צילומים: צביה ויצמן כספי
ג׳ופי מון שרי –השקת יומנים אישיים נתיבה כפתורי/ צביה ויצמן כספי
על חוג הספר שמעתם, מפגש מבוגרים לשיח על יצירה ספרותית. בתיכון נדרשנו למלא ״יומן קריאה״ על ספר בתוכנית הלימודים (לא הרבה השתנה זה עדיין לרוב, ״שלוש אחיות״ של צ׳כוב או ״הגבירה והרוכל״ ״הטירה״ של קפקא, קצת ביאליק ועגנון ונוספו עמוס עוז, א.ב. יהושוע ואמיר גוטפריד.)
אחר כך בא שלב ה״קוראים כותבים״ לבני הארבעים שגילו את הקבלה או שיטת ימימה או סדנא לכתיבה יוצרת. כולם כותבים וזה טוב. ספרים זו חגיגה גם אם נערמים אחד על השני בספרייה מסודרים על פי מפתח נושא, או גוון הכריכה, גם אם מונחים בסמוך למיטה בתקווה שיהיה לנו זמן של שקט לקריאה.
״ספרים רבותיי ספרים״ זעקו אז הגששים. ״רק היום רבותי מבצע בבוטיק הספר״. ״קניתי אך טרם הספיקותי לעיין בו…״
אבל היום, קריאת הפוסטים הבלוגים והאזנה לפודקסטים ברשתות הפחיתה משמעותית את הקריאה בספר. ורק שלא יגמר לנו הצורך לכתוב כיוון שהAI מאיים גם על זה. כי כבר כל המילים נכתבו ונערמו לענן של מילים, כל שנותר זה לדלות ממנו מטאפורות…
ולכן כמה טוב היה שאמש התכנסו כ30 נשים וגברים, לא צעירים , להתעמק במילה הכתובה, למלא את ליבם ברגש געגוע ולהיות במחיצת בני דורם חובבי הספרים. האמנית אסתי פנחס נידבה את סלון ביתה למפגש. על השולחן נערמו דברי מתיקה ויין. על הקירות ציורים פרי מכחולה של אסתי. פורטרטים, חפצים, נשים בצבעים עזים והמון שמחת חיים.
וכל זה על מה? נתיבה כפתורי, פרופסור למתמטיקה ומורה לצ׳יקונג הוציאה לאור ספר , מעין-"יומני היקר",המתעד את שנות נעוריה בפריס של שנות ה60 המאוחרות. די בזה לרצות להיות קהל בערב שכזה. כי פריס ואהבות מדיף ניחוח בולנז׳רי ונשמע סקסי.
זה הזמן שנמזג היין לכוסות. כולם סמוקי לחיים ונתיבה מספרת שנתקלה במחברות הכתובות בכתב יד משנים עברו והחליטה להקליד אותם וכך נולד הספרון. היא קראה קטעים מהטקסט וסיפרה על שנותיה בפריס כשהמשפחה נאלצה לעבור מתל אביב לקיבוץ ומשם לעיר האורות במצוות עבודתו של אביה שהוא עצמו אומן ידוע. לפי ויקיפדיה ״דוד כפתורי צייר ישראלי״ שעל אף שעסק קרוב לוודאי, בפעילות בטחונית בשירות המדינה, חלם להיות מורה לאומנות ב״אבני״.
נתיבה מסבירה כי במקום לכתוב ״יומני היקר״ כמו בריג׳יט ג׳ונס היא תכתוב ל״ז׳ופי היקר״ ומבארת מנקודת מבט רחוקה של תיכוניסטית. האות ז׳ שמו של ״ז׳אן״ וז׳ורנל=יומן. הפ׳ של פייר״ הוא ״ז׳אן פייר״. על הנשיקה הראשונה קרא בלהט ובהטעמה רהוטה, קלמן, איש עם מאור פנים בן 98!
אחר כך צורף לשיח האח הצעיר של נתיבה .איש יפה בעל יכולת סיפורית מרהיבה, והוסיף מזכרונות הילדות שלו בפריס. שם נוצר המסד שעליו נבנה האדם, לבחירות שלו, למה שהוא הופך להיות בבגרותו. כן לפעמים גם המורא שהטילו המורים של אז גורמים לו לאדם להיות תלמיד מצטיין ואיש מצליח בבגרותו.
נתיבה שהנחתה את הערב, הזמינה בנדיבות את הקהל לספר על פריס שלהם. והתברר שיש לאנשים בגיל השלישי צורך עז לדבר על עצמם ועל עברם. זו נוסטלגיה. אנחנו מתגעגעים למה שהיינו כי ״העולם שייך לצעירים״ ואנחנו כבר לא! העולם עזב אותנו.
נתיבה הוציאה בשנת 2020 את הספר ״לרקוד עם אבא״ בהוצאת ״ארגמן מיטב״ ובעריכתו של ראובן שבת והוסיפה כי בספר הבא תשלב בהשראת אביה, ציורים וטקסטים. אביה דוד כפתורי, פרסם בשנת 2020 את הספר: ״50 שנות יצירה״.
את ספרה של נתיבה ניתן לרכוש בחנות "בוקשופ״ ברמת אביב ואצל המחברת.
