הברזל מביע הרבה עם רמי אטר/ ראובן שבת

אירועי אוקטובר 2023 והמלחמה שבעקבותיהם, החטופים , האובדן והשכול הלאומי יצרו תפנית בעבודתו של הפסל רמי אטר.

 "זה לא הסף", הוא אומר בכאב "אנחנו כבר בתוך הכאוס".

אטר מפסל בברזל, פעמים רבות עם נגיעות פליז, ומשתמש בטכניקות עבודה בחום ומיזוג חומרים שפיתח בעצמו למרקם וצבע, ובכך מוסיף רבדים ליצירתו מעבר להיבט הצורני.
הוא  התמחה בפיסול בברזל בסדנתו של האמן רמי רודיך בגבעתיים, בה הוא ממשיך ליצור גם כיום. עבודותיו ותערוכותיו הוצגו בחללים שונים;
מוזיאונים (מוסקבה, ירושלים), בתי אמנים (תל אביב, ראשון לציון, חיפה), גלריות עירוניות (גבעתיים, פתח תקווה), גלריות מסחריות (פריז, ניו יורק, מינכן) ועוד. יצירתו ייחודית מאוד ובעלת איכויות מקוריות של אומנות הפיסול הישראלית בכללותה.

ספר מעט על עצמך ומדוע בחרת בדרך האמנותית המיוחדת שלך

אני פסל. בתחילת הדרך צילמתי, רשמתי, כתבתי, וכבר שנים רבות אני מתמקד בפיסול בברזל, לפעמים עם נגיעות פליז.

 אומרים שפסליי מתאפיינים בשימוש בתנועה ובחלל, ונוצרים מתוך שפה שגבולותיה אינם ברורים, באמצעותה אני מזמין את הצופים לפרש את הדיאלוג בין הגשמי לנראה לעין, לבין החלל החסר הנוצר בתוכו.

אני אמן  אקספרסיבי, אני חיה פוליטית אבל לא אמן פוליטי והפיסול שלי  נובע  גם מתוכי וגם מהסובב אותי.

אני יודע שזה נשמע "פלצני", אבל אני באמת חושב  שלא אני בחרתי בדרכי האמנותית אלא  שהיא בחרה בי, זה פשוט קרה.

  מה מייחד את התערוכה הזאת

מעבר לעובדה שהתערוכה הזאת הייתה צריכה להיות דבר אחד והתהפכה למשהו אחר בעקבות השביעי באוקטובר ומה שאחריו, מה שמייחד אותה מבחינת היצירה שלי זה שהיא לא סדרת פסלים כמו שאני נוהג, אלא מיצב גדול ממדים שאמורים להיכנס אליו ולחוש אותו. 

מה הוא הברזל  בעיניך?

הברזל יוצר ממשות זיכרון יותר מהעץ או הציור הפלסטי, לדעתך

התשובה ממש סובייקטיבית. בשבילי, כמי שבחר בברזל כחומר ליצור בו, ברור שהוא החומר הנכון לייצר ממשות.  זיכרון דרך אגב, או ליתר דיוק שכחה, או אם עוד יותר נדייק השכחה, הוא דווקא נושא שאני עוסק בו בפיסול שלי וגיליתי שהברזל הוא חומר מצוין לשאול בו את השאלות.

 מי הם שלושת הפסלים הכי מוערכים בעיניך בארץ ובעולם?

אני לא מתייחס דווקא לפיסול אלא לאומנות באופן כללי, ותשובה כנה תהיה שזה משתנה בין תקופות, מצבי רוח, מציאות שמשתנה. 

דאלי, תמיד יהיה שם,  כפסל יש לי רספקט ענק לרודן, ודווקא בימים האלה אני חושב על הציירת קטה קלוויץ כמישהי שידעה להעביר רגשות קשים בתקופת קשות בצורה מדהימה.

 אם היית נקלע לבקתה מבודדת על ההר לחצי שנה, איזה שלוש יצירות  עולמיות היית לוקח איתך לשם, להשראה ומדוע?

לא הייתי צריך לקחת איתי יצירות כמקורות השראה. אני מניח, שהטבע שמסביבי, והשקט שהיה מאפשר לי להקשיב לעצמי, היו השראה מספקת.

אם בכל זאת הייתי צריך לבחור משהו, הייתי כמובן בוחר בעבודה כלשהי של דאלי פשוט בגלל שהטירוף יחד עם החופש היצירתי שלו הם מבחינתי מקור השראה.