מסה:
אמת/ ארן פטיניקין
במשך דורות אילפנו את עצמנו 'לחפש אמת' ולהאמין שיש 'נכון מוחלט'. התפתינו לצאת למסעות מסוכנים ודרמטיים בעקבות גביע קדוש מסתורי, ובעקבות כביכול ידע עתיק נסתר. אלפי שנים מנסה האדם לתת פשר למציאות, לחיים ולאלוהים. דברי החכמה הרבים שנאמרו בנושא זה מטשטשים את העובדה הפשוטה, והמעט משעשעת, שלא מצאנו עד היום אף תשובה המשביעה את רצוננו. אל תוך מרחב הידע ראוי שתסתנן שאלה תמימה אשר תמוסס את הנוקשות הידענית. כיצד יתכן שלאחר דורות רבים כל כך אנו ניצבים עירומים נוכח השאלות הבסיסיות? אולי דווקא מתוך תהיות מרחיקות לכת נצליח להציף את אותו תדר מקראי עלום. מתוך שאלות תמימות שמתחילות מבראשית, מהרבה 'אולי' ו'יתכן', יצוצו משמעויות חדשות; עולם רחב של שאלות שמאחוריהן מבצבצות תובנות מהפכניות.
יתכן שגם אנו, כמו אברהם אבינו, נקראים היום לבחון מחדש את עצם מהות החקירה האנושית, ולבדוק את משמעותם של מושגי יסוד ובראשם מושג ה'אמת'. מתוך המצוקה הגדולה של מוגבלותנו, אנו נוטים באופן טבעי לנסות ולכלוא את האמת בפינה, כמו אדם נפחד הסוגר עצמו ומכווץ את שריריו. יש בנו פחד גדול ממרחבי משמעות גדולים, ולכן אנו נוטים אינסטינקטיבית לצמצם את המבט למימדים הניתנים לעיכול. בשבילנו, אמת היא משהו נוקשה ובר-הוכחה, שמקורו בסמכות כלשהי, או שרוב בני האדם מסכימים שהיא 'נכונה'. בפועל, כדי להתקרב ולהבין מהי האמת, יש לצאת מן המציאות הנוקשה של תפיסתנו ולעבור למרחב האגדה, מרחב לא מוכח ולא מבוסס, אוורירי שאינו מוגדר ואינו תלוי בזמן. האמת, כפי שציינו הוגים רבים היא לעתים פרדוקסלית.
כך למשל כתב הפילוסוף דילתאי: "הפרדוקס הוא מסימני האמת. הסכמה כללית לעולם אינה בגוף האמת, אלא מבחינת משקע של הבנה למחצה, הנתפשת להכללות. משקע שיחסו אל האמת כיחס אדי הגפרית אל הברק שנשתיירו ממנו". מכיוון שהאמת הינה פרדוקסלית, אין טעם רב בחיפוש דעה אחת נוקשה ומוכחת. אנו מרשים לעצמנו, בספר זה, לבטא את דעותינו במלואם, מכיוון שהאמת ממילא אינה בגוף הכתוב, אלא מבצבצת בין האותיות ומאחורי המילים.
הסופר תומס מאן ביטא את אותו רעיון בדרכו: "אמת גדולה היא אמת שגם הפוכה הוא אמת" או במילים אחרות; אמת שהיפוכה הוא שקר היא אמת טריוויאלית, לא משמעותית. לעומת זאת, אמת עמוקה היא אמת שגם היפוכה הוא אמת – וכאלה הן רבות מן האמיתות שבתנ”ך. דוגמא לאמת מקראית, היא ההבחנה שכל רגע ורגע בחיינו, וכל תופעה בקיום הם נס מופלא ובו זמנית כל דבר בעולם הוא טריוויאלי, מובן מאליו ופשוט – כלל לא ניסי.
