שיר:

המשוררת/ מיכל פרי

ציור: מיכל פרי 

הִיא מַבִּיטָה בַּיָּם, הִיא מַבִּיטָה בִּדְמוּתָהּ הַמְטֻשְׁטֶשֶׁת.

בֵּין קֶצֶף הַגַּלִּים הַחַיִּים עוֹבְרִים.

פַּסֵּי אוֹר מִמֶּרְכַּז הַשְּׁנַדְלִיר מִתְפַּזְּרִים

עַל הַתִּקְרָה וּמְאִירִים אֶת הַחֶדֶר.

כַּמָּה עֶצֶב יֵשׁ בָּעוֹלָם שֶׁאֱלֹהִים פִּזֵּר וַאֲנַחְנוּ מְלַקְּטִים.

הָרוּחַ תִּתְאַחֵד עִם חֶלְקִיקֵי הָאוֹר. אִי אֶפְשָׁר לְהִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי הָאוֹר,

הָאוֹר הוּא הָרוֹאֶה, אֶפְשָׁר לְהִתְמַזֵּג אִתּוֹ לְבַטֵּל אֶת הָרְאִיָּה

הַכְּפוּלָה שֶׁנִּקְרֵאת

אֲנִי,

לִהְיוֹת אַיִן.

הָאֲוִיר נוֹפֵחַ בִּי חַיִּים, אֶת בְּנוֹתַי אֲנִי נוֹשֵׂאת אִתִּי.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַגֶּשֶׁם, טִפּוֹת דַּקִּיקוֹת מְפֻזָּרוֹת עַל הַזְּגוּגִיּוֹת,

עַרְפֶל מַיִם מְרַוִּים, מַיִם חַיִּים.

הַטֶּבַע קוֹרֵא לַשָּׁמַיִם.

אֵלּוּ שֶׁחוֹזְרִים לִבְרֵכַת הַחֲשֵׁכָה נֶעֱצָמוֹת עֵינֵיהֶם כְּמוֹ

הָעֻבָּר הַיָּשֵׁן בְּבֶטֶן אִמּוֹ.

שָׁנִים צְפוּנוֹת בִּי, וַעֲדַיִן אֲנִי גְּוִיָּה חַסְרַת תּוֹעֶלֶת זְעִירָה

מֻנַּחַת עַל הַמִּטָּה.

דִּמְמַת אוֹר הַלַּיְלָה הֶחָשׁוּךְ מְאִירָה בְּאִשָּׁה אַחַת.

הַמְשׁוֹרֶרֶת מְדַבֶּרֶת אֶל הַנֶּפֶשׁ

צוֹפָה בַּהִתְפָּרְקוּת שֶׁל עַצְמָה