שיר:

דּוֹדָה דֶיְזִי חוֹצָה אֶת רְחוֹב בְּיָאלִיק/ טובי סופר 

לִפְנֵי שָׁנִים, כְּשֶׁהָיְתָה כְּבָר בַּת יוֹתֵר מִתִּשְׁעִים,

חָצְתָה דּוֹדָה דֶיְזִי אֶת רְחוֹב בְּיָאלִיק בְּרָמַת גַּן

בְּדַרְכָּהּ לְבֵית אֲחוֹתָהּ,

דּוֹדָתִי הַנּוֹסֶפֶת, נַעִימַה.

הִיא חָצְתָה אֶת הַכְּבִישׁ בְּגַפָּהּ,

וַאֲנִי, שֶׁעָצַרְתִּי אֶת מְכוֹנִיתִי בָּרַמְזוֹר,

עַל קַו מַעֲבַר הַחֲצָיָה,

שָׂמַחְתִּי: הִנֵּה בְּאֶמְצַע הַיּוֹם

דּוֹדָה דֶיְזִי בִּמְלוֹא הֲדָרָהּ.

לֹא צָפַרְתִּי לְאוֹת שָׁלוֹם מֵחֲשָׁשׁ שֶׁתִּבָּהֵל,

לֹא נוֹפַפְתִּי בְּיָדִי מֵחֲשָׁשׁ שֶׁתִּתְבַּלְבֵּל,

רַק הִבַּטְתִּי בְּדוֹדָה דֶיְזִי הַחוֹצָה

בִּנְחִישׁוּת אֶת הַכְּבִישׁ.

כְּשֶׁהִגִּיעָה לִשְׂפַת הַמִּדְרָכָה הַשְּׁנִיָּה, הוּקַל לִי. 

דּוֹדָה דֶיְזִי, שֶׁהִפְלִיגָה מִנַּהֲרוֹת בָּבֶל אֶל הַצֹּמֶת הַזֶּה,  

תָּמִיד יָדְעָה לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם

מִגָּדָה אֶל גָּדָה.