סיפור:

היין של אלפונסו/ אבי כהן

אלפונסו ...

לצערי רוב היינות אינם לרוחי, בלוטות הטעם שלי צוחקות למבקרי היין הסרים חדשות לבקרים לסיפורי הבדים שעליהם עומלים או מאמצים התכשיטים, הללו נופלים שוב ושוב אל הבינוניות, ולא שאשמתם היא , בלוטות טעם הן גזרות גורל, ממש כמו אדם ללא חוש קצב המנסה לנוע לצלילי המוזיקה, הללו מקבצים יינות בינונים, פה ושם נופל דג שמן בשעון הטעם שעמד מלכת מיום בריאתם, הטובים שבהם רוקחים סימפוניה סמנטית שתכסה את ערוותה של הטפלות... ספרות ויין הן תאומות, ודקונסטרוקציה המתרכזת בפירוק ללא הרכבה אינה יכולה לחפות על רישול הטעם, לא משנה אם תתרכז באיכות הנייר, במדפסת הדיו , ובעיצוב הגרפי, ענב הוא ענב, והפקת הטעם צריכה לאחר הפירוטכניקה , טעם אמת, עלילה המתרקמת בפה לכדי סיפור בשר ודם, עלילה יכולה להיות גם גם בתוך פרודת דיו קטנה, היא יכולה להיות גיהוק, שיעול, תנודת הכתב, אך בתוך אלו, יש לשמור אמונים לאריסטו החכם.

בנדודי הנצח, בהם בהם אני מביט בייננים מוזגים  יינות קידוש - חילול הקודש! יינות מתוקים הם מפלטו של השטן, הם פוסטמודרניזם כוהלי, המטשטש את מרירותו המורכבת והמעניינת של ...

אלינו לרדת לעומקו של ...

אלינו לרדת אל צער ה...