על הסרט הלקוח/ ראובן שבת

הסרט הזה, שנעה לפני 31 שנה על ידי במאי מוכשר מאוד,ג'ואל שומכר והופק על ידי ארנון מילצ'ן הישראלי, עונה בהחלט על ההגדרה סרט טוב לרוב בני המשפחה...

העלילה ( מבוססת על רומן מתח של ג'ון גרישם)ילד כבן 12 ואחיו עדים להתאבדות של עורך דין של המאפיה, ובשל כך עלולים להירצח. מכאן ואילך מתפתחת עלילה מעניינת, טובה, שבמהלכה מצליח הילד החכם, היפה והמוכשר לגייס את שירותיה של עורכת דין עם חוש צדק מפותח להגן עליו, כאשר ברקע, יש תובע כללי, דורסני וקריירייסט אומנם, אבל כמו בתפיסה האמריקאית הטובה והישנה, הוא שוחר צדק וטוב למרות הכל.

עלילה מתוחה מאוד, מפותלת ובסוף הפי אנד, מעט דביק, מאוד צפוי.

הלקוח הוא סרט טוב אומנם. יש בו דיוק עלילתי מובהק ודיאולוגים נחוצים וטובים.מתאים בהחלט לאותם זמנים שבהם אפשר היה לשבת מול  המסך הגדול עם פופקרן ענק וקולה. לסיים אותם ולהשאר רעב...

אבל זהו.

כלומר, הוא אינו עובר את ההגדרה של סרט טוב.

המשחק של סרנדון, טומי לי ג'ונס, והאחרים ברובם, הוא טוב באמת.

אבל הכל שם נע בשבלוניות צפויה של טוב ורע. של נופך מתח ונופך הרפתקנות. של צדק שמנצח, אבל בדרך "אמיצה "ונקיה מדיי. אפילו הצילומים, התפאורה, הלבוש, מלאי ועמוסי שעמום טרחני.

ואכן, זאת הבעיה של הסרט הזה-הוא מותאם צפיות. הכל יותר מדיי צפוי בו.

העלילה מותחת את העצבים, עד לגבול שבו מבינים שהמשקיעים לא רצו לראות בו תחכום יתר או פסיכולוגיה עמוקה.

ככזה, אפשר בהחלט לצפות ולהנות. ו...לשכוח...

לא הייתי צופה בו יותר מפעם אחת, והייתי ממליץ לצפות בו בזמן שבאמת אין מה לעשות ורוצים לראות סרט סביר ולא מחייב בעניין או בשעמום.

סתם סרט-אבל ראוי לצפיה חד פעמית בהחלט.

בימוי: ג'ואל שומכר 121 דקות

שחקנים:סוזן סרדנדון, טומי לי ג'ונס,ברנרד רפרו, מרי לואיז פרקר.