מאמר:

על הספר לקט בשדה בור- מאיר חיון/ שושנה קרבסי

"שירה לי חייבת ואני לה" ,  כך ננעל השיר הראשון בספר ביכוריו של המשורר מאיר חיון (עמ' 9). מכאן מתחילים שירי הספר העדין והצנוע, של משורר שאין בו כל גאווה ויומרנות וירטואוזית, זולת השירה עצמה.  השיר השני (עמ' 10)  "יום אחד" מרגש מאוד, ומתאר לידה בבית באלג'יר, תיאור מרגש של שמחת ההורים האורחים והכיבודים. צריך לנו עוד שירים שמתעדים מסורות:

"בְּעִיר לְבָנָה פְּרוּסָה כִּפְרִי בָּשֵׁל

אֶל מוּל אֹפֶק תָּכֹל

בּוֹהֶקֶת בֵּין סְדִינִים עֲדִינִים

לְבֵנִים תְּלוּיִים בֵּין הַבָּתִּים

וּרְחוֹבוֹת שְׁחֹרִים וַעֲמֵלִים".

תאור יפה של אלג'יר העיר. ולמי שסבור שהשיר מתאר מסורת גרידא באות שתי השורות החותמות את השיר ומהפכות את התמונה לשיר שיש בו מן הביקורת: הילד שגדל ומבקש לפרוץ את המסורת אך כפי הנראה היא חזקה ממנו בשל המסגרת המהודקת. 

"הוּא כָּאן, וְהוּא יִגְדַּל, יַתְאִים לַמִּסְגֶּרֶת,

כָּאן, בַּבַּיִת הַזֶּה צֶבַע לֹא מְשַׁנֶּה."

נצא מן המסורת אל השירה האישית. בשיר "דומה לאושר" (עמ' 16) כותב המשורר את סוד הזוגיות, המחייבת בראש ובראשונה גמישות ויצירתיות. היתכן והמשורר מחזיק בסוד הגדול או שמא בזוגיות הצמודה לא תם החיפוש אחר האושר?

"אִתָּךְ אֲנִי מְחַבֵּר

אֲנִי מְאַלְתֵּר

אֲנִי מְיַצֵּר

אִתָּךְ זֶה דּוֹמֶה לְאֹשֶׁר".

השיר "בקרים" (עמ' 20-21), מתאר באופן פיוטי את מעשה האהבה, והכרת התודה על רגעי האושר:

"אָזְנִי עָדִין חָשָׁה

מִלָּה שֶׁלְּאַט נִלְחֲשָׁה

וּמִלָּה אַחֶרֶת שֶׁיּוֹדַעַת,

כֵּן, כָּכָה,

כֵּן, תּוֹדָהה .

מרגשת הכרת התודה על רגעי האהבה ואי קבלתם כברור מאליהם.

וקבלו עוד פואטיקה יפה על אהבה, תשוקה וזכרונות, בשיר "אלתור", המצורף בתמונה השניה (עמ' 29).

השיר "בדרך לבית הספר" (עמ' 23) מכמיר לב, עוסק באימהות המודרנית, ביתר התעסוקה של אימהות על חשבון הקשר עם ילדיהן. אימהות בנייד....בעדינות וברגישות: השיר מצורף בתמונה, והעציב אותי. הוא גם מעלה באופן סמוי את השאלה, האם הפמיניזם שחרר את האישה 

או שמא הוסיף עליה דאגות ומטלות? איך אומרות נשים בצחוק..." הפמיניזם שחרר את ה...גבר" ומי שאמרה זאת ברצינות היתה סימון דה בבואר, בספרה "המין השני", וגם בל הוקס, הוגות דעות פמניסטיות,  כשכוונתן שהפטריאכיה פוגעת בגברים, ושיש לשחרר גברים ונשים מהמבנה הפטריאכלי.

תראו לאן הגענו אם השיר, אבל תודו שחשוב להכיר גם את צד הזה של הפמיניזם.

גם שיר זה וגם השיר הבא- קינה, (עמ' 32)  מעידים על מחשבה חברתית ערה העוסק בכיבוש הטבע על ידי בטון:

"אַלִּימָה, גַּם דּוֹרֶסֶת

הִיא הַקִּדְמָה,

הִיא הִצְלִיחָה לְנַתֵּק אָדָם מֵאֲדָמָה"

השיר "הפרת סדר" (עמ' 35-36) עוסק בתחלואיו של העולם באופן כללי ובערבוב שבין אסונות לתוכניות ריאליטי, דבר שאנו חווים בתקשורת הישראלית בתקופה הרעה בתולדותינו. השיר עושה מלאכת מחשבת בין האסונות לבין חיי היומיום:

"עוֹד מְעַט תָּבוֹא הַמְּנַקָּה

יִהְיֶה שָׁם נִקּוּי כָּרָאוּי וּמַהֵר.

זַעֲקוֹת לֹא יוֹעִילוּ

אֶת הַמְּלָאכָה יַשְׁלִימוּ

הַטּוֹרְפִים.

השיר" בגד אישי", שבעמ' 48-50 עדין ככנפי פרפר. קראו את השורות הסוגרות בתמונה השלישית. מוזמנים לרפרף ביופי.

הספר מסתיים בשרשרת הייקו יפהפיה, בה מתבטאת היטב הפואטיקה של המשורר מאיר חיון.

תּוֹבָנוֹת (עמ' 100)

שָׂדוֹת מְבִינִים

לְשׁוֹן בְּקִיעַת הַפְּרָחִים

מִצְטַבְּרִים בָּאוֹר.

וְהַיְקוּ אִישִׁי יָפֶה וּמְעַנְיֵן:

בַּתְּנוּעָה (עמ' 99)

סֵמֶל הַבּוֹגְרִים

צָפוֹן אֶצְלִי עַד הֲלוֹם

חֻלְצָתִי אָבְדָה.

אחתום את המאמר בשיר כל כך רלוונטי:  "מוזיקה שמימית" (עמ' 56)

"יַלְדֵי הָאֱלוֹהִים

יַלְדֵי אַלְלָה וְיַלְדֵי יֵשׁוּ

יַלְדֵי יְהוָה, יַלְדֵי קְרִישְׁנָה,

וְגַם הַיְּלָדִים שֶׁכְּבָר אֵינָם מַאֲמִינִים

כֻּלָּם בְּפֶה בָּהוּל זוֹעֲקִים אֵלֵינוּ...

דַּי

דַּי לִמְשִׁיכַת כָּל מַטְאַטְאֵי הַזְּמַן

דַּי לְשִׂנְאַת אָדָם לָאָדָם

דַּי לַמִּלְחָמוֹת

הַיְּלָדִים רוֹצִים לִחְיוֹת" .

הספר ראה אור בהוצאת ביטאון שירה, 2023, 100 עמודי שירה.