רשימה:
על האומץ של הרחבת המבט/ מארי רוזנבלום
הרחבת המבט/ חגית בת אליעזר
הוצאה: ביטאון שירה, עורך: ד"ר אורן עילם, עיצוב ועימוד: רועי חייק, 2024 .
הספר מוקדש "לכבוד אמיצי הרוח"
חגית היא גם משוררת. חמישה ספרי שירה. על ספרה זה, האחרון, רבים וטובים, ראויים לשבח, ואני אחריהם, תוהה:
איך אעניין את הקורא? מה אספר שעדיין לא סופר?
אז התחלתי לבדוק את הכריכות של ספריה. לאט ובהתמדה החלו ספריה לקבל גוון שונה, מיוחד, ובספרה אחרון הכריכה קיבלה, לעניות דעתי, משמעות המגיעה לידי ביטוי בשירי הספר.
שם הספר – "הרחבת המבט" – כתוב על הכריכה בגופן מיוחד: האות ח' (חי"ת) מופיעה בכתיב בגודל. במילה מבט באותיות מ"ם ו-בי"ת הושם דגש בתוך האותיות.
הכריכה הזו, בעיצובו המדהים של רועי חייק, שונה מהכריכות האחרות של ספריה: כאן הרקע שחור, צורות גיאומטריות גדולות באדום ומעט לבן. על מה מרמזת הכריכה? נגלה בהמשך.
אהבתי כריכה זו.
שיריה כתובים באותיות בגודל 14, בגופן David. נוח לקורא, כמו מזמינים את הקורא להמשיך לקרוא.
שבעים וארבעה שירים ועוד אחד. 8 שערים. לכל שער יש ייחוד משלו ובכל שער יש כוונות נסתרות מאחוריו. לדוגמא: השער הראשון נקרא: "אתה ואני". נשמע כמו קשר רומנטי. אבל בתוך הרומנטיקה יש מדע, רפואה, מתמטיקה, בישול, זוג חסידות... ועוד.
בשער זה, בשיר "בשרים" (עמוד 16)
"אֲנִי מְנַתַּחַת אֶת מִפְרַק הַיָּרֵךְ
שֶׁל עוֹף מֻפְשָׁר
וְהָרוֹפֵא הַבָּכִיר מֵאֲחוֹרֵי שַׁעֲרֵי צֶדֶק
חוֹתֵךְ בַּבָּשָׂר הַחַי שֶׁל אִמִּי
בְּדַרְכּוֹ אֶל הַשֶּׁבֶר בָּאַגָּן הַפָּרִיךְ "
באותו שער "פתרון" (עמוד 14)
"זוּגִיּוּת – מַעֲרֶכֶת מִשְׁוָאוֹת
עִם נֶעֱלָמִים נֶעֱרָמִים
מִין – אַחַת מֵהֵן, נְאוֹתָה
בּוֹא נִפְתֹּר תְּחִלָּה אוֹתָהּ".
בחרתי להתרכז בשער האחרון בספרה, שער 8 "המלחמה הזאת". עשרה שירים. עשרה כאבים. יתמות, שבעה, פחד, עתיד, חללים .כל מה ששייך , נוגע לא נוגע. הכל מותר במצב הקיצוני.....
כך גם הקצב, מסחרר, אני נסחפת בתוכו , מאבדת נשימה, דואגת, בורחת, חוזרת, קוראת. הכריכה מתחברת לי. הצבעים קוראים לי, מאתגרים.
אביא את כל שירי השער עם התייחסות שלי לכל שיר.
שער 8 :הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת
"הֲקָלָה" (עמוד 95)
"בִּטְחוֹן הָאֶזְרָחִים נִרְמַס.
שָׁמַיִם רוֹעֲמִים.
כָּאן מִתְכַּוֶֶּצֶת בַּפִּנָּה
רָחוֹק מֵהַחַלּוֹן.
חוֹשֶׁשֶׁת: טִיל? מָטוֹס עוֹיֵן?
חֶרְדַת מְאֻיָּמִים.
לְהֵרָגַע: אוֹקְטוֹבֶּר, סְתָו,
הַטֶּבַע בַּשִּׁלְטוֹן.
הָעֲנָנִים אִמָּהִיִּים:
עוֹטְפִים בַּנְּעִימִים,
וּמַסְתִּירִים מֵעֵין אוֹיֵב.
הַאִם צְפוּיָה סוּפָה?
אָכֵן, זֶה רַעַם מִתְגַּלְגֵּל,
תְּחִלַּת עוֹנַת גְּשָׁמִים.
אָרוּץ אֶל הַחַלּוֹן: טִפּוֹת.
הַסַּכָּנָה חָלְפָה!"
בשיר ניתן להרגיש את הבהלה והבלבול, חששות, חרדה, האויב אורב, הכל מתעתע.
"שַׁבַּת הַקְּרִיסָה" (עמוד 96)
"מֵהַסְּתָו הַבָּהִיר הַחַמִּים שֶׁעָטַף
וְהִמְתִּיק כְּאֶשְׁכּוֹל עֲנָבָיו
אֶל הַחֹשֶׁךְ הַקַּר
מִיַּלְדוּת קִבּוּצִית מְהַדְהֶדֶת-הַצְּחוֹק
בַּיִת חַם וּמַבָּט לְמֵרָחוֹק
לְיַתְמוּת בְּלִי מָחָר
מֵחֶדְוַת נְעוּרים חוֹגְגֵי הַחַיִּים
וְזוּגוֹת אוֹהֲבִים נְעִימִים
אֶל הָאֵבֶל הַמַּר –
לֹא נִגְמָר "
תיאור סתו נפלא ורך ומתוק, זיכרון ילדות, נעורים, אהבה, מתחלפים ליתמות בלי מחר ואבל מר- לא נגמר.
"נוּמֶרוֹלוֹגְיָה" (עמוד 97)
"מֵאָז שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר
יוֹשְׁבִים שִׁבְעָה
שִׁבְעָה מִילְיוֹנִים
לְלֹא הֲפוּגָה"
שיר קצר. חזק. זועק. כל העם יושב שבעה. אבל. שם השיר שונה כביכול מתוכנו ומגביר את ההפכים.
אֵיךְ אַתְּ מַחְזִיקָה מַעֲמָד?" (עמוד 98)
"אֲנִי חוֹזֶרֶת לְיוֹם שִׁשִּׁי
הַשִּׁשָּׁה בְּאוֹקְטוֹבֶּר
מַרְכִּינָה רֹאשׁ
בִּמְלֹאת יוֹבֵל
לְפֶצַע הַמִּלְחָמָה שֶׁהִגְלִיד
מִתְכּוֹנֶנֶת לְשַׁבַּת נְעִילַת
פֶסְטִיבַל הַסְּרָטִים בְּחֵיפָה
מְתַכְנֶנֶת מָתַי לָקוּם,
מָה לִלְבֹּשׁ,
מָתַי לָצֵאת מֵהַבַּיִת,
בּוֹדֶקֶת אֶת הַכַּרְטִיסִים
לִשְׁלֹשֶׁת הָאֵרוּעִים שֶׁבְּיָדִי,
בְּטֶרֶם
הַקְּטִיעָה שֶׁל הַפֶסְטִיבָל
הַתְּמוּטָה שֶׁל צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל
שֶׁלֹּא הֵגֵן
וְהַתְּמוּתָה".
שיר של ניגודים. יום לפני המלחמה , יום שמח, שלושה אירועים - פסטיבל הסרטים בחיפה. ואז הצבא מתמוטט, האנשים מתים. בשיר מופיעה המילה "קטיעה" המרמזת על קטיעת אברים של החיילים.
"אַבָּא-חַיָּל" (עמוד 99)
"אַבָּהוּת צְעִירָה בְּעֵת מִלְחָמָה
עוֹטֶפֶת יֶלֶד קוֹדֵחַ מֵחֹם
בְּמִשְׁמֶרֶת הַבֹּקֶר,
וּמִתְיַצֶּבֶת לַשְּׁמִירָה הַלֵּילִית
עַל הִתָּכְנוּת הֶעָתִיד
לְכָל הַיְלָדִים כֻּלָּם."
המלחמה בעיצומה. על האב גדל העומס: דואג לילד שלו ומגן על כולם.
"חֲלָלִים" (עמוד 100)
"99 100 101
אֵין אֵלֶּה נְקֻדּוֹת תְּמִימוֹת
עַל צִיר הַמִּסְפָּרִים
בְּמַחְבֶּרֶת חֶשְׁבּוֹן
אֶלָּא תְּלִישַׁת עָלִים רַעֲנַנִּים מֵעֵץ הַחַיִּים
פְּרִימַת הָרִקְמָה הָאֱנוֹשִׁית
קְרִיעָה תְּמִידִית שֶׁל מַפַּת הַמִּשְׁפָּחָה"
שיר חזק, קורע את הנשמה. הוא מתחיל בספירת המתים "תלישת עלים רעננים מעץ החיים...פרימת הרקמה האנושית".
"לֹא רַק לְדַיָּג" (עמוד 101)
"גַּם לְטַיָּס שְׁתֵי אֲהוּבוֹת
זוֹ שֶׁמַּצְלִיָפה בְּשׁוֹט הַמְּהִירוּת
מְסַחְרֶרֶת רָאשִׁים
מְעַרְפֶּלֶת חוּשִׁים
יָדָהּ עַל הָעֶלְיוֹנָה
הִיא הַטִּיסָה.
הַתַּעֲנוּג אִתָּהּ עוֹלֶה
עַל כָּל הַסַּכָּנוֹת
שֶׁאַף מִתְמַמְּשׁוֹת.
הַשְּׁנִיָּה נְחוּתָה
וּמִתְחַנֶּנֶת לִנְחִיתָה."
שיר שתחילתו רומנטית משהו, דנה בתענוגות הטייס והמשוררת מנחיתה אותו לקרקע. כאילו נכנסת לנפשו וראשו של הטייס: "שתי אהובות....הטיסה....סכנות...נחיתה". נשים לב, שהשיר לֹא רַק לְדַיָּג" מתכתב עם שיר ידוע "לדייג שתי אהובות" בתרגום מספרדית של יעקב שבתאי.
"טַלְטֵלָה" (עמוד 102)
לֹא מְקַבֶּלֶת אוֹת הוֹדָעָה
סִבָּה לִדְאָגָה?
לֹא.
טוּסִי מִכָּאן!
אֶחְשֹׁב: הַנַיָּד אָבַד
הַכֶּלֶב אָכַל אֶת הַמַּחְבֶּרֶת
הָרַכֶּבֶת מְאַחֶרֶת
מִתְכַּתֵּב עִם אַחֶרֶת.
אֶתָּלֶה בְּמָה שֶׁזּוֹכֶרֶת
אֶשְׁתַּלֶּה: חָזַר מִטִּיסַת הַלַּיְלָה.
הוֹ "מִלְחָמָה שֶׁאַף פַּעַם לֹא דַּי לָהּ".
הקצב מסחרר כאן, הלמות הלב, הכל קורה, הפחד הרב!
"הֲפוּגָה" (עמוד 103)
"זֶה קָצִין נַעֲרִי שְׁחַרְחַר
עִם כּוֹכָב יָרֹק עַל הַכּוֹתֶפֶת
מְאֻבָּק מֵאֵי-שָׁם
בָּרַכֶּבֶת הַקַּלָּה
זְמַנּוֹ.
שָׁאוּל
הַמֶּלֶךְ.
יוֹרֵד בַּתַּחֲנָה. זְמַנּוֹ
שָׁאוּל.
הַמֶּלֶךְ
יוֹרֵד בַּתַּחֲנָה. "
השיר מעניין, עם שתי חלופות קריאה.
"לִזְכֹּר" (עמוד 104)
"זֶה בָּא מִדָּבָר קָטָן,
חֻלְצָה שֶׁלֹּא נִלְבְּשָׁה,
תְּלוּיָה עַל קוֹלָב יָתוֹם:
תָּוִית, תַּאֲרִיךְ קְנִיָּה.
"אָרוֹן" מְשַׁנֶּה יִעוּד,
כְּבָר לֹא לִבְגָדִים יוֹתֵר.
חַיַּל מִלּוּאִים נִצְחִי
נִשָּׂא עַל כִּתְפֵי פְּלֻגָּה.
וְכָךְ מַמְשִׁיכָה לִחְיוֹת.
זוֹכֶרֶת בַּתַּת-מוּדָע
עַד בּוֹא הַמַּפָּץ הַזֶּה
שֶׁל אֵבֶל עָמֹק, זוֹעֵק."
כמה כאב, זעקה, זכרון עד.
"הַדֶּרֶךְ" על הכריכה האחורית
"מַשְׁלִיכָה חַכּוֹת
וּבְלִי לְחַכּוֹת
מַסְלוּלִי הוֹלֵךְ וָחָג
יֵשׁ שֶׁחוֹזְרוֹת עִם דָּג"
שיר שהוא סיכום.
סיכום חיים, סיכום אהבה, סיכום סיכוי, סיכום מזל.
תודה לך, חגית.
מארי-מתרשמת רושמת.
