעמים בהצלחה ולפעמים בתחושה שיש איבה נגדנו, אנו  מרגישים בעולם את השנאה והאנטישמיות כלפי מדינת ישראל והעם היהודי. איני מאבד תקווה, לא ארים ידיים גם שאני לבד. גם כשהמשימה קשה: יודע אני  את מי אני מייצג ומי עומד מאחוריי,  אני יודע מאיפה יש לי את הכוח והעוצמה לנצח. המחויבות והשליחות מחזקות אותי.

אי אפשר להתעלם ממה שקורה במדינה לאחרונה: במדינת ישראל יש חוסר אחדות, יש פילוג בעם

וזה מקשה על המשימה. קבוצות וזרמים מכל הקשת פוליטיקאים מכל המפלגות מהממשלה ומהאופוזיציה לא מתנהלים באחריות ובממלכתיות. לצערנו, דבריהם מצוטטים ע״י אויבינו וכולם מתיימרים להגיד, שאנחנו דואגים למדינה. צר לי להגיד לכל המפגינים והמוחים, 'אתם עוברים כל גבול'. זו העת לאחדות ולהתלכדות למען מטרתנו - חובתנו  לנצח את הסכנות הניצבות מולנו. אנו

הדרוזים בברית איתכם.

מגלי והבה הוא  קצין בכיר במיל׳ ,לשעבר ח"כ שנים רבות ,סגן שר החוץ, היום שגריר נודד למדינות אגן הים התיכון ומדינות המפרץ.