קפריצ'יו איטלקי ועמיחי / ורדה שפין גרוס

יש לי מנוי לפילהרמונית, ששי ב  2.  בשישי האחרון היה קונצרט נפלא.  לשבת באולם לשמוע מוזיקה שאני מכירה ואוהבת זאת חגיגה אמיתית.

צ'ייקובסקי, קפריצ'ו איטלקי , במילה אחת תענוג. זוהי יצירה ברוח קלילה, צבעונית, שמחה – המתארת את שחווה צ'ייקובסקי בעת שהותו ברומא ב 1880. רחובות חגיגיים, אווירה מיוחדת וססגונית, ושמחה ספונטנית. צ'ייקובסקי עצמו ראה ביצירה פנטזיה ע'פי מנגינות עממיות. זה לשבת באולם לרקוד במושב בתנועות קטנות עם הצלילים והמוסיקה זורמת בגוף.

אחכ עלתה ובאה המקהלה והתיזמורת ניגנה את  קוולריה רוסטיקנה   של פייטרו מסקני (1863- 1945). אופרה במערכה אחת על תשוקה יוקדת ובגידות בשילוב מרתק של מוסיקה מהפנטת ומקהלה נפלאה .ושוב זה לשבת באולם ולהתענג,

ונזכרתי בעמיחי "ילד עם ניחוח אצולה איטלקית".

כן, עשיתי דרך אל ההנאה הצרופה בהקשבה למוסיקה קלאסית.

לימדתי את עצמי לאהוב אותה.

לא שמענו מוסיקה קלאסית בבית.

עמיחי חבר שלי מהתיכון ,גם הוא הוביל אותי בדרך הזאת.

מתוך הספר 'מותַר לךְ מותַר'  - הוצ' עמדה, בתקווה שיצא 2025.

מתוך השער: שוברת מרחקים

רקוִיאֵם                    ורדה שפין גרוס

אָהַבְתִּי אֶת שְׁמוֹ וְאֶת הַמִּסְגֶּרֶת הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל מִשְׁקָפָיו

כְּמוֹ שֶׁל דּוֹקְטוֹר

עַמִּיחַי. נַעַר בְּנִיחוֹחַ אֲצוּלָה אִיטַלְקִית

סָלַחְתִּי לוֹ עַל מַבָּטוֹ הַמְּבֻיָּשׁ

וְעַל הַכַּפְתּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּחֻלְצָתוֹ הָרְכוּסָה תָּמִיד

כִּי הָיָה לוֹ מָנוּי לַקּוֹנְצֶרְטִים שֶׁל הַפִילְהַרְמוֹנִית וּבְתֵל אָבִיב

כִּי גִּלָּה לִי אֶת הַיֹּפִי בַּצְּלִילִים

הָאֹשֶׁר וְהַתְּשׁוּקָה בָּאָמָּנוּת הַשְּׁמֵימִית  שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי

חָלַמְתִּי עַל נְשִׁיקָה צָרְפָתִית רִאשׁוֹנָה

עַל רֶטֶט בַּגּוּף

רָצִיתִי לִהְיוֹת נֶחְשֶׁקֶת כְּמוֹ בַּסְּרָטִים

אֲבָל הוּא הָיָה עָדִין שָׁקֵט וְגֶ'נְטֶלְמֵן

וְזֶהוּ.

אַחַר כָּךְ נוֹדָע עַל תְּאוּנַת מַעְבָּדָהּ בְּמָכוֹן וַיְצְמָן לְמַדָּע

דּוֹקְטוֹר עַמִּיחַי אֶסְקְרֵלִי עָלָה הַשָּׁמַיְמָה