שיר:

עֲבוֹתוֹת / יצחק גוילי

עַד שֶׁרָחֲקָה מִבֵּיתָהּ לֹא שִׁעֲרָה בְּנַפְשָׁהּ

עַד כַּמָּה חֲסֵרָה לָהּ הָעֲיָרָה.

גַּם אִם הַקִּרְבָה אַקְרָאִית וּמִזְדַּמֶּנֶת,

גַּם אִם אֵינֶנָּה מוּבֶנֶת.

כֵּיצַד הֲנָפַת יָד לְשָׁלוֹם שֶׁל שָׁכֵן בִּידִידוּת

מְרַפֵּאת מְעַט פְּצָעִים וּבְדִידוּת,

מְרוֹפֶפֶת עֲבוֹתוֹת עַצְבוּת

הַמֻּצְנָעוֹת בְּמַעֲשֵׂה הַיּוֹמְיוֹם, בַּהִתְעַסְּקוּת.

כַּמָּה נִזְקָקִים כֻּלָּנוּ לַטּוֹב הַפָּשׁוּט.