על הסרט הסוד / אבינועם חקלאי

״הסוד״ הוא סרט משנת 2006,

אשר בא ל״גלות״ לנו את ״סוד״ האנשים המצליחים והמאושרים ב-ה״א הידיעה. אדם יכול להשפיע על גורלו באמצעות פניה אל היקום בכוונה גדולה. לוּ יצליח האדם בריכוז גדול לחשוב על מה שהוא רוצה כאילו הוא כבר קיים ולסנכרן בין מחשבתו להרגשתו, לו רק יאמין בכל מאודו ב״סוד״ ללא פקפוק, לוּ רק יסכים לקבל את תשובתו החלקית וההתחלתית של היקום לבקשתו, הרי שמחשבתו תיצור את מציאות חייו.

האדם חייב להאמין. הדתי מבקש בכל מיני צורות להשפיע על גורלו.

הוא מנסה לקשור בין מעשיו לתוצאות המבוקשות בחייו.

המדען חייב להאמין ב״אל הטוב״ של דקארט המבטיח ערבות לכך שיש ידע בממשות הטבע, על מנת לגלות את חוקי הכוחות הפועלים בו ולרתום אותם לרצון האנושות.

פילוסוף המוסר רוצה להאמין, אולי,כי הטוב והרע חלוּטים ואובייקטיביים. הלוגיקן מבקש את חד המשמעיות של האמת.

הפסיכואנליטיקאי מבטיח למי שפונה אליו במצוקתו, כי אם רק ידבר, יוכל למצוא את המובן בכל זה…הלא מודע יודע…

התזה המונחת בבסיס ה״סוד״ קושרת בין הרצון החזק המבוטא במחשבה לבין האפשרות להשפיע על הכוח השורר ביקום. בניגוד, נגיד, לדתות; כוח זה הוא ניטרלי ואדיש כמו הטבע עצמו. הוא עונה לך בהתאם לתדר בו שידרת לו את בקשתך. קיימות הנחות נוספות: לאדם יש בחירה חופשית פחות או יותר והוא פחות או יותר יודע מה הוא רוצה.

האמונה ב״סוד״ ובפרקטיקה שלו אינה בלתי יעילה. האדם מקבל תחושה של שליטה מסוימת בגורלו הנתמכת בקבוצת מאמינים המספקת ערבות לאמונתו. הוא יכול להסתפק בפתרונות חלקיים לסבל החיים הבלתי נמנע בכך שהוא מפסיק לסרב להזדמנויות מסוימות  הנקרות בדרכו, שאינן אידיאליות, אבל יכולות להביא לו מעט הקלה, שמחה וסיפוק. כלומר, הוא מפסיק להחמיץ אפשרויות מוחמצות שבעבר סירב להן.

החיים כך גם נראים הרבה פחות מקריים, בלתי ודאיים ומפחידים.

לעיתים יש לאמונה הזאת השפעה על חזרתיות בלתי נסבלת המופיעה לאחר מפגש קונטינגנטי מסדר טראומטי, המאופיין ב״מה היה יכול להיות אילו…״

למעשה, יש ערך לא מוּעט לנתיבים הבוחרים בשימושיות ופחות בטענה לבעלות על ״האמת״.

ובכל זאת יש הבדל בין ״הסוד״ לבין המדע האמיתי. הקשר בין סיבה לתוצאה מהודק יותר באמצעות ניסויים קפדניים הניתנים גם להפרכה. במידה רבה, זאת האתיקה הנדרשת גם מהפסיכואנליזה המאופיינת בזרמים לא מעטים שהתאוריה והפרקטיקה שלהם לא כל כך נבדלות מ״הסוד״ ומהאסטרולוגיה, למשל.

האם האדם בוחר? האם האדם יודע בכלל מה הוא רוצה?

שאלת הבחירה החופשית של האדם היא אחת הקשות ביותר הניתנות להעלאה על הדעת. התשובות לה נעות בין דטרמיניזם מוחלט לבין חירות הבחירה והמחשבה. התשובה של ״הסוד״ יכולה להגיע עד לכדי כך שהאדם אחראי לחלוטין למה שקורה לו.

היא אינה לוקחת בחשבון את מעמד המחשבות הלא מודעות, את הסיבה כחיצונית לאדם, את המנגנונים הנפשיים הדוחפים לכיוונים שהאדם אינו רוצה בהם,

את ה״רצונות״ הלא מודעים, את כפיית החזרה, את הפעולות הפרדוקסליות שהאדם נוקט בהן

מבלי לתפוס שהן רק מחזקות את הכיוון שאינו רצוי לו…

יש משהו מאוד נאיבי בעמדתו של ״הסוד״.

ל״סוד״ יש מבנה רגיל של מחשבת שווא. הוא קושר בין אירועים שעשויים להיות מקריים לבין הכוונת המחשבה ותשובת היקום.

אם אני מצליח להתרכז ברצוני ולסנכרן בין המחשבה לרגש, כאילו

המצב הרצוי לי כבר נמצא בחיי,

כהכוונת הפרקטיקה של ״הסוד״,

הרי שאירועים מסוימים המופיעים בחיי יתפסו כתוצאה של פעולותי ולא כמקריים. זה אולי עשוי להביא לתחושה של שליטה מסוימת, אבל גם לאשמה עד אין קץ. הקונספירציות למיניהן בנויות על כך שהאפשרות שאירועים מעוררי חרדה הם מקריים, היא בלתי נסבלת. שריפות ענק בהוואי נחשבות כמזימה מרושעת של הממשל ולא כאירוע שפרץ באופן מקרי ו/או כתוצאה ממה שמציעה לנו תאוריית הכאוס; כי יותר נסבל לחשוב על כוונה מאשר על מקריות

בלתי נשלטת.

ניטרליות היקום היא עמדה מעניינת. יש בה משהו לחלוטין לא רודפני. ה-אחר של לאקאן, כלומר,

אותה הוויה שאינה קיימת מעצמה, אלא זאת שאנחנו יוצרים במשותף כאוצר המילים והמובנים, יורדת בפרנויה לדרגת אדם רב כוח ש״מושך בחוטים״ מתוך איזו מזימה אפלה. אלא, שה-אחר הלאקאניאני המתבטא למשל במה שמכנים לעיתים ״רוח התקופה״ הוא ניטרלי וללא כוונה. הוא יצירה פרדוקסלית הנבראת באופן משותף ומדברת דרכנו. היא קובעת את האופנה, את העמדות ה״נכונות״, את הביטויים של התקופה, את הסלנג, את הבון טון. אפילו את מגפות השיגעונות החברתיים. בעצם כולם כפופים לא-חר זה הבורא את המובנים המשותפים. באופן מסוים ה-אחר והיקום הניטרלי תופסים את אותו מקום באנושות.

האם באמת ניתן להשפיע על היישות היקומית ולכוון אותה לתת לנו תשובות לסבל החיים?

אינני יכול להשיב על כך, שהרי גם פעולה אקטיבית של אדם בעולם אינה מבטיחה לו תוצאות הרצויות לו. כשלעצמי אני מעדיף פרקטיקות מחייבות יותר, מאורגנות יותר, אשר יוצרות מסגרת חיים המעניקה מרחב ליצירתיות ולאפשרות להכרה ביצירות החד פעמיות של הפרט.

האם החיים מכוונים על ידי כוח עליון בעל כוונה ותודעה?

כשלעצמי אני מעדיף לחיות באמונה שהאירועים הפוקדים אותי הם מקריים וללא חוקיות; לא שלא ניתן לאתר חוקיות מסוימת, הן ביקום אותו חוקר המדע והן באנושי של הפסיכואנליזה. הממשי של המדע הוא החוקיות החוזרת על עצמה, זו שניתן לחזות. הממשי של הפסיכואנליזה יכול להיחשב כחזרתיות של משהו שפרויד קרא לו ״דחף המוות״. אלא שמכניקת הקוונטים לימדה אותנו שהממשי עצמו מושפע מנוכחות האדם.

אבל אני כשלעצמי מנסה להתכונן במידת מה לאפשרויות שאני חש כי הן טמונות ברוח התקופה; שהן תוצאה לוגית אפשרית של האירועים סביבי ושל השיח בתוכו אני חי. בוודאי שאני מנסה שלא לצפות, אלא מחכה להיווכח במה שיקרה. ואני פועל מתוך אמונה (וזאת אמונה בלבד), כי פעולתי עשויה להשפיע באיזה אופן בכיוון הרצוי לי. אינני בטוח שכך יותר קשה לחיות מאשר להאמין שאני יכול להשפיע על כוח עליון.

בימוי:דרו הרייאט 119 דקות