על הסרט אהבה משוגעת/צביה ויצמן כספי

יש אהבה כואבת ויש אהבה מושלמת ויש אהבה קצרת מועד ויש אהבה שאין שני לה ויש אהבה מפעימה לבבות ואהבה מחסירה פעימה שגורמת לשברון לב.

ויש ״אהבה משוגעת״.

זוהי אהבת הנעורים של ז׳קי וקלוטייר שנפרסת על פני שנים.

הקאסט מעולה. השחקנים מתחלפים בטבעיות. העין מתרגלת, לזמן למקום להתפתחות הסיפור. המעברים מתרחשים בלי מידע מיותר. בלי יותר מדי כותרות מסבירות. הרקע מספר סיפור. משחקנים ילדים, דרך הנעורות  ועשור ויותר אחרי. תהפוכות של החיים. כאבים ומשברים ועוצמות של יופי.

אהבה שכזו ניצתת בעיר נמל קטנה ואפורה, רוב תושביה פועלים קשי יום. שכונה, בית ספר, עלמות חן, וצעירים מובטלים על ״הברזלים״ במבט מלמעלה שהוא מעניק להם, בוחר הבמאי להביע את דעתו בנושא. דוקא הם השוליים הקיצוניים, רואים הכל. מבצעים באהבה מסירות ונאמנות פשעים קטנים ויש להם חלומות גדולים. לא לחיות חיים משעממים. לא להיות הוריהם.

בסצינה יפה ומרגשת מרמז הבמאי על נפשו הרכה של קלוטייר כשהוא מצטרף לאביו לעבודה בנמל ובוהה ארוכות בשלולית עכורה ורואה בה כל כך הרבה יופי, דמויות שניהם נעות והעננות שמתפוגגת והנה המים  הופכים מיים חיים.

הנער המאוהב רק מזהה על החולצה של ז׳קי לוגו של הקיור, הוא יוצא למשימה להשיג תקליט של הקיור. הוא וחבריו נכנסים לחנות תקליטים וגונבים את התקליט והמאהב השרמנטי ורץ להגיש לה אותו. זו עוד דרך  לומר יש פה אהבה ולהט ולבבות פועמים גם בלי לומר את המילים ״אני אוהב אותך״.

קלוטייר שם את נפשו בכפו ואת הלב שלו על מגש, ורק רוצה לשמח את ז׳קי היפיפיה והחזקה. איפה יש אהבות מחוספסות ורכות כאלה. הם מפליגים על הטוסטוס שלו בשדות אינסופיים, קופצים למיים מגובה מסולע, אוהבים ויפים צעירים וחפים. הם צופים בליקוי חמה, מטפסים לקרון רכבת מסתכנים במעשי שובבות, רוקדים ברייק דאנס מקצועי. הלוקיישן אקזוטי יפה ומעורר מחשבה.

כשהוא מבין שהיא אוהבת פודינג, הוא מגייס את החבורה לשדוד את משאית המעדנים המגיעה לפרוק סחורה. (אחד מהם נותר במשאית והופך לנציב קרח…וכמעט קופא למוות…מה לא עושים כדי לרצות את מנהיג החבורה המאוהב) ואז קבל עם וכל התלמידים והמורים בקפיטריה, הוא מגיש לה ארגזים של פודינג שוקולד. סצינה יפה שכולם מוחאים כפיים. זו הצהרת כוונות זה אומץ. מגיע המחנך ומסלק אותו אחר כבוד מרחבת בית הספר. בתגרת ידיים שיגרתית הוא נפצע והיא שולפת באלגנטיות את הבנדנה שלה ומנגבת לו בחושניות את כתמי הדם. יש רגעים שהאהבה מאיימת לבקע שמיים וגם הצופים אוהבים את האוהבים. על אף התנהגותם החריגה.

העריכה הבריפית מסתירה וחושפת פרטים לכאורה שוליים שהם סימני הפיסוק של הסיפור בגדול. שפה קולנועית ייחודית. הבמאי בוחר ״להפריז״ דמות ולתת לאחרים לחלוף על פניה בתנועה.

יש אסתטיקה של חיים בשוליים כשהלב במקום הנכון. המציאות כואבת והיא רבת יופי ועוצמה. היא מלמדת אותו להרחיב את אוצר המילים שלו והוא מלמד אותה לראות גם את היופי בכיעור.

שנות ה80  משוחזרות באומנות מעוררת הערכה,

אותן מותגים שהיו אול סטאר ג׳ינס ליוויס, אוטובוס, מכוניות. מסיבות בתאורה זרחנית ומוסיקה נהדרת שנכנסת בטבעיות כשלוחצים על כפתור הPlay בטייפ או מדליקים רדיו בנסיעה או במסיבה פרועה. שייניד אוקונור בביצוע צרפתי ״שום דבר לא משתווה לך״Nothing compares to you

קלטות סלילים, ווק מן, תאי טלפונים ציבוריים, אסימון וחוגה, כשמתקדמים קצת בזמן אז יש תפקיד גם לטלפון טיפש נייד - נוקיה. זר לא יבין זאת! גם ילדי דור האינדיגו.

היא ילדה חדשה שהגיעה לשכונה. שהתיימתה מאמא יש לה אבא גבר כובש, חם מגונן ותומך יחסים יפים בין אבא ובת. הוא מעניק לה ערכים ועוצמה. הוא מזהה מתי בתו מאושרת ולחייה סמוקות ומתי ״הטוב״ לא מספיק ומותר לרצות יותר!

הוא ילד יפה תואר כריזמטי. מנהיג. חזק פיסית פורץ כל מסגרת וגבול. בבית מריבות קולניות, אב אלים פועל בנמל. אמא יפת תואר אוהבת כפי יכולתה.

החבורה: שורת המקהלה שתפקידה לאפיין את דמותו. הם חבורת בטלנים שנפלטו מכל המסגרות, יוצאים לשיגועים וגניבות קטנות ולהם טקס קבוע:

כל בוקר הם צופים בעלמות החן המגיעות לבית הספר. והנה ז׳קלין וקלוטייר מחליפים מבט ממגנט וחוטפים עוד מבט ורמז חיוך. רגע להבין שקורה פה משהו מחשמל.

שפה קולנועית יפה. בריפים שמעבירים תת מסרים מוסרנות בעולמות האפלים. צריך שבר או סדק כדי שהאור יחדור ויגלה את היופי.

בימוי:  ז׳יל ללוש 165 דקות

שחקניות: מלורי וונקובה ואגל אקסרקופולוס

שחקנים:מליק פריקה ופרנסואה סיביל