יוסף הבאים למצרים לקנות אוכל בשנות

הרעב הכבדות שיוסף חזה אותן באמצעות

חלומות פרעה. יוסף מכיר את אחיו אך

הם אינם מכירים אותו, ויוסף מעליל עליהם שבאו

לרגל במצרים. הוא גם דורש מהם להביא את בנימין

אחיו מאמו, בנימין שנותר בבית עם יעקב. משמתגבר

הרעב הם נאלצים לשוב למצרים, הפעם כמצוות השליט

המצרי רב הכוח, עם בנימין צעיר הבנים, האח הקרוב לו ביותר קירבת דם. אמם המשותפת רחל. יעקב מסכים

בלית ברירה ובחרדה עמוקה, לאפשר לבנימין לרדת

עם אחיו. 

בנימין הוא כבר גבר צעיר. לא ילד. ובכל זאת יעקב אביו 

מגונן עליו. אולי מנחש בסתר ליבו שיוסף

 "נטרף" בידי אחיו ולא בידי חיה רעה. אולי הוא חרד

שהקנאה באח המועדף בן רחל המועדפת, עלול להוביל

לאסון נוסף, והפעם כלפי בנימין. האב מזכיר את

 אובדן הבן האחד, יוסף, בלי להזכיר את שמו. ומדגיש

כי לא יוכל לחיות עם אבדן נוסף.

 יהודה מבטיח לו שהוא ערב לו בגופו ובנפשו, שיחזרהו בשלום. בלית ברירה מסכים יעקב. הרעב כבר קיומי.

 בהגיעם למצרים שוב ממתין להם יוסף בכניסה.

יוסף מסובב את הדברים כך שבנימין נתפס בגנבה כביכול, והוא מודיע לאחים המבוהלים שהוא מתכוון לאסור את בנימין. 

האם יוסף מתנקם באחים? האם הוא מלמד אותם שעור?

האם הוא רוצה להוביל אותם לחרטה? ואולי סוף סוף

לגלות  להבין את מקור שינאתם כלפיו. האם מקורה

באהבת יעקב לאמו רחל, או אולי לאהבתו העודפת כלפיו.

או אולי הוא רוצה לגלות מה עלה בגורל אחיו בנימין.

האם העובדה שלא הגיע עם אחיו משמעה שגם הוא

נרצח על ידם או נמכר לעבד. אולי הוא משתוקק לדעת

מה שלום אביו האוהב והאהוב? כנראה שהתשובה

חיובית על כל השאלות. אם כי נראה שלי שהבוערת

ביותר היא לדעת השלום לבנימין ולאביו.  ויש הוכחה

עקיפה לכך. יוסף במשך עשרים שנות שהותו במצרים

ובעיקר בשנים בהם הוא משנה למלך, יכול היה לשלוח

שליח לברר מה שלום אביו ושלום אחיו בנימין. הוא 

לא עשה זאת. אולי חשש שהדבר יגרום לגילוי האמת

על אחיו, והוא בעדינות נפשו לא רצה לפגוע באב ובבניו

כאחד. מה יחשוב ומה ירגיש ומה יעשה יעקב כשישמע

על המעשה הזוועתי הזה, שהיה נקמה ביוסף וביעקב

כאחד. יוסף חשש שאביו מת מצער, במיוחד אם חשב

שגם בנימין נפגע על ידי אחיו. הוא חשש לגלות את 

הרע מכל. אבדן אביו ואחיו.

 ברגע המשבר הזה, שבו מאיים השליט הכול יכול של מצרים לכלוא את בנימין ולממש בכך את חששותיו הגרועים ביותר של יעקב, ברגע זה  מתעשת יהודה מבין אחיו ההמומים,

פוסע קדימה ומתייצב מול השליט הכל יכול, שאינו מזהה אותו

כיוסף אחיו.

 (בראשית מד, יח) – ללא כחל וסרק מתייצב

יהודה להתווכח עם השליט הנורא שאותו אין הוא מזהה

כאחיו, ומבקש ממנו לכלוא אותו עצמו – את יהודה -

במקום לכלוא את בנימין. בכך הוא מממש את הבטחתו

ליעקב טרם מסעם השני של האחים למצרים כי הוא

ערב לשלומו של בנימין. הוא מדגיש חזור והדגש את

צערו וסבלו של האב ואת אבדנו הצפוי אם יקרה משהו

לבן זקוניו הצעיר -

 יח וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.  יט אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר:  הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח.  כוַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.  כא וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי;וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו.  כב וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו:  וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת.  כג וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, אִם-לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם--לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי.  כד וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד-לוֹ--אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי.  כה וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ:  שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל. כו וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת:  אִם-יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ--כִּי-לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ.  כז וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי.  כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה.  כט וּלְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן--וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.  ל וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.  לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה.  לב כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים.  לג וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  לד כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.

 זהו רגע השבירה של יוסף. הוא מתוודע אליהם. מתרגש  עד למעמקיו ובוכה בקול רם.הוא נופל על צווארי אחיו ומנשקם.

דאגתו של יהודה לאביו ואחיו ממיסה את האבן שבליבו.

הוא מבין שאביו חי, ובכל זאת עדיין משקף את חרדתו לגורל אביו ושואל- "העוד אבי חי"?

יוסף נוכח לדעת שהם עשו תשובה אמיתית. יהודה

שיזם את מכירתו לעבד ובכך הצילו ממות, מציל הפעם

את אחיו בנימין והפעם במחיר חיוו שלו עצמו. מה שלא

עשה אז הוא עושה היום. פרק מה א וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.  ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.  ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.  ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה.  ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה  כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.  ו כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר.  ז וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.  ח וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  ט מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל-אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל-תַּעֲמֹד....

הוא ממשיך לפרט את כל הדאגה שידאג לאביו ולכל

המשפחה, את השפע הכלכלי שיזכו בו אם ירדו אליו

למצרים להתגורר בה עד סוף תקופת הרעב.

ההמשך ידוע. המשפחה יורדת, מתערה, מתרבה לעם

גדול ועצום עד לדור שבו פרעה חדש עולה לשלטון

שלא ידע את יוסף ולא זכר את הרפורמה הכלכלית העצומה שחולל במצרים, משעבד את בני ישראל

לעבדים. וזה כבר עניין לספר שמות.

בהמשך סיפור יוסף ואחיו,בפרשה הבאה, לא מצליח יוסף האח המצליחן, הרגשן והמסור לאחות את הקרע שבנפש אחיו. הם חוששים לנקמתו כל חייהם. דבר שמצער

את יוסף ושוב מביאו לידי בכי. על כך אתייחס בפרשה הבאה.

יוסף לא

סתם התעלל באחיו אלא בחן אותם ורצה לוודא שלא

ישחזרו עם בנימין את מה שעשו לו. הוא רצה תיקון

דרך בנימין. כאדם פוסט־טראומתי, שנמכר לעבדות

בידי אחיו, יוסף משחזר את הרגע הנורא. רק משווידא

שהאחים לא יחזרו על הפקרת אחיהם, רק משהציע יהודה

להיכלא במקום בנימין, בטוח יוסף דיו כדי להתוודע

אל אחיו. כביכול למרות כוחו ומעמדו, נותר בו החשש

שמא יפגעו בו. ככל אדם שעבר טראומה הוא משחזר

ללא הפסק את רגעי האימה עד שהוא מצליח לשנות

את הסיפור שלו דרך אחיו וכך לחוות תיקון והבראה.