כיכר החטופים -ההספדים לילדי ביבס- צביה ויצמן כספי 

צילומים: צביה ויצמן כספי 

כיכר החטופים שהיתה בעבר כיכר האומנויות או רחבת המוזיאון. הפכה להיות כיכר העצבות, נראה שהשם שדבק בה ומאפיין את פעלה יקבע גם בכתובים.

מי זוכר שכיכר רבין נקראה בעבר כיכר מלכי ישראל. האסונות מטביעים חותם. רחובות מציינים את ההיסטוריה שלנו.

היום הכיכר הומה אדם משעות הבוקר. בדרך לכיכר בצמתים הכי סואנים, אנשים רבים עומדים לרגע, אוחזים בחונים ודגלים. מתעטפים בכאב. ודמעות מאז ה7 באוקטובר.  כיכר שרויה באבל. אין מנוס משימוש בקלישאות ביום בו מתקיימת ההלוויה של ילדי ביבס ואמם שירי. לא נותרה עין יבשה.

בקהל, אישה לא צעירה לבושה בכתום מכף רגל עד ראש, מניפה דגל ישראל ונעה בעינים עצומות. אטרקציה לצלמים הרבים. ברווח שבין הפינה שהוקדשה לכתיבת הספדים והדלקת הנרות ניצב פסל אישה שליבה נעקר, פסל מצמית. המרעיד לבבות. ממול חולפת צעירה אדומת שיער מסיעה עגלת תאומים ריקה. לכל עגלה נקשר בלון כתום, את שתי העגלות, בזרועות אימן שירי, ככנפי מלאכים שקופות, ריחפה ברוח, גלימת באטמן. והיא, במסיכת באטמן.

על המסך תמונות החטופים, אחד אחד, מלווה ברצף השירים שהפכו נכס לאומי מעבירים צמרמורות ״לוחש את המילים ומנגב את הדמעות״. ״בא הביתה כי כבר מאוחר״. ״הימים עוברים השנים חולפות ואיפה אני. ילדים בוכים אמהות בוכות. איפה היינו מי שאנחנו באמת״. הפכנו לאחרים.

בלון כתום עף מידו של ילד בחולצת חטופים, הבלון המריא לשמי התכלת וריחף זמן מה כאילו נשלח לקדם פניהם של המלאכים הקטנים, דקה לפני טקס ההספדים מרסקי הלב.

שקט הס נופל בקהל ההמונים. נציג צאלים פתח מיקרופון ופנה לירדן ״בשפה העיברית אין מספיק מילים לבטא את הזוועה התנכי״ת. היית גוליית ודיברת אשקלונית… התום והטוהר של החטופים החפים הטובים היפים, אל מול התגלמות הרוע החאמסי. לא פעם אמרת, לי אין שיקול דעת - תשאל את שירי היא קובעת״

כפיר היה גור אריות ואריאל היה ״גיבור על״ שרצה להציל אנשים מהשאול. שירי מגוננת על בניה הרכים ומבטא המבועת ישאר בליבנו לעד. עופו גוזלים חתכו את השמיים. אף נשר לא יפגע בכם. אמא שומרת עליכם אמא אתכם ועל אבא ירדן, אנחנו החברים ממשפחת צאלים נשמור. הקהל משתנק.

ירדן בכיפה כתומה, עמוק עמוק העצב בעיניו הבוערות מתחנן: ״שירי בבקשה תשמרי עלי. אני לא יודע לשמור על עצמי. תישארי קרוב. אריאל אני מקוה שאתה נהנה בגן עדן ואתה מצחיק את המלאכים... כשאתה יורד מהענן תזהר לא לדרוך על כפיר. פירפיר כשנולדת הפכת את המשפחה שלנו ליותר מושלמת. אני מצטער שלא שמרתי עליך. אני מתגעגע. כל כך רוצה את הרגעים הקטנים האלה אתכם… יש לי עוד הרבה מה להגיד. אשמור את המילים כשנהיה לבד״. דנה סיטון, אחותה של שירי מבקשת מהשמיים. ״תשלחו אנרגיות שיבטלו את כל הרוע בעולם״. אריאל לולו וכפיר פירפיר אתם צרובים בלבבות. מקוה שאתם רצים שם בשבילי הדשא של גן עדן ומלאכים שומרים עליכם ועל שירי. אתם שהפכתם את החיים לשווים לחיות אותם. נוחו בשלום על משכבכם״.

השירים שהושמעו בין ההספדים היו מרגשים ועוצמתיים בסגנון המאטל. למילים המרסקות משמעות ומסר והשלמה מוחצת לבבות. ״האחזו בזכרונות כדי להשאיר את האהובים המתים בחיים״ בזכרונות״

לשירי הקדיש ירדן את השיר "Roman Sky" השמיים של רומא״. של להקת המטאל אבנג׳ד שבנפולד. מילים מהדהדות "אף כי לקחו את קולך, מילותייך יאירו לנצח את השמיים. לפני שאת הולכת ספרי לנו איך נראה גן עדן״.

לילדיו, אריאל וכפיר, הקדיש ירדן את "I Thank You Child ״אני מודה לך, ילד" של המוזיקאי זאק וויילד. הנה ממילות השיר:  "נחמה בעיניכם חמימות בחיוככם. האמונה סטתה מהדרך. אני מודה לכם ילדים שלי. זה אתם שהפכתם את החיים שווים לחיות. אתם כל עולמי ותמיד תהיו, עד קץ הימים"!

מדליקים נרות, לוחשים תפילה חרישית, מנגבים דמעות, מנחים פרחים. כך פינה מאולתרת מקבלת את קדושת הרגע. עם ציורי ילדים נרות ופרחים, תמונות שירי אריאל וכפיר יפים וחיים וחפים ומחייכים. גלימות ומסיכות באטמן ופסל הפיל הורוד שאחז כפיר. תמונות שנצרבו בלבבות ותמונת האימה בפניה של שירי מול ההמון המזוויע ברגע החטיפה. תמונות שהפכו לסמל הרוע מה7 באוקטובר. הקהל הגדול מתפנה אטאט בשקט, אל המולת השדרה. ״שדרות שאול המלך״. שאול המקראי, שהיה המלך הראשון של ישראל המאוחדת. שהיה גיבור ואמיץ וצנוע וביישן גם יחד. רוח אלוהים שרתה בנפשו. לפעמים המקריות לא מקרית. אולי מפה תבוא נחמה. האנשים הטובים ממהרים לדרכם לחיי יומם. חוץ מאלה שלא יכולים ללכת, אלה הטמונים והנטמנים מתחת לרגבי האדמה העצובה.