שיר:

אֶבֶן תִּזְעַק מִפְּסֵיפָס אַהֲבָה/ יעקב ברזילי

בְּמִסְתּוֹר חֲשָׁקִים סָמוּי מֵעַיִן

נִיחוֹחֵי אָהֲבָה זוֹלְפִים מֵהַקִּירוֹת

תַּקְלִיטוֹר מִתְנַגֵּן – מָבוֹא לִסְעָרָה

וְהִיא תָּבוֹא

בְּהַדְרַת צְנִיעוּתָה הַכּוֹבֶשֶׁת

עֲגִילֵי שִׁיר בְּאָזְנֶיהָ

מַחֲרֹזֶת מִלִּים בְּצַוָּארָהּ

בְּחֶלְקַת אֱלֹהֵינוּ הַקְּטַנָּה

שֻׁלְחָן מִתְעַטֵּף בְּמַפָּה לְבָנָה

זוּג פָּמוֹטִים

כְּצֶמֶד מְאַבְטֵחִים בְּפֶתַח אַרְמוֹן

וַאֲנִי בַּפֶּתַח

מִתְפָרֵעַ בְּדִמְיוֹנִי

בְּהַגִּיעָהּ

הִתְנַגְּשׁוּת קַלָּה שֶׁל חִיּוּכִים

אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁקֵיתִי אֶת שְׁעוֹן הַקִּיר בְּסַם שֵׁנָה

מָרַחְתִּי אֶת גּוּפָה בִּדְבַשׁ נִגָּר

וְהִתְבּוֹסַסְנוּ בִּשְׁלוּלִיוֹת לַיְלָה מָתוֹק

וּכְשֶׁלָּחֲשׁוּ הַנֵּרוֹת

סוֹדָם הָאַחֲרוֹן    

וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל הַפָּמוֹטִים

הִתְפַּכַּחַ הַשָּׁעוֹן מִשִׁכְרוֹנוֹ

וְשׁוּב הִתְחִיל לְתַקְתֵּק